רונאלדו יש רק אחד. פרידה מגדול חלוצי הדור
עבור מי שגדל לתוך שנות ה-90, אין שחקן התקפה מושלם יותר מאשר הברזילאי, גם לא ראול ואפילו לא דל פיירו. אופי, פציעות ונטייה להשמנה, פגעו לו בקריירה. פרידה
'רונאלדו יש רק אחד'. את המשפט אפשר היה למצוא על אחד השלטים במשחק הפרידה מהחלוץ לפני כשבועיים. אם תשאלו ברזילאי ממוצע מיהו החלוץ הגדול ביותר בשנים האחרונות, תשמעו תשובה אחת זהה - 'אל פנומנו'. הפנומן, רונאלדו.
- הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
- גרסיאס, לוקו - מרטין פאלרמו פורש
- הביישן האחרון: מנצ'סטר יונייטד נפרדת מסקולס
כריסטיאנו רונאלדו הפורטוגלי אולי יפה יותר, אבל 'אל פנומנו' הוא באמת תופעה. מדובר במכונת שערים מדופלמת, בשחקן שבתקופת השיא שלו, היה פשוט בלתי ניתן לעצירה. רונאלדו נהנה מיכולת וירטואוזית גבוהה, כזו ששמורה בדרך כלל לשחקנים נמוכי קומה. השליטה שלו בכדור היא אבסולוטית, אך בתוספת ליציאה המהירה שלו מהמקום, היא גם קטלנית.
בנוסף, מבנה הגוף שלו תמיד איפשר לו לנפנף מגנים גם בעזרת הכח. אולי זו גם הסיבה לפציעות הרבות מהן הוא סבל לאורך הקריירה. רונאלדו היה בלתי עציר ואין זה מפתיע שהפציעה הרצינית הראשונה שלו, אירעה דווקא בליגה האיטלקית הקשוחה, בה שחקנים לוקחים קשה חלוצים שמנפנפים אותך. זה קרה בנובמבר 99', במשחק ליגה של אינטר מול לצ'ה ואחר כך לא חזר להיות רונאלדו אותו שחקן.
משהו נפגע
באפריל 2000 הוא חזר לשבע דקות, לפני שנפצע שוב במשחק מול לאציו. שני ניתוחים בברך העלימו כמעט שלוש שנים מהקריירה של רונאלדו, שאמנם חזר לעצמו, אבל לא היה אותו שחקן. נכון, מיד אחרי שהתאושש מהפציעה הוא לקח את ברזיל לאליפות העולם ב-2002, ואחר כך גם הצליח לזכות באליפות עם ריאל מדריד ולהגיע איתה רחוק גם בליגת האלופות (התואר היחיד שחסר לו), אבל זה לא היה אותו רונאלדו.
רונאלדו, במדי הנבחרת. תשאלו כל ברזילאי (ציולם: AFP)
נכון, ב-2002 הוא זכה בפעם השלישית בתואר שחקן השנה של פיפ"א, אבל זה לא היה אותו חלוץ. נכון, הוא סיפק רגעים בלתי נשכחים באולד טראפורד, או שלישיית הפנדלים מול ארגנטינה במוקדמות 2006, אבל משהו בו היה שונה. רונאלדו כבר לא היה אותו נער מתבגר שיכול לעשות מה שהוא רוצה עם הכדור. האהבה הגדולה של רונאלדו נותרה זהה - לראות את הרשת זזה אחרי שהכדור נכנס. זה לא השתנה אף פעם.
המספרים המדהימים אחרי הפציעה, ביחד עם התצוגות האדירות במשחקים מול מנצ'סטר יונייטד ובגמר 2002 מול גרמניה, רק ממחישים עד כמה גדול הוא היה. אם אחרי שני ניתוחים בברך רונאלדו יכול היה עדיין לעשות כמעט הכל, תארו לכם מה היה קורה אם הקריירה שלו היתה נמשכת בלי שום הגבלה פיזית כזו או אחרת.
יחיד בדורו
כדי להבין מי ומה היה רונאלדו לפני הפציעה, צריך ללכת מספר שנים לאחור. הברזילאי נחשב לשחקן הטוב בעולם בין השנים 1996 ו-1999. במונדיאל 98' הוא דילג מעל כל המשוכות האפשריות, לפני ההיעלמות המיסתורית במשחק הגמר מול צרפת. מה קרה לו באותו ערב ב'סטאד דה פראנס' אף אחד לא ממש מבין עד היום, גם לא אחרי מספר תכניות טלויזיה וספרים שחקרו את אותו משחק.
כריסטיאנו. הוא אולי יותר יפה, אבל... (צילום: רויטרס)
עבור מי שגדל בשנות התשעים, רונאלדו היה מכונת התקפה בלתי ניתנת לעצירה. היתה לו את החבילה המושלמת, עם כח, מהירות, כח מתפרץ, בעיטה חזקה בשמאל וימין, שליטה אבסולוטית בכדור, משחק ראש משובח, אינטילגנציית כדורגל, דמיון בריא ובעיקר, חדות מול השער. לרונאלדו היה בעצם הכל.
שימו לב למספרים. 12 שערים ב-14 הופעות במדי קרוזיירו ב-93'. 42 הרשתות ב-46 הופעות בשנה וחצי באיינדהובן בין 94' ל-96'. בעונה אחת (96/7) במדי ברצלונה הוא כבש 34 פעמים ב-37 משחקים. בשנתיים הראשונות באינטר, היכולת נמשכה (39 ב-51), למרות ששיחק מול הבלמים הטובים בעולם, בליגה שבאותן ימים נחשבה להגנתית והקשוחה ביותר.
בגלל אותן סיבות, רונאלדו גם היה הכדורגלן היקר בהיסטוריה באותם ימים. עבור מי שגדל לתוך שנות התשעים וצפה, לעתים מקרוב, בלא מעט חלוצים גדולים - רונאלדו הוא עדיין הגדול שבהם, בטח מבחינת הפוטנציאל. גם בעשור בו שלטו ראול, אלסנדרו דל פיירו, גבריאל באטיסטוטה ואחרים, קשה להתחרות עם רונאלדו.
אופי בעייתי
החיוך עם השיניים הבולטות הפך לסמלו המסחרי, אבל באותן שלוש שנים בהן היה פצוע, משהו באופיו הילדותי נפגע. רונאלדו עדיין חייך, אבל התמכר להנאות הקטנות של החיים - בילויים ואוכל. הוא אמנם המשיך להבקיע בלי הפסקה גם בשלוש השנים הראשונות שלו בריאל מדריד (עדיין רחוק ממוצעי ההבקעה של ליונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו), אבל שמו נקשר לאינספור פרשיות שונות ומשונות.
גירושין, ילדים מאמהות שונות, פרשיית סקס טרנסקסואלית הזויה, השמנת יתר במספר מקרים ועוד שלל סיפורים, ליוו את הקריירה של הברזילאי. משהו קורה לברזילאים ברגע שהם חוזרים הביתה כאלילים, אחרי שהות ארוכה באירופה. רונאלדו לא היה שונה מרומאריו לפניו או אדריאנו אחריו, אבל הבעיה הכי גדולה באופיו - בטח אם תשאלו את אוהדי אינטר - היתה קשורה לנאמנות.
בעלי אינטר, מאסימו מוראטי, החזיק לברזילאי שלו את היד לאורך שלוש שנות הפציעה שלו. שילם על טובי הרופאים, חילק לו מחמאות ומעולם לא הביא לו מחליף (אולי כי באותם ימים לא ממש היו קיימים תחליפים). אפילו רונאלדו עצמו כינה את מוראטי לא פעם כ'אבא השני שלי'. המעבר לריאל והדרך בה הוא נעשה, מיד אחרי שהחלים מהפציעה כך שאינטר לא ממש נהנתה מעמלה, שברו למוראטי את הלב.
קשה להיפרד
למרות שהתדמית של הפנומן נפגעה קשות לא פעם, כולנו בוודאי נתגעגע אליו. לסלאלומים, לפרשיות, לחיוך. רונאלדו כבש 247 שערים ב-343 משחקים, בארבע ליגות שונות והוסיף 62 ב-98 משחקי נבחרת (שני רק לפלה). הברזילאים ביקשו להיפרד ממנו בדרך ראויה ועשו זאת לפני כשבוע. זה קרה במשחק ידידות מול רומניה, במספר דקות בודדות לקראת סיום המחצית הראשונה.
פרד פינה מקום לפנומן והשתחווה בפניו כשירד מכר הדשא. רונאלדו, עם כרס עגלגלה (בכל זאת לא שיחק חצי שנה) הגיע לשלושה מצבים ולמרות שנמנע על ידי השוער הרומני, הזכיר כמה כדורגל היה לו. "תודה על הרגעים היפים", הוא נפרד במחצית, כששחקני שתי הקבוצות עומדים ומוחאים לו כפיים. "כשבכיתי, גם אתם בכיתם וכשחייכתי, גם אתם חייכתם. תודה על שקיבלתם אותי בדרכי".
אבל הברזילאים, כמו הברזילאים, חייבים לעבור הלאה לדור הבא. "רונאלדו הוא האליל שלי. הוא פשוט גאון", הצהיר השבוע ניימאר מסאנטוס, מי שהוכתר כיורשו של מספר 9 האגדי. "יהיה קשה להיכנס לנעליו". אז יכול להיות שלרונאלדו יש יורש ויכול להיות שאחד אחר כבר גנב לו את השם, אבל עבורי ועבור רבים אחרים, רונאלדו יש רק אחד.
לפנייה לכתב/ת 
