להיאבק באמצעות התנ"ך
לאחר שניסינו כל כך שיטות הסברה בלתי יעילות, אולי כדאי לחזור לקו ההסברה הפשוט - קו התנ"ך. את השפה הזאת העולם מבין, וזה הקושאן שלנו על הארץ
בעומדם מול אומות העולם, ניסו ראשי ההסברה של מדינת ישראל הכול: החל מהטיעון הביטחוני, דרך הגבולות הצרים - וכלה באיום האסטרטגי. זה לא עובד ולא משכנע. כאשר אנו נוקטים בקו הסברה שכזה, העולם מנסה למצוא פתרונות לבעיה הביטחונית: אפשר לשים לוויינים, מצלמות, גדרות חכמות, כוח רב-לאומי, או איזור מפורז ושאר רעיונות יצירתיים, שאמורים לפתור את הבעיה הביטחונית.
לחזור למקור ולשורש
ניסינו אסטרטגיות הסברה הנשענות על נימוקים מנימוקים שונים. עשינו שימוש בשואה ובגירוש ספרד,
במסעי הצלב ובאנטישמיות. גייסנו את כל עלילות הדם ושנאת ישראל, כדי להוכיח את צדקת דרכנו - וגם זה לא עובד. לא רק שלא עובד, אלא אפילו עובד הפוך. פתאום מתברר לנו שלא רק תורכיה מחרימה אותנו, אלא גם סקוטלנד הכריזה על חרם ספרותי (כולל ספרים מתוך הקו הירוק), שלא לדבר על החרם האקדמי הבריטי ועוד מיני חרמות וקונמות.
לאחר שניסינו כל כך שיטות הסברה בלתי יעילות, אולי כדאי לחזור לקו ההסברה הפשוט - קו התנ"ך. הרי אנחנו מדברים אל עולם נוצרי ומוסלמי. שתי הדתות הללו מכירות בסיפור התנ"כי, באמיתותו ובקדושתו של התנ"ך. שתיהן מודות שעם ישראל הוא עם התנ"ך. אולי בבואנו לחפש נימוקים ביטחוניים, היסטוריים ואחרים להצדקת זכותנו על הארץ ועל ירושלים, נחזור למקור ולשורש. נדבר תנ"כית פשוטה - שפה שהעולם מבין.
במקום לחפש סברות והסברים שלא מסברים את אוזנו של העולם, כדאי לחזור לפסוקי התנ"ך הבסיסיים: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם". לפסוק הראשון בתורה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" – ולדברי רש"י עליו: "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו (בה) ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים. שאם יאמרו אומות העולם לישראל 'לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים', הם אומרים להם: 'כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'". כמה פשוט – ככה נכון.
תסמונת "חומה ומגדל"
זה ברובד המילים. ברובד המעשים אנחנו עדיין בתסמונת "חומה ומגדל". כך עבדה הציונות
הקלאסית לדורותיה; ביום דיברה בעצרות ובכינוסים, ובלילה הקימה יישובי חומה ומגדל. כך נבנתה הארץ, כך הופרחה השממה, וכך נכתבה ההיסטוריה (וכך נכתבו מילות שירו של אלכסנדר פן: "אדמה אדמתי, רחומה עד מותי... כאן צמרות הזיתים מזמרות זה ביתי...") כמה פשוט - ככה נכון.
כך נקבעה מציאות חיים בגליל, ברמה, בביקעה, בנגב וביהודה ושומרון. מציאות חיים בלתי הפיכה. כך עם שב לארצו, כך חי את חייו, כך נולדו לו ילדיו וכך בנה את ביתו, בשתי ידיו. כאשר לנו זה יהיה פשוט וברור - גם לעולם זה יהיה.
תפקידם של מנהיגים זה לדבר, להסביר, לנמק ולייצר קו הסברה נכון ורציני, שיש לו גם סיכוי לשבר את אוזניהם הערלות של אומות העולם. תפקידם של האנשים בשטח, הוא לקבוע מציאות של חיים יהודיים טבעיים, בריאים ונורמאליים, עד כמה שאפשר להחשיב את פעילותה של התנועה הציונית, שהתיישבה בארץ לא נושבה, כ"נורמאלית".
מבלי להתרגש יתר על המידה מאלה שבשיטתיות שונאים אוהביהם ואוהבים שונאיהם, תימשך לה מלחמת העצמאות של קיומנו, שתקבע את המציאות דרך "חומה ומגדל", ותשריש אותה בלב האומות דרך התנ"ך.
תלמדו מבן גוריון
נשמע נאיבי? לא רציני? מזל שבן גוריון לא חשב כך. לאחר פרעות תרצ"ו (1936), הקימה ממשלת
בריטניה ועדת חקירה ממלכתית. הערבים שבו וטענו את כל טענות הכיבוש הרגילות שלהן (ולהזכירנו, 1936 זה הרבה לפני 1948, ועוד יותר הרבה לפני 1967).
דוד בן גוריון נקרא אל הוועדה כדי לטעון ולנמק בפניה מה זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. כאשר פנה אליו ראש הוועדה, הלורד פיל, ושאל אותו "כיצד אתם טוענים בכלל שיש לכם זכות על הארץ הזו? הרי רובכם כלל לא נולדתם פה. וכי אתם הבעלים של הארץ?" בן גוריון לא התבלבל, הרים את ספר התנ"ך, ואמר: בזכות זה. זה הקושאן שלנו. כמה פשוט - ככה נכון.
לפנייה לכתב/ת 
