פרקליטי קצב: הציבור רצה לראותו תלוי בכיכר העיר

נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, הגיש היום (א') את החלק השני של עיקרי טיעון הערעור לבית המשפט העליון. בחלק זה, המתייחס לאישומים בהם הורשע בהטרדה מינית ומעשים מגונים במתלוננות ה' ו-ל', תקפו פרקליטיו של קצב את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, וטענו כי הוא זה שדיבר בשני קולות, ולא הנשיא לשעבר. לדבריהם, יש לזכות את קצב בטענה של הגנה מן הצדק.

לטענת פרקליטיו של קצב - עורכי הדין אביגדור פלדמן, ציון אמיר, אבי לביא, מיקי חובה וגיא שמר - בית המשפט המחוזי טעה כאשר קבע כי דווקא קצב הוא זה שדיבר בשני קולות וזו בשעה שטענת הגנה מן הצדק אמורה לבחון את התנהלות המדינה בלבד,

ולא את התנהלות הנאשם.

לדברי הפרקליטים, היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הוא זה שדיבר בשני קולות בפרשת א' ממשרד התיירות וטען בראיונות טלוויזיוניים שהעניק כי ראיות בתיק מראות עבירה של יחסים בהסכמה תוך ניצול מרות, ולכן כאשר שינה היועץ את סעיף האישום הוא זה שבעצם דיבר בשני קולות.

לדברי הפרקליטים, באותו אופן נהג מזוז ביחס לראיות סובייקטיביות לגביהן טען טענות סותרות והפוכות בכל פעם על פי המטרה שביקש להשיג. "בית המשפט קמא קבע אמנם שהמערער הורשע ציבורית, וכי היתה לכך השפעה קשה על זכויותיו, ואולם ניכר כי לא ראה בכך משום פגיעה בהליך המשפטי שמקורו בהתנהלות הרשות, שעה שלא מצא לבקר את התנהלות הי"מ, המשטרה או התקשורת", נכתב בנימוקי הערעור.

"נוצרה מחויבות לבוא חשבון עם קצב"

עוד נטען כי היועמ"ש פתח בחקירה נגד קצב מבלי שהונח בפניו חשד סביר לפתוח בחקירה, ובעצם פעל להצדקת המהלך שנקט תוך כדי שהוא מדליף חומרים לתקשורת, עוצם עיניו מהדלפות שיטתיות של המשטרה, ואף לא פוצה פה כאשר חברי כנסת ועדי מפתח נפגשים עם מתלוננות ומתאמים את גרסתן ואף הביע את דעתו על התיק וגידף את קצב. לדברי הפרקליטים, בכך היה שותף מזוז לפגיעה בזכויותיו של קצב ובהרשעתו הציבורית.

בית המשפט המחוזי שגה, כתבו הפרקליטים, "משלא קיבל את הטענה, כי ההרשעה הציבורית של המערער פגעה אנושות בזכותו להליך הוגן ומשסבר כי אין בהרשעה הציבורית כדי להביא לביטול כתב האישום. שגגת בית המשפט קמא הינה תולדה ישירה של ניתוח מוטעה ובלתי מעמיק, התייחסות חלקית לראיות, התמודדות סלקטיבית עם הטענות, התמקדות בהתנהלות המערער וקביעת ממצאים לחובתו".

אווירה ציבורית עוינת. קצב בבית המשפט העליון (צילום ארכיון: ליאור מזרחי)

עוד נטען בנימוקי הערעור כי שגה בית המשפט המחוזי שלא ביטל את כתב האישום בשל הרשעתו הציבורית של קצב. "ההרשעה הציבורית הביאה עימה ציפייה ברורה של הציבור להכרעת דין הזהה להכרעה במשפט השדה. במקרה זה לא יכול היה בית המשפט המחוזי לעצום עיניו ולאטום אוזניו, והאווירה העוינת שליוותה את המשפט כאילו יצרה מחויבות מצד בית המשפט להתחשב ברצונו של הציבור ולבוא חשבון עם קצב, זו הסיבה להכרעת הדין הנחרצת ולגזר הדין הקשה".

הפרקליטים טוענים כי "באווירה הציבורית העוינת שליוותה את המשפט נוצרה מעין מחויבות בעל כורחו של בית המשפט המחוזי להתחשב ברצונו העז של הציבור לראות את קצב תלוי בכיכר העיר".

החיבוקים עם ה': לא מיניים

פרקליטיו של הנשיא לשעבר טענו עוד כי בעוד שגרסתו זכתה לבחינה מדוקדקת מתחילתה ועד סופה, הרי שגרסת המתלוננת זכתה ליחס מתחשב ולא ביקורתי, ובית המשפט המחוזי התעלם מסתירות מהותיות בגרסתה.

לדבריהם, ההרשעה הציבורית של קצב והפרסומים הרבים גרמו למתלוננת ה', כפי שגרמו למתלוננות אחרות, להבין בדיעבד כי קצב הוא עבריין מין וכפועל יוצא היא נפלה קורבן לעבירות מין.

עורכי הדין טוענים כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שלא ייחס משקל לגרסאות המתלוננת לאורך שנים במשטרה ובפרקליטות, מהן עולה כי בזמן אמת היא לא ראתה אופי מיני בחיבוקים.

הפרקליטים טוענים כי אמירותיה הברורות של ה' במהלך החקירה וברענונים בפרקליטות לפיהם החיבוק שחיבק אותה קצב איננו מיני משקפות את המציאות, וכי השינוי בגרסתה של ה' היה תולדה של ההשפעה של ההרשעה הציבורית. "עסקינן בהתנהגות טריוויאלית ויומיומית אשר בינה ובין עבירות מין אין ולא כלום",

טענו הפרקליטים.

בנוסף טוענים עורכי הדין כי בית המשפט המחוזי טעה כשהרשיע את קצב בעבירה של שיבוש הליכי משפט. לדבריהם, גרסת המתלוננת ל' מותירה ספקות באשר לשאלה אם קצב שוחח איתה על חקירת המשטרה. לדברי הפרקליטים, בית המשפט המחוזי שוכנע באשמתו של קצב בנושא זה בטרם ערך דיון בטענות ההגנה ובראיות.

פרקליטיו של קצב תקפו גם את המשטרה, וטענו כי המשטרה ניהלה חקירה מגמתית בזמן שחיפשה אחרי מתלוננות שעבדו עם קצב החל משנת 1981, ואף הפעילה לחץ על מתלוננות למסור גרסה מפלילה.