נעמה שפיר - דוגמה לשפיות דתית
הכדורסלנית נעמה שפיר הייתה יכולה לוותר על החלום ולשחק עם הילדים בחצר, אבל היא החליטה לא לוותר - ולכדרר בדרכה שלה. חבל שבפיב"א לא הבינו את זה
הסיפור של נעמה שפיר, הכדורסלנית שמתעקשת על חולצה קצרה במקום גופייה, יכול היה להיות סיפור על יהודיה קטנה מול הגויים האכזריים מפיב"א . אבל הוא לא. מדובר בסיפור פנימי. פנים מגזרי, על היחס שבין הסתגרות לבידול. בין שפיות דתית, כפי שמגלמת אותה נעמה ששומרת על עקרונותיה ובין הקצנה דתית ששולחת בנות לפצוע את עצמן ברגליים כדי להימנע מהכשלת גברים.
לפני שמתחילים, נציין לטובה את איגוד הכדורסל הישראלי, שנלחם בעוז ובאומץ מול הנהלת האיגוד הקשוח על מנת לאפשר לנעמה לקיים את חופש הדת שלה וללבוש פריט לבוש צנוע יותר מבחינתה. אני מאוד מקווה בשבילה שתצליח. בשבילה ובשביל כולנו.
למאבק הזה היו צריכות להצטרף נשים באשר הן, וגם כל מי שקורא לעצמו ליברל, שוחר זכויות אדם ופלורליסט. או במילים אחרות: כל מי שהיה
יוצא לכיכרות כדי להפגין ולמחות על כפייה דתית, מוזמן להוכיח את עמידותן של התזות שלו ולתבוע מהאיגוד להכיר בזכויותיה של נערה דתייה לשחק כדורסל, וגם להצטיין בענף באופן שנוח לה.
ולמה אני מתעקשת דווקא על נעמה? מכיוון שהיא מגלמת שפיות דתית. וזו בעצם הטענה העיקרית מבחינתי. נעמה הייתה יכולה למנוע מעצמה, כמו בנות דתיות רבות, או בנים דתיים, את הגשמת החלום הפרטי שלה ומימוש הכישרון הטבעי שלה, ולשחק כדורסל עם הילדים שלה בחצר.
ברגעים של כפירה בעיקר, היא תמיד הייתה יכולה להתנחם בתירוץ שהיא פשוט נשארה נאמנה לדרכה ולאמונתה, ולהזיל דמעה שקופה בכל פעם שמכבי לוקחת גביע. אבל לא. היא הפכה לשחקנית מקצועית, והדרך שלה לבדל את עצמה ולהזכיר לעצמה מאיפה היא באה, זו החולצה עם השרוולים.
לשמור על קו פרשת המים
לפני שנים הזדמן לי לקחת חלק בתוכנית קיץ של ערוץ הילדים כמנחה. בחיי הפרטיים אני לובשת מכנסיים. אבל שם, ביקשתי מהמלבישה ללבוש חצאיות בלבד. על רקע הסביבה החיצונית, המוקצנת בחוסר הצניעות שלה, נזקקתי לחצאיות שלי. את הילדים זה לא כל-כך עניין, והם העיפו אותי, בצדק מבחינתם, אבל אני הרגשתי נוח.
לא חייבים להסתגר ולהגיף את התריסים מפני העולם החיצון. פחד הוא יועץ רע, והוא בטח מעכב מספר אחת במימוש עצמי, אבל זה לא אומר לאבד את העקרונות
ואת האמת הפנימית.
אני מכירה בנות רבות וגם בנים שהיו דתיים ממני, והצהירו על אדיקות מדרגה 3 - חצאיות, כיסוי ראש ושמירת נגיעה, אבל כשטעמו את אור הניאון בחדרי האיפור בטלוויזיה, ויתרו על אחד או יותר מאלה, במהירות שבה מתחלפים האייטמים.
החוכמה היא לא להצהיר, החוכמה היא להיות אותנטיים, לדעת להגדיר את הסממנים האחדים שמהווים עבורך את קו פרשת המים הפרטית, גם מחוץ לרשות הרבים, גם כשאת לבד עם עצמך, ולדבוק בהם באולפן טלוויזיה או במגרש כדורסל.
נקודה מרגשת נוספת בסיפור הזה נרשמה דווקא מצד החברות לקבוצה: הן הודיעו שאם לא יותר לנעמה ללבוש את הטישרט שלה, יעלו כולן בחולצות טי במקום בגופיות. זה אמנם ייתן יתרון ספורטיבי לקבוצה השנייה – קל יותר לשחק בגופייה - אבל יעניק יתרון מורלי עצום לקבוצה הישראלית. פיב"א לא תרשה זאת, אבל אני מצידי מבטיחה, בכל מקרה, ללבוש חולצה עם שרוולים במוצאי שבת ולעשות מורל לנעמה.
לפנייה לכתב/ת 
