טורקיה בוחרת: המנהיג הכריזמטי מחפש רוב

רק הפתעה גדולה מאוד תמנע מראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן , לזכות בקדנציה שלישית ואחרונה בבחירות הכלליות שיתקיימו היום (יום א') בארצו. הקרב, על-פי מרבית הפרשנים וסקרי דעת הקהל, אינו נסוב כלל סביב יכולתה של "מפלגת הצדק ופיתוח" (AKP) שבהנהגת ארדואן לנצח שוב, אלא סביב השאלה אם תצליח להשיג את הרוב הדרוש לרפורמה חוקתית מבלי להזדקק למשאל עם. הצלחה כזו, תיחשב לניצחון סוחף עבור ארדואן שעשוי להוביל אותו, בתסריט מסוים, לכס הנשיאות בעוד כמה שנים ולא כבעל תפקיד סמלי - אלא כגורם המכתיב את עבודת הממשלה.

מסע הבחירות הסתיים אתמול בשעות הערב עם הצהרות אחרונות מצד ארדואן ומצד מנהיג האופוזיציה כמאל קיליצ'דראולו.

 על אמצעי התקשורת נאסר להתייחס לבחירות עד לפרסום המדגמים בשעות הערב ובמקביל נכנסו לתוקף תקנות אחרות הנוגעות ליום הבחירות ובהן איסור גורף על מכירת אלכוהול. הקלפיות נפתחו במזרח טורקיה ב-07:00 ושעה לאחר מכן ייפתחו גם באיסטנבול שבמערבה. יותר מ-50 מיליון טורקים יוכלו לשלשל את פתקיהם בכמעט 200 אלף תחנות הצבעה.

550 מחוקקים ייבחרו לפרלמנט ה-24 במספר מאז כינונה של טורקיה המודרנית - המפרידה בין דת למדינה - בידי מוסטפא כמאל אתאטורק, ובמפלגת השלטון לוטשים עיניים לעבר שני "מספרי קסם": 330 - מספר הצירים הדרושים לה כדי להביא רפורמה חוקתית למשאל עם, ו-367 - מספר הצירים הדרושים כדי לאשר את הרפורמה בפרלמנט מבלי להזדקק למשאל כלל.

בשנה שעברה כבר ניצלה מפלגתו של ארדואן את 341 הצירים שבהם היא מחזיקה היום, כדי לערוך 26 תיקונים ראשונים בחוקה.

 חלק מהשינויים זכו אז לתמיכת האופוזיציה החילונית, אך חלק זכו להתנגדות חריפה ובראשם שינוי שיטת המינויים במערכות המשפט והביטחון, שעוצמתן היא נשמת אפה של טורקיה המודרנית, וזו שהובילה אותה לשלוש הפיכות צבאיות מאז 1960. גם בנוגע לרפורמות שמתכוון ארדואן לקדם הפעם יש תומכים באופוזיציה, החשש שלהם הוא מעומק הרפורמות ובראשן החשש שארדואן ישנה את שיטת המשטר בטורקיה לנשיאותית.

מנהיג נערץ, המודל של ההתקוממות

מאז עלה לשלטון ב-2003, הפך את עצמו רג'פ טאיפ ארדואן לאחד המנהיגים החשובים בעולם המוסלמי, אם לא החשוב שבהם. ביתר שאת לאחר הסתלקותו של מובארק. תחת שלטונו הפכה טורקיה לאחת הכלכלות המשגשגות ביותר בעולם, והשפעתה בסוגיות בינלאומיות בוערות רק הולכת וגוברת. בבסיס האסטרטגיה של ארדואן עומדת חתירתו לבצר את כוחה של טורקיה כמעצמה אזורית, המנהלת קו עצמאי-פרגמטי על התפר בין ארה"ב ואיחוד האירופי, רוסיה שכנתה מצפון, איראן המתחמשת וסוריה - לפחות בימים שקדמו להתקוממות נגד אסד.

"להרוויח מכל העולמות" - זה שם המדיניות שמוביל ארדואן בשנים האחרונות יחד עם שר החוץ הפעיל שלו דבוטאולו, ואת המדיניות הזו מנצלים באנקרה עד תום. ארדואן הרי תיווך בין ישראל לסוריה עד ש"התפוצץ" על פרס בוועידת דאבוס בעקבות "עופרת יצוקה". הוא הפך את עצמו ליקיר חמאס בזכות המשט ונקט בטון מתלהם כלפי ישראל, אולם שמר את היחסים הכלכליים איתה כמעט ללא פגיעה. נכון שהאווירה בין המדינות לא נעימה, שהתיירות נפגעה, אבל הישראלים עדיין רצויים בטורקיה ובמיוחד כשמדובר בעסקים.

ינסה לשכנע את החילונים שהשינויים לא רדיקליים (צילום: AFP) 

ארדואן מתנהל בגאונות בין עולמות גם בזירות אחרות: הוא היה ידיד קרוב של אסד במשך שנים ארוכות, אך ממש בימים האחרונים נטש אותו בגלוי. הוא חבר בנאט"ו אך מצד שני מסתייג מהפעולה בלוב ומתווך לעזיבת קדאפי. הוא מנסה להתקבל לאיחוד האירופי, אך מאפשר לבישת חיג'אב באוניברסיטאות או באירועים ממלכתיים בארמון הנשיאות, הוא מדבר על זכויות אדם ודמוקרטיה, אך מדכא עיתונאים סוררים ומפעיל יד קשה ואכזרית נגד המחתרת הכורדית (PKK). הוא חותם על הסכם לנרמול יחסים עם ארמניה אך מסיר פסל ידידות בין העמים רק בגלל שהוא גבוה יותר ממסגד. וכל זה עוד לפני שנגענו בעמדתו האמביוולנטית בסוגיית הגרעין האיראני והסנקציות הכלכליות.

אך מצד שני על מה יש להתפלא. מפלגת הצדק והפיתוח מהגדרתה היא כנראה הדוגמה הטובה ביותר למדיניות "זכה מכל העולמות" של ארדואן. ה-DNA שלה הוא שילוב מנצח בין מוסלמים מתונים, ניאו-ליברלים ושמרנים חילוניים שחברו יחדיו אי שם בשלהי שנות ה-90. לכך ניתן להוסיף את הצלחתו הכלכלית הכבירה והרי לכם כל הסיבות הדרושות להפוך למודל פוליטי שדוחף אזרחים בכל רחבי המזרח התיכון לצאת לרחובות. בתימן, סוריה, מצרים, תוניסיה ולוב ראו את ארדואן ואת המודל שהפך את טורקיה לכלכלה ה-17 בגודלה בעולם והחלו לצעוק "אנחנו רוצים גם".

אז מה צריך לקרות בשביל שארדואן ישיג את הרוב הגורף לאישור הרפורמה החוקתית? הוא צריך להגביר את התמיכה במפלגתו בקרב הכורדים, לדחוק את הימין הקיצוני אל מתחת לאחוז החסימה (10%) ולשכנע את הממסד החילוני החשדן שהשינויים שהוא מציע אינם רדיקליים עד כדי כך ומבוססים על עקרונות דמוקרטיים ופלורליסטיים. זו לא משימה קלה, אך גם לא בלתי אפשרית.

מול ארדואן מתייצב מנהיג "מפלגת העם הרפובליקנית" (CHP), כמאל קיליצ'דראולו, שסיים אתמול מסע של חודש וחצי בכל רחבי טורקיה בניסיון לגייס תמיכה.

 קיליצ'דראולו ניהל קמפיין שבמרכזו הביקורת על השחיתות השלטונית, הפרוטקציות, הפגיעה בזכויות אדם ובעיקר - הפער ההולך וגובר בין עניים לעשירים.

"אל תשכחו שהיציבות שארדואן מבטיח לטורקיה, היא היציבות שתומכיו ימשיכו להתעשר וישאירו את העם שוב בעוני. זה מה שהוא מבין ביציבות", אמר קיליצ'דראולו בעצרת הסיכום שקיים בסוף השבוע באיזמיר. האם העם הטורקי חושב כך, או שמא יזדקקו החילונים ליצור ברית יוצאת דופן עם יריבים פוליטיים רק כדי למנוע מהרפורמה להתקדם? תשובות ראשונות נוכל לקבל כבר הערב.