למען השם, אל תלכו לשאול את הרב
רבים פונים לרבנים כדי לברר האם השם שבכוונתם להעניק לילדיהם הוא "בסדר". מדובר בתופעה חדשה, שלא הייתה נפוצה בעבר ביהדות, ועדיף פשוט לבחור שם אוהבים
בשנים האחרונות התפתחה תופעה מפתיעה: הורים המעוניינים לקרוא בשמות מסוימים לילדיהם, פונים בשאלה לרבנים - האם השם "בסדר". באתרים השונים ניתן למצוא מאות שאלות מן הסוג הזה, כמו "האם אפשר לקרוא לבת שלנו בשם ארבל?", או "האם השם אוריה הוא שם טוב?"
ראשית יש להדגיש כי מדובר בתופעה חדשה לחלוטין בעולם היהדות. כשם ששפה היא דבר מתחדש ומתפתח במשך הדורות, גם
השמות בעם ישראל התחדשו והתפתחו בדורות השונים ובאזורים השונים שבהם עם ישראל שהה. הרי לא השמות בתקופת התנ"ך, כמו אברהם ויצחק, רחל ולאה, כשמות בתקופת חז"ל, כמו טרפון ועקיבא, ברוריה וילתא; לא שמות אמוראי בבל, כמו אביי ורבא, כשמות ראשוני ספרד, כמו חסדאי ורבנו בחיי; וכן הלאה.
והנה, למרות השמות המתחדשים בכל דור, בכל ספרות השו"ת הענפה עד לדורנו לא נמצאה שאלה על "כשרותו" של שם כלשהו, ולאורך כל הדורות לא מצאנו שהורים התייעצו עם פוסק כלשהו בנוגע לשמות ילדיהם. עיסוק במשמעותם של שמות ובהשפעתם האפשרית על מהלך חייו של האדם נדון כמעט רק בספרות הסוד, ונתפס בעבר כרלוונטי רק לבודדים החיים את חייהם על-פי תורת הקבלה.
בספרות ההלכה ישנה התייחסות מועטה בלבד לשאלת טיבם של שמות. הנוהג המפורסם בנושא זה (על-אף שגם הוא לא נזכר בספרי הפסיקה הקלאסיים, כמו המשנה-תורה והשלחן-ערוך), הוא האיסור לקרוא על שם אדם רשע, וכדברי מדרש בראשית רבה: "שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה, סיסרא סנחריב?", ובנושא זה אכן התעוררו כמה שאלות הלכתיות במשך הדורות (כגון כאשר יש גם אדם צדיק בשם זה, או כאשר לא מדובר ברשע מובהק).
שם טוב, בדיעבד
במדרשי אגדה של חז"ל אכן עמדו על כך ש"השם גורם", כלומר ששמו של אדם קשור לאירועים שאירעו לו בחייו, ומשום כך בכמה מקרים דרשו את שמו של האדם על פי מה שאירע לו בחייו. כך, למשל, הגמרא בברכות (ז ע"א) דורשת את שמה של רות, שנקראה כך משום "שזכתה ויצא ממנה דוד, שריווהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות". אולם דווקא מכאן מוכח שכוונת חז"ל לא הייתה לכך שאדם צריך לקחת בחשבון את השפעת
השם על העתיד, שהרי את השם רות קבעו הוריה המואבים.
חז"ל רק עמדו על כך שבמבט לאחור ניתן לראות את הקשר בין שמו של האדם לבין פן מסוים המתגלה באישיותו או בזרעו, ואף ציינו, שהיכולת לקרוא שם על סמך העתיד הייתה נתונה רק ל"ראשונים, על-ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש" (בראשית רבה נח פ' לז).
מה גרם איפוא להתרבות תופעת ההתייעצות עם רבנים על שמות? אין ספק, שהתופעה קשורה בהתרחבות העיסוק העממי במיסטיקה ובסגולות שונות. האמונה בהשפעות חיצוניות על חיי האדם התרחבה כל-כך, עד שהורים רבים חרדים שמא הם חורצים את גורלם של ילדיהם ברגע קריאת שמו, לשבט או לחסד.
וכאן בדיוק נמצאת הבעיה. ראשית, יסוד מרכזי בהשקפת עולמנו הוא ש"אין לנו עסק בנסתרות", ופרט ליחידי סגולה, אין מקום לרוב רובם של האנשים לחיות את חייהם על-פי שיקולים קבליים-מיסטיים. שנית, העיסוק הנרחב במחשבה על כך שישנם דברים המשפיעים על האדם בלא קשר לשאלה כיצד הוא יתנהג ואיזה אדם הוא יהיה, מסיט את דרך החשיבה לכיוונים לא רצויים. התורה מדריכה את האדם לבחור בטוב, ללכת בדרך התורה ולקיים את מצוותיה, ולעשות הטוב והישר בעיני אלוהים ואדם. זהו ייעודו המרכזי של האדם, ועל כך הוא עתיד לתת דין וחשבון. המחשבה שהורים קובעים את גורל בנם על-פי השם שיתנו לו אינה עולה בקנה אחד עם הצדק והיושר, ועם היותו של הקב"ה "אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא".
טוב שם טוב
נו, אז מהו שם "טוב"? באופן כללי, התשובה פשוטה: כל שם החביב על ההורים - אם בגלל המשמעות שלו, אם בגלל שהוא מזכיר אדם אהוב, אם בגלל שהוא סתם שם יפה בעיניהם או בעל צליל נעים.
שתי הסתייגויות מרכזיות יש לציין בצד שיקולים אלו: ראשית, יש לזכור את ההיבטים ההלכתיים שציינו לעיל (שמות של רשעים ונושא שמות קרובים
שנפטרו או שחיים), ושנית, שלא לקרוא בשם שעלול לגרום צער לילד במשך חייו, כפי שהדגישו פוסקים בדור האחרון.
ישנה חשיבות לכך שרבנים שפונים אליהם בהתייעצות בנוגע לקריאת שמות, ידגישו בפני הפונים אליהם שעצם הפנייה אינה רלוונטית (שוב, למעט מקרים חריגים). כך ניתן יהיה לחזק את העיסוק בדברים המרכזיים, של הליכה בדרך השם ושמירת המצוות מצד אחד, ובבד בבד לדחוק את העיסוק המיסטי-פופוליסטי למקומו הראוי. חשוב שההורים המאושרים יקדישו את עיקר מחשבתם לא להשפעות מיסטיות של השם על גורלו של הילד, אלא להענקת האהבה ולגידולו הבריא של ילדם, מבחינה גופנית ונפשית כאחת.
לפנייה לכתב/ת 
