שב לגוב האריות: יותם הלפרין חוזר למכבי ת"א
האקס חוזר ללבוש צהוב, במה שעשוי להשפיע רבות על הדרך בה נזכור אותו. האם כמו דייויד בלאט גם הלפרין יצליח למחוק בקדנציה הבאה את העבר? המנצחים והמפסידים של השבוע
מרוב פרשות, חקירות וחשודים, כמעט שכחנו את הסיפור הספורטיבי המעניין של השבוע (בדגש כמובן על ספורטיבי) - יותם הלפרין חזר בפעם השלישית למכבי תל אביב - ההחלטה האמיצה ביותר שלקח השחקן בקריירה הפתלתלה שלו.
מדוע אמיצה? יותם אמנם חזר 'הביתה', אבל זהו בית אותו הוא עזב פגוע ומתוסכל. בית בו הוא נתפס עד היום כילד המאכזב של המשפחה, זה שקיבל את כל האהבה, תשומת הלב והיחס, אבל לא הלך בדרך בה קיוו שיילך.
השחקן שקיבל שריקות בוז צורמות במשחק ביתי מפיהם של 10,000 אוהדים, ההוא שתמונתו האחרונה במדים הצהובים זכורה כמי שבכה ויצא 'במכוון' בחמש עבירות במשחק אובדן האליפות מול הפועל חולון, זה שאמור היה להיות המלך של מכבי, אבל נכשל. כעת, הוא חוזר לגוב האריות.
טרגדיה יוונית
יותם הלפרין הוא קורבן של נסיבות. הוא הגיח אל תוך התודעה של חובבי הכדורסל הישראלי בכלל ואלה של מכבי ת"א בפרט, בעידן בו נוצר חלל ריק במגרשים. הסדר ביד אליהו היה כל השנים ברור למדי - תחילה מיקי ברקוביץ', אחר כך דורון ג'מצ'י, לאחר מכן קטשפר ואז... מה אז? מישהו צריך היא למלא את התפקיד.
זה בדיוק מה שייעדנו לשחקן בן 18 - להיות הכוכב הישראלי שייקח את מכבי על הגב, יהפוך לפרצוף היפה שיירים על כתפיו את ענף הכדורסל הגוסס בארץ. זה לא קרה, זה אפילו לא היה קרוב לשם.
זה התחיל בתרומה כמעט אפסית כנער פוסטר לקבוצה הגדולה של שרונאס יאסיקביצ'יוס, אנתוני פארקר וניקולה וויציץ', נמשך בחוסר יכולת להיות המנהיג של מכבי בעידן הפוסט כוכבים ולבסוף, אובדן האליפות ב-2008 ועונה אומללה עם אפס תארים.
הקהל של מכבי ת"א נחשב לקהל של הצלחות, אבל גם אחד שלא שוכח במהירות כישלונות. התפוקה שלו בעונה הקרובה, הן על המגרש והן מחוצה לו, עשויות במידה רבה להשפיע על הדרך בה הלפרין יישאר בתודעה הספורטיבית ההיסטורית שלנו, לכן זו החלטה אמיצה לחזור.
לא על היותם לבדו
את שלוש השנים של יותם באולימפיאקוס, אפשר להגדיר כבינוניות. נדמה היה כי הוא לא הצליח למצוא את מקומו כשחקן חיוני ומשפיע ברוטציה, במיוחד לא ביורוליג. אך ביוון דווקא זוכרים לו את היכולת הטובה לקראת סיום העונה האחרונה, ואפילו היו מעדיפים לראות אותו ממשיך.
אבל הוא החליט לחזור, ונדמה כי הוא לא יכול היה לעשות זאת בזמן טוב יותר. בסגל רחב עם ככל הנראה 15 שחקנים קשה להתבלט, אבל כשהמעמסה נופלת על שלוש ליגות, נראה כאילו הלפרין יוכל להשתלב בדיוק בנישה שלו.
וכדאי מאוד שהיא לא תהיה בעמדת הרכז. זהו לא תפקידו הטבעי וזהו לא התפקיד בו הוא מצטיין. כדי להוציא את מלוא הפוטנציאל מהשחקן, דייויד בלאט יצטרך לזכור את יתרונותיו של יותם כשחקן 'אול-אראונד', מין כולבויניק שיכול להגיע ולתקן כל צרה.
אבל יותר מכך, ההחלטה היא נכונה בגלל המרקם החברתי שנוצר אצל הצהובים. נראה כי בקבוצה המגובשת שנוצרה בשנה שעברה ותישאר ברובה, יותם יוכל להתמקם בדיוק היכן שמתאים לו - לא קדימה מדי, לא אחורה מדי.
ואולי עם קצת מזל, סיפור הקאמבק של הלפרין יהיה זהה לזה של בלאט - עוד אישיות שלא היתה אהודה בסיבוב הקודם שלה בהיכל נוקיה והפכה למלכת היציעים. מצד שני, אם למדנו דבר אחד מהקריירה של השחקן הקצת שונה הזה, הוא שכדאי פשוט להתרווח על הכורסא, להרים את הרגליים ולא לצפות לכלום.
