חרדי זה לא מקצוע

קחו אותי, למשל. חרדי, ג'ינג'י, ובמקצועי "עורך-דין". לפי אמות המידה האלה אני צריך להתמודד ללשכה בתור "חרדי אדמוני", או "אורתודוקסי מזוקן", ואולי בתור "תושב בני ברק צעיר ולא כל-כך גבוה"? כל התכונות

האלה שייכות לעניין מקצוע עורך הדין בדיוק כמו החרדיות.

עריכת דין היא מקצוע, ולשכת עורכי הדין היא איגוד מקצועי. מה הקשר בינה לבין אמונה דתית, אורח חיים או שייכות לקהילה? האם מישהו מעלה בדעתו שמוכרי הדגים החרדיים יקימו גילדה נפרדת משלהם? או שרוכשי המיניוואנים למשפחות ברוכות ילדים יתאגדו תחת כיפה אחת? מדוע דווקא המקצוע היוקרתי הזה, שמעמדו מעוגן היטב בחוק, זקוק לאספקטים חרדיים? האם המטרה היא שיהיה בלשכה אגף מיוחד לכל מגזר, כל השקפת עולם ואולי אפילו כל מצב רוח?

עד כמה שאני זוכר, למדתי עריכת דין כמקצוע. לא כאידיאולוגיה, יש לנו נציגות ראויה בפרלמנט, וגפני יש אחד. בכנסת, בניגוד ל"לשכה", דנים בנושאים אידיאולוגיים, ובסוגיות קרדינליות להישרדותו וזהותו של העם היהודי, ולערכים הכי חשובים לחברה החרדית כחברת מופת.

להיות שווים, לא מיוחדים

מקדמי הרעיון הבדלני בלשכה לוקים, למצער, בחוסר הבנה בסיסי. עורכי דין חוצים משוכות מקצועיות לא מעטות עד שהגיעו להשתלבות הרצויה במקצוע, וחשוב מזה – במשק ובחברה. הדבר האחרון הנחוץ הוא תיוג ובידול, ודחיקה לשוליים של מתן שירותים רק למגזר שבו הם צמחו.

גם הנטייה ליצור השפעה בלשכה באמצעות התאגדות "דתית" או "אמונית" מיותרת ולא שופעת תבונה. נחמד יהיה, אמנם, שראש הלשכה יפתח את דבריו בציטוטים נבחרים מפרשת שבוע, אבל אם מעמידים את היכולת הזאת מול יכולות אחרות, כמו ניהול תקין ומוצלח של איגוד מקצועי, ברור למדי מה חשוב. גם הטענה שנשמעה, כאילו התאגדות חרדית בלשכת עורכי הדין תסייע בהגנה על זכויות הפרט בציבור החרדי, רחוקה מלהיות משכנעת. כבודן של זכויות הפרט החרדי במקומן מונח, אבל אין כל תועלת בהפרדתן מזכויות אחרות של אזרחים אחרים בחברה בכלל, ויש דרכים רבות ומגוונות להגן עליהן מחוץ ללשכה.

מיותר אולי להדגיש, ואף על פי כן: אנחנו חרדים גאים מאוד. טוב לנו בחלקנו ובאורח חיינו, ואין לאף אחד כל רצון או כוונה להצניעו. עם זאת, ואולי דווקא

משום כך נראה לי שהלהיטות המיותרת לנצל כל תהליך שהמלה "בחירות" מוזכרת בו להתארגנות תחת ההגדרה "חרדיים" תגרום, בסופו של דבר, נזק במקום תועלת. הלוא ממילא מדובר בעיסוק חוץ-דתי לחלוטין, ומוטב, גם בעניין זה, להקפיד על הבדלה בין קודש לחול, ובין הכרח וברירה.

אין ספק שבפני האוכלוסייה החרדית פרושות עדיין אפשרויות נרחבות להשפיע על החברה הישראלית בתחומים, במערכות ובמסגרות מקצועיות שונות, ואף לחולל בה שינוי תודעתי שיגרום לקידוש שם שמים. תהליך זה מבורך לשני הצדדים, אולם הוא יוכל להתממש על הצד הטוב ביותר רק בתנאי שאנשי המקצוע החרדיים ישתלבו כבני אדם שווים, לא כסקטור בעל מאפיינים ייחודיים.