סקעת וקהל דתי לא הולכים יחד

כמה מבנות השירות פנו למארגני האירוע לשקול את ביטול הופעתו של הזמר. פנייתם לא נענתה כשבין הנימוקים צוין כי סקעת הוא גבר, כלומר אין בעיה של "שירת נשים" ושהוא שירת בצה"ל.

הראל סקעת הוא זמר טוב, אולי אפילו מצוין, אלא שבאורחות חייו הוא הפך לסימבול של המחנה המצוי קוטבית למחנה שבפניו הוא הוזמן להופיע. האם ניתן לדרוש, או אפילו להציע, לאותם אנשים להשתתף באירוע שבו מופיע אדם הממוקם בפוזיציה הפוכה למקום שבו הם נמצאים? האם אין זו זכותם של נערות דתיות מתנדבות, ושל אברכים ובחורי ישיבה לשעבר ששירתו את המדינה בדרכם

שלהם, לדרוש שבערב הצדעה לכבודם יופיע אמן בעל אוריינטציה ההולמת את הקהל?

ברור לכולם, יש להניח, כי את הזמרת זוכת האירוויזיון, דנה אינטרנשיונל, לא היו ממהרים להזמין לאירוע שחלק ארי מהקהל בו הוא ממלכתי דתי. זאת על אף שהזמאת היא "זכר" לפי ההגדרה ההלכתית, והיא שירתה בצבא. בינה לבין העולם הדתי יש פער שאין כל צורך להסבירו.

סקעת יכול לשיר שירים שאינם נוגעים בהכרח להשקפת עולמו הליברלית, ועם זאת הוא עדיין מייצג את עולם שכה רחוק מהקהל באירוע המדובר. כיצד היו מגיבים לוחמי מג"ב, למשל, אם בערב הוקרה לפעילותם היו הם נדרשים להשתתף בערב חסידי של הזמר החסידי המצוין מרדכי בן דוד?

יש מקום על הסקאלה

אין צורך להשפיל את סקעת, אין גם רצון לשנות את נטיותיו המיניות, אך בהחלט יש מקום לברר את אופיו של הקהל ולבחון האם קיימת הלימה בין "סמל גאה" כסקעת, לציבור של בנות דתיות, חרדים וערבים.

האם צריך להזמין בתמורה את הרב אמנון יצחק לערב של התעוררות וקבלת עול מלכות שמים? לאו דווקא, במדינת ישראל עדיין קיימים אומנים מעטים הנמצאים על הסקאלה הזו שבין הרב אמנון יצחק להראל סקעת, שעם קצת מאמץ ורצון טוב, ניתן היה לאתרם בקלות.