הפרדה ברכבת הקלה? בעיה קשה
העסקנים החרדים פועלים במרץ להקצאת קרון מופרד ברכבת הקלה. לכאורה, למה לא לתת לקבוצת אנשים לנסוע איך שהם רואים לנכון, אלא שפתיחת הדלת הזו תהיה עוד שלב ב"רכבת ההפרדות" שדוהרת לא עוצרת
בתחילת השבוע, כשעם ישראל היה עמוק בענייני עוגות גבינה וסידורי פרחים, נפתחה בירושלים המערכה הבאה של הסיקריקים החרדים. הדרישה: להכיל את "מתכונת המהדרין" של ההפרדה בתחבורה הציבורית גם על קרונות הרכבת הקלה. עם סיבובי הדאווין של הרכבת ברחוב יפו, מתחממים גם המנועים של המאבק החילוני-חרדי הבא בבירה.
אין זו הפעם הראשונה שבה נשמעים קולות מלחמה סביב הרכבת הקלה. גם כשזו עוד הייתה חלום ירושלמי רחוק, המלחמות על התוואי כבר היו בעיצומן. "אנשי הקהילה", כלומר המאפיונרים המקומיים עם הפיאות, "הסבירו" למתכננים מה יקרה אם הרכבת, בגלל צורכי התחבורה של הנוסעים הירושלמים, תחליט לנוע בכיכר השבת, או לא עלינו במאה שערים. המסר, גם אם הוא לא היה בדמות תרנגולת כרותה על סף הדלת, התקבל, אך הסיפור האמיתי כאמור רק התחיל.
באלעד, עיר מגורי החרדית, התחבורה הציבורית היא "מהדרין". בפועל, כולם יושבים היכן שהם רוצים. וכן, גם נשים מקדימה וגברים מאחורה. בבני ברק, כבר שנים שהניסיונות למסד "קווי מהדרין" נכשלים כישלון חרוץ. אך בבית שמש ובביתר, הקווים האלה, תחת אימת העסקנים, הם הצלחה מסחררת.
כמי שאין לה בעיה עקרונית עם ישיבה בהפרדה, ולא רואה עניין מיוחד בכפיית ישיבה מעורבת במי שברור שאינם חפצים בכך, ניסיתי להבין מה ברעיון הרכבת הקלה המופרדת מרתיע אותי? למה לא באמת להקדיש קרון אחד מתוך ערימת הקרונות של הצעצוע התחבורתי החדש, שבו יתקבצו להם כל החפצים בישיבה נפרדת? מה האסון הגדול בלתת לקבוצת אנשים גדולה לנסוע איך שהם רואים לנכון? זה יהיה הצעד הדמוקרטי הראוי, לא?
חברה קדישא בדרך?
בפועל, הרכבת הקלה, היא רק שלב נוסף במערכה על חופש התנועה הבין-מגדרית בישראל. למי שפספס את תקציר הפרקים הקודמים: הסיפור כבר מזמן לא נסוב סביב אוטובוסים ספציפיים, בריכוזים חרדיים מסוימים מאוד. זו מלחמה כלל ארצית.
נכון להיום "תנועת ההפרדה" כבר כוללת: מדרכות ודרכים, מרכולים, מטוסים, קופות חולים עם שירותי רפואה מופרדים, אירועי פנאי ונופש שכבר מזמן משפחה חרדית לא יכולה לצאת לשם כיחידה אחת. רק חסרים סניפי הדואר, שמורות טבע ומשרדי ממשלה שישלימו את התמונה המלאה.
לשאלה המתבקשת "עד לאן ירחיקו לכת עם הגישה המפרידה?" יש תשובה עצובה: עד הסוף. בעיני רוחי אני רואה את החברה קדישא
מתלבטים האם לקבור אישה לצד בעלה מטעמי הפרדה הנ"ל.
לכן, עם כל הכבוד לכך שבאמת אין בעיה מעשית בהקצאת קרון מופרד ברכבת הקלה, פתיחת הדלת הזו תהיה הזמנה ברורה לעוד אינספור דרישות הפרדה, שכל אחת קיצונית ומטורפת יותר מקודמתה, ולכל מי ששכלו ישר, ועיניו בראשו, מומלץ לרדת מהפסים האלה ומהר. לסובלנות, אם נסבול אותה, יהיה מחיר כבד. היא לא תביא אותנו, לצערי, בסופה של עוד נסיעה, לסטאטוס קוו ברור. או למסמך הבנות חברתי המכבד איש את מגזרו של חברו.
יש לדאוג לכף ש"רכבת ההפרדות" של הקנאים הירושלמים תיעצר. ועכשיו.
לפנייה לכתב/ת 
