שתף קטע נבחר
 

לא ארץ לזקנים: הגיל הופך לחיסרון בשוק העבודה

למרות שתוחלת החיים הולכת ועולה בשנים האחרונות, אנחנו עדים לתופעה של אפליית אוכלוסיה מבוגרת. בבריטניה כבר הבינו שגיל המועמד הוא לא הכל

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר (67) נחשב לכלכלן מצויין ואחד הנגידים הטובים בעולם ובעיני מביני עניין רבים, מועמד ראוי לתפקיד יו"ר קרן המטבע הבינלאומית. אבל הוא בן 67 ועל כן נפסלה מועמדותו של פישר על הסף - מבלי להתייחס לכישוריו, נסיונו, והצלחותיו המכשירות אותו לתפקיד, או לכל הפחות שתישקל מועמדותו. תקנון הקרן קובע גיל מקסימום ליו"ר הקרן והוא גיל 65.

 

 

למר פישר אין אנחנו צריכים לדאוג למקום עבודה ומדינת ישראל תשמח שישאר בתפקידו הנוכחי, אך סטנלי פישר אינו לבד, בעיית האפליה על רקע גיל היא בעיית מאקרו במדינת ישראל שבעתיד תפגע בכולנו, היא חוצת מגזרים ומגדרים.

 

אפליה על רקע גיל? כמה נקודות למחשבה:

למה 65 ולא 60? או 70? האם יש ממצאים או נתונים המצביעים על בחירת גיל 65? או שמא זו בחירה שרירותית המקבלת תוקף בתקנונים וחוקים שונים ברחבי העולם?  ברוב מדינות העולם, כך גם בישראל קיימת חקיקה האוסרת על אפליה על רקע גיל בקבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום ופיטורין.

 

קביעת גיל מקסימום לכהונה בתפקיד תיחשב אפליה כשהגיל לא רלוונטי לדרישות התפקיד. דוגמה טובה לנושא הוא גיל מקסימום לקבלה לעבודה לשירותי הכבאות: הטענה היא כי גיוס כבאים בגיל מבוגר מקצר את זמן השירות הפעיל כיוון שכושר גופני יורד במרוץ השנים ועל כן יש לגייס כבאים עד גיל 28. (במדינות אחרות הגיל עומד על 32 או 35), הוכח קשר בין גיל המועמד ליכולת הפיזית שלו לתפקוד מלא וכך מצדיקים קביעת גיל מסוים לקבלה לעבודה.

 

האם לקביעת גיל 65 לתפקיד יו"ר קרן המטבע הבינלאומי יש רציונל? או שמא זהו גיל קובע לפרישה מעבודה באופן כללי?

בשנתיים האחרונות התקבלו בנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה 157 פניות על אפליה על רקע גיל. כמחצית מהתיקים המשפטיים המתנהלים בבתי הדין לעבודה ברחבי הארץ בייצוגה של נציבות שוויון, הם בגין אפליה על רקע גיל.

 

למרות שתוחלת החיים הולכת ועולה בשנים האחרונות, אנחנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של אפליית אוכלוסיה מבוגרת.

ניסיון מצטבר הוא יתרון. אך לצערנו במשק מעדיפים העסקה של צעירים כדי "לרענן" ולהחליף את המבוגרים (מבוגרים - גיל 45+).

 

מדוע גיל הפרישה אינו תלוי מקצוע

ישראל הגבילה את איסור האפליה בקביעת גיל פרישה לעובדים במשק. החקיקה קובעת גיל 67 לגבר וגיל 62 לאישה. (גיל הפרישה לנשים עתיד להשתנות והעניין נמצא כיום בדיון). מתעוררת השאלה, מדוע גיל הפרישה אינו תלוי מקצוע או נסיבות? אלא קבוע בצורה גורפת לאוכלוסיה כולה?

 

החקיקה בבריטניה נתנה ביטוי לאחרונה לעמדה זו וביטלה את גיל חובת הפרישה ולפיו מעסיקים לא יוכלו להוציא לפנסיה עובדים רק על בסיס גיל הפרישה שהיה קבוע בעבר. ביטול גיל הפרישה לא ימנע מעובדים לצאת לפנסיה, או יאפשר קביעת גיל פרישה קבוע, אלא שגיל הפרישה שיקבע יצטרך להיות רלוונטי למהות התפקיד ויכולות העובד/ת.

 

השינוי בבריטניה התקבל בעקבות שינויים במבנה החברתי הקיים, תוחלת חיים שעולה, גודלה של האוכלוסייה הבוגרת שהשתנה, ובהתאם לכך גם דפוסי ההעסקה. לדעת רבים שינוי זה יביא לצמיחה כלכלית, פחות אנשים ישענו על כספי המדינה ויותר כסף ייכנס לקופת המיסים.

 

היתרון הכלכלי בהעסקת מבוגרים מצטרף ליתרונות אחרים. ראוי לשקול מועמדות של אדם על פי נסיונו, הצלחותיו, כשרונותיו וכישוריו ולא רק על פי תאריך לידתו.

 

הכותבת היא נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד התמ"ת

 

האם אתם מעל גיל חמישים ומתקשים למצוא עבודה? ynet ישמח לשמוע את סיפורכם. כתבו לנו

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אין צורך לדאוג לו
צילום: גיל יוחנן
ציונה קניג-יאיר
צילום: חיה פרי
מומלצים