מי מכריח דתיים לנסוע באוטובוס בשבת?

מי שחושב שתחבורה ציבורית היא עניין שולי, מיותר, משהו עתיק כזה שצריך לעניין רק את החיילים המסכנים שאין להם מכונית או את הזקנים שלא נוהגים - מוטב שידלג על המאמר הזה, ויעבור הלאה למדור המכוניות החדשות (ויתכונן לבלות את שעות הפנאי שלו בתוך קופסת המתכת שרכש במיטב כספו, תקוע בפקקים ובחיפושי חנייה אינסופיים).

מי שכבר ראה איך עובדת התחבורה במדינות מפותחות בעולם, ומי שמבין שתחבורה ציבורית איכותית היא גלגל ההצלה של ישראל מהפקקים, מאובדן שעות העבודה, מתאונות הדרכים, הזיהום, מצוקת החניה, ומחירי הדלק - ודאי רוצה גם להבין מה חוסם את התחבורה שלנו.

לאחר שנים של הזנחה מכוונת של התחבורה הציבורית לטובת הרכב הפרטי, מתחיל ליפול האסימון ברשויות השונות, שהתחבורה אינה יכולה להתבסס רק על רכב פרטי, ושללא תחבורה ציבורית ראויה, המדינה תיעצר. וכך, בדרך ייסורים שאנחנו משתרכים בה עכשיו, מתחילות לצוץ אט-אט היוזמות והמהלכים לשיפור התחבורה הציבורית, וביניהן הרפורמה הגדולה בקווי האוטובוס בגוש דן.

תגידו שלום לנסיעה בשבת אחה"צ בקו 1 של דן (צילום: ירון ברנר)

אלא שנתון יסודי אחד בולט, מכשיל בעקביות את כל התוכניות ואת כל החזונות: התחבורה הציבורית שלנו מושבתת בסופי שבוע. אין לזה אח ורע בעולם. אגב, גם לא בחיפה, שמהבחינה הזו היא לא ממש חלק מהמדינה: יש בה תחבורה ציבורית בשבת, וגם אוכלוסיה דתית וחרדית לא קטנה. האוטובוסים נוסעים בשבת, והפלא ופלא - דבר לא נגרע מצביון החיים של אף חיפאי, דתי או חילוני. ולמי שלא יודע, גם קווים בודדים בגוש דן מתחילים לנסוע כמה שעות לפני צאת השבת. יש לעמוד על המשמר כדי שאיש לא יעלה בדעתו, כפי שפורסם ב-ynet שלשום וכפי שכבר ניסו בעבר, לבטל את הקווים הללו.

אז למה בחיפה כן, ובבאר שבע לא? כי זה "הסטטוס-קוו". כי זה מה שהיה פה פעם. אלא שמאז שנקבע ונחתם אותו סטטוס-קוו ישן, המדינה שינתה את פניה. 300 אלף מכוניות חדשות עולות מדי שנה על כבישי ישראל, יותר מ-800 כל יום, והמדינה הולכת ונחנקת בפקקים ובתאונות. כבישים חדשים נסללים, אך גם הם אינם יכולים להכיל עומס כזה. והערים מתפוקקות בעשן וברעש.

מי יוותר כך על מכוניתו?

הציבור נקרא עכשיו להביע אמון בתחבורה הציבורית, אך מי יוותר על המכונית כאשר אין לו אופציית ניידות סבירה ביום החופשי שלו, בשבת החילונית שלו? ומי שאין לו ברירה, כי אין לו מכונית או שאין לו רשיון נהיגה, ימשיך להיות מקורקע ומקופח בסוף השבוע.

הצעת החוק שלי לתחבורה ציבורית בסופי שבוע נדחתה בשבוע שעבר בלחץ הסיעות החרדיות בקואליציה. אמנם בהצעת החוק נקבע במפורש שניתן יהיה לשנות את הקווים מתוך התחשבות בצביון הדתי של אזורים שונים, ואף לצמצם את תדירותם באופן כללי כדי להתחשב בצביון השבת. "אבל יש לנו הסכמים קואליציוניים", הסביר נציג הממשלה במליאה, והגרזן ירד על האפשרות שתהיה כאן תחבורה ציבורית נורמלית.

בסיעות החרדיות צהלו ויצאו בשצף קצף נגד "חילולי שבת". אבל גם הם הרי יודעים שהמדינה לא נעצרת בשבת. בתי החולים פועלים, וגם המשטרה וצה"ל ומד"א ומכבי אש, נמל התעופה פתוח, רשתות החשמל והמים והטלפון מתפקדות כסדרן, וכך גם שידורי הטלוויזיה והרדיו, המלונות, ושלל מוסדות ומפעלים שמספקים שירותים מגוונים. נוח להטיף בלהט נגד "חילול שבת", ולעצום עין לנוכח העובדה שכל השירותים מתוחזקים בשבת וחג, על-ידי אזרחים אחרים, וניתן להיעזר בהם בכל רגע ורגע.

זו הצביעות ביחס לתחבורה הציבורית - שירות חיוני מאין כמוהו. וכדאי שלא נתבלבל: לא מכריחים איש לנסוע בשבת. אדם באמונתו יחיה. וממש כפי שאינני מעלה בדעתי לכפות על אף אדם אורח חיים מסויים, אין לאיש זכות להתערב כך בחיי. ולכן התחבורה הציבורית חייבת לנסוע. במצב הנוכחי מאות אלפי מכוניות גודשות את הכבישים בשבת. תחבורה ציבורית טובה רק תוריד את העומס והתאונות ביום המיוחד הזה.

השבת יקרה לכולנו, חילונים ודתיים, ואם אנחנו רוצים לכבד אותה ולכבד אחד את השני, עלינו להתנתק מסטטוס-קוו צבוע ושקרי.

ח"כ ניצן הורוביץ, מרצ