מתפלל עם הגיטרה
אחרי שניגן פיוטים לאומות העולם, ברוס בורגר ("רבי סול") עושה קרליבך אינסטרומנטלי, ומדבר עם אלוהים דרך הגיטרה
במבט ראשון לא תדביקו לו את התואר רבי. גם לא במבט שני. אבל ברוס בורגר (53) הוא "רבי סול", מותג מוזיקלי המשלב מוזיקה יהודית עם מוזיקת ג'ז-נשמה (סול ג'ז). בימים אלה הוא יוצא בפרויקט המחדש את ניגוני קרליבך, בסגנון האינסטרומנטלי המיוחד לאיש והנשמה.
בורגר עלה ארצה לפני קרוב לשלוש וחצי שנים והוא מתגורר בזיכרון יעקב, ומאז – כמו רבים מיוצרי המוזיקה היהודית-מערבית - לבו במזרח אך עבודתו הרחק בסוף מערב. הוא נולד במדינת ניו-יורק, ופצח בקריירה מוזיקלית בגיל 17, כשעבר לקליפורניה. מגיל 12 הוא מחזיק בגיטרה – בתחילה גיטרת פלסטיק שקנו לו הוריו, "כי לא האמינו לי שאתמיד בזה. ניגנתי בברים שלא הייתי רשאי בכלל להיכנס אליהם, בשל גילי הצעיר", בורגר מספר. "הם העלימו עין, ונתנו לי לנגן".
כמו האמא היהודייה הקלאסית, גם אמו של ברוס לא ראתה במוזיקה מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו. עם תואר בהנדסה וגיטרה (הפעם רצינית), החל ברוס להסתובב ברחבי ארצות הברית, ולחפש לעצמו פינה. "יצאתי מהבית בסופת שלגים, ונסעתי משך שבועיים עד שהגעתי לקליפורניה החמה, כשעלי רק זוג מכנסיים, והגיטרה שלי. ביליתי שלושה חודשים באימונים, כעשר שעות כל יום, על כל סוג של מוזיקה. לא שינה לי איזו".
"מצאתי את הסאונד שלי"
בלוס-אנג'לס החל בורגר בהקלטות וסשנים לחומרים של מוזיקאים אחרים. "היתה פעילות
מוזיקלית רבה באותה התקופה", הוא נזכר, "והרגשתי שאני הופך לזיקית מוזיקלית. כבר לא ידעתי מה אנגן בהקלטות של אותו היום. כל מה שרציתי היה למצוא את הסאונד שלי".
בשנת 92', כשהוא כבר עמוק בסצנת המוזיקה המקומית, זה הגיע. "יום אחד הוזמנתי לעשות שבת אצל חסידי חב"ד. לא הייתי ממש בקשר עם המסורת היהודית. אמרתי לעצמי, למה לא? אם כבר הזמינו אותי, שווה לבדוק את זה. באתי – ונשביתי. כל הגברים ישבו ושרו, ואני חשבתי לי שככה בטח נראו סביי וסבותיי. ואז ידעתי שזה הסאונד שחיפשתי כל כך. זה הסאונד שלי, וזה מה שאני רוצה לנגן.
"במיוחד שבה את לבי המראה של הנשים שהדליקו את נרות השבת. זכרתי שאמי היתה עושה את זה כשהייתי ילד. המחזה הזה ממש הכה בי. באותו הערב החלטתי שאני רוצה לעשות את המוזיקה הזאת, ואחרי זה כתבתי את השיר הראשון של 'רבי סול', 'Sister Sarah' - בהשראת הדלקת הנרות ההיא".
בורגר הקליט את השיר, ובראותו כי טוב - החליט להוסיף עליו את "אבינו מלכנו" בסגנון אינסטרומנטלי. "רציתי שבאלבום יהיה משהו שיתחבר לשורשים שלי", הוא אומר. "זה כמו שזמרים אמריקנים שחורים עושים בלוז מסורתי. אז, בזמנו, זה נחשב מאוד יוצא דופן, ולא ידעתי אם זה יצליח או לא. קראתי לזה רק 'אבינו' כדי שהתקשורת תוכל להבין את זה, שיהיה קליט".
אין נביא מוזיקלי בעירו
ההימור השתלם, והיצירה חשפה את "רבי סול" לתקשורת. בורגר חיפש להרכיב סביבו להקה,
ומצא עצמו מוקף במוזיקאים גויים. "כל חבריי היהודים שאלו אותי בלגלוג: למה אתה רוצה לעשות מוזיקה יהודית? לעומת זאת, מוזיקאים שאינם יהודים ששמעו את המוזיקה, התלהבו מאוד, וכך קרה שהפכתי ליהודי היחידי על הבמה. חבשתי את כובע הבייסבול שלי, כי זה מה שהיה לי, וחשתי צורך לשים משהו על הראש".
ככלל, הכיפה ובורגר מנהלים מערכת יחסים אקראית למדי. "אני לא מסתובב עם כיפה, ולכן רוב האנשים יגידו אולי שאני לא דתי", בורגר אומר. "אך בכל פעם כשאני מנגן את ה'רבי סול מיוזיק' שלי, אני שם משהו על הראש, כי אני מחשיב את זה כתפילה. זה כמו הניגונים של החסידים הצדיקים. מה שהאדמו"רים כינו 'קדושה בניגון'. מוזיקה שיוצאת מהלב – ישר לשמים, בלי שמשהו מפריע בדרכה. כשאני עושה את זה, אני רוצה לוודא שיש משהו על ראשי".
חמישה אלבומים הוציא בורגר כ"רבי סול", עד שבלחץ של חבר שהיה מקורב לרבי שלמה קרליבך, גיבש את האלבום האינסטרומנטלי המבוסס על ניגוניו. "אני לא חלק מן התרבות הקרליבכית הטבעית", בורגר מודה, "אבל אני אוהב אתגרים. עשיתי המון מחקר, ויצרתי קשר עם אנשים שהכירו את המוזיקה שלו. היתה לי מחברת מלאה בחומרים של קרליבך, ובחרתי בפינצטה את השירים שאהבתי. הלכתי על אלבום אינסטרומנטלי מכמה סיבות: גם כדי לא לחזור על מה שאחרים עושים, וגם משום שאני מחשיב את עצמי קודם כל כנגן, לא כזמר. אם כבר, אני נגן ששר, לא זמר שמנגן".
קרליבך אוניברסלי
בורגר מקווה כי גם הקהל הישראלי יתחבר לצליל המיוחד אך מוכר שלו. מבחינה אישית הוא מרגיש פה הכי בבית. מבחינה מקצועית, נותרה לו עוד כברת דרך כדי להגיע הביתה. "מהרגע הראשון שהגעתי לכאן, הרגשתי כמו בתוך משפחה מורחבת, אפילו שלא ידעתי עברית. לאנשים פה אכפת אחד מהשני בדרך מאוד עמוקה. למתבונן מבחוץ הישראלים נראים אולי גסים או חצופים, אך ככה זה בחיים: אתה הנחמד ביותר והחצוף ביותר כלפי המשפחה שלך. אבל כאשר באמת צריך עזרה, אז סומכים על המשפחה, וכך אני מרגיש פה.
"אני מקווה שהיחס מצד קהילת המוזיקה המקומית יהיה כמו בארצות הברית: בהתחלה איש מן המוזיקאים היהודים שהצעתי להם ליטול חלק בחומר שלי, לא התעניין, אך אחרי ההצלחה, זה השתנה ב-180 מעלות".
בורגר מאמין כי המוזיקה שלו היא אוניברסלית. "את רבי סול ניגנתי כבר בכל מקום אפשרי", הוא אומר. "גם בפולין וגם בשכונות שחורות בארצות הברית. כשסיימתי לנגן את 'אבינו מלכנו', או שירי קרליבך, אנשים שאין להם כל קשר היסטורי למוזיקה הזו, נעמדו ומחאו כפיים בהתלהבות. זה מוכיח שכאשר מנגנים מהלב, זה נכנס ללב. כאשר מנגנים בכנות את המוזיקה של אלוהים, כולם מבינים את זה. כך אנשים לומדים להבין זה את זה בעולם, כי האמנות גדולה מהחיים".
לפנייה לכתב/ת 
