פול סיימון - תופעה בהופעה חיה

מוזיקאים ואמנים יוצרים במוזיקה שלהם קפסולות זמן של עצמם. אנחנו מתחברים אליהם בנקודה מסוימת בחיים שלהם, בדרך כלל בשיא יצירתם, כשהם צעירים, יפים ובמלוא אונם. מבחינתנו, הם קפאו בזמן באותו תקליט מופת או הופעה מיתולוגית, שגם אם הנחנו בצד לכמה שנים, תמיד חוזרים אליהם בערגה.

פול סיימון ברוטרדם. דקלם את השיר הפותח (צילום: EPA)

בתודעה אנחנו מסרבים לשחרר אותם מהקפסולה הזו וכשאנחנו סוף סוף מגשימים את החלום לראות אותם בהופעה, אנחנו תמיד טיפה מופתעים. הקפסולה מתנפצת לנו בפרצוף והדמות שעומדת מול עינינו כבר במקום אחר. מבוגרת יותר, בקושי נוגעת בצלילים הגבוהים, לעיתים עייפה ולרוב כבר במקום יצירתי אחר לגמרי. כאשר מגיעים לראות אמן ותיק, סוג של דינוזאור כזה, חייבים לקחת את כל זה בחשבון, אחרת האכזבה כמעט מובטחת. 

• פול סיימון  מגיע לישראל - כל הפרטים
  

כמו רבים, גם אני גדלתי על סיימון וגרפונקל. הקול הצעיר והצלול של פול סיימון והלחנים הכל כך נוגעים שלו היו חלק מהתבנית ממנה נבנתה התודעה המוזיקלית שלי. בכל זאת, התאהבתי בו ממש רק בסוף שנות השמונים, בתקופת "גרייסלנד": הטלוויזיה הירדנית שידרה הופעה היסטורית של סיימון מגבול זימבבואה-דרום אפריקה, הופעה מדהימה עם כמה מאגדות המוזיקה האפריקאית, אנרגיה מדהימה ורגעים היסטוריים, דקה לפני נפילת משטר האפרטהייד.

מילים חכמות, נוגעות אישית ואוניברסלית (צילום: AFP) 

לשמחתי הקלטתי את השידור ואני חושב שראיתי את הקלטת הזו 200 פעם. מאז, חרשתי כל דבר שהוציא או הקליט. יש במוזיקה של פול סיימון הכל מבחינתי: לחנים מדהימים, מוזיקליות ברמה הכי גבוהה, שובבות ועצב במידות שוות ומילים חכמות, נוגעות אישית ואוניברסלית.

המון זמן אני מנסה לתפוס את סיימון בהופעה. השנה, אחרי שהוציא אלבום חדש ומוצלח, החלטתי לא לפספס אותו. ידעתי שיש מגעים להביא אותו לארץ, אבל לא התכוונתי להמר על כך וקבעתי לי טיסה לראות אותו מופיע ב-"North Sea", פסטיבל הג'אז של רוטרדם.

סיימון בהופעה. בחן את תגובת הצופים? (צילומים: בועז זילברברג) 

בסוף השבוע האחרון, פול סיימון עלה על במת הפסטיבל ופתח ישר עם "Boy In The Bubble", אחד מלהיטיו הגדולים ביותר. למרות שהכנתי את עצמי לכך, עדיין השתאיתי לראות עד כמה ניכרים פתאום 70 שנותיו של סיימון על פניו. בשיר הראשון הקול שלו היה שטוח והוא כמעט דקלם את השיר הענק הזה. לרגע קינן בי החשש שלמרות הכל עוד אתאכזב. אבל ייתכן גם שזהו חוש ההומור של סיימון, שבחן את תגובת הצופים. בפנים הבוגרות עדיין נותר הניצוץ השובבי הזה, שכל כך מאפיין אותו.

כשהמשיך, ללא הפסקה, מיד ל-"Fifty Ways To Leave Your Lover" הכבדות נעלמה והצלילות חזרה לקולו בביצוע מעולה לשיר. מכאן, ההופעה רק ממשיכה לנסוק מעלה בעזרת להקת ליווי מעולה. חלק משמונת נגני הליווי מוכרים מהופעות עבר שלו, אבל רובם לא מוכרים. אין הפעם בלהקה ענקים וירטואוזים כמו סטיב גאד או האחים ברקר, אבל הנגנים ורסטילים ומיומנים, מדלגים בקלילות מכלי נגינה אחד לאחר וביחד מייצרים צליל הדוק ועשיר.

עם הגיטריסט מארק סטיוארט. מדלגים בין כלי נגינה

לאלבום החדש הייתה בהופעה נציגות של שלושה שירים, הראשון שבהם הוא שיר הנושא, "So Beautiful Or So What" בביצוע הדוק ודומה מאוד לצליל האלבום כולו. אחרי פתיחה אנרגטית יחסית העניק סיימון ביצוע יפה ונוגה ל-"Hearts and Bones", שיר הנושא לאלבום הסולו מ-1983. למען האמת, מדהים איך הקול של סיימון נשמר היטב - הוא צלול ונוקב והביצוע ממש מרגש.

סיימון יודע מה הקהל אוהב לשמוע והוא מספק לו בדיוק את זה, עם ביצוע יפה ל-"Slip Sliding Away". לאלבום "גרייסלנד" הוא נתן מקום של כבוד וביצע ממנו חמישה שירים, כשהמוצלח שבהם הוא הביצוע ללהיט "Diamonds On The Soles Of Her Shoes". כל חברי הלהקה ליוו אותו בהרמוניות וסיימון נע על הבמה בחינניות, כאילו היה שוב בן 40, מדגיש בתנועות ידיים את מילות השיר. מכאן המשיכה ההופעה באנרגיות גבוהות עם "Gumboots" מאותו אלבום ו-"Kodakchrome" הוותיק יותר.

פול סיימון מבצע את "Slip Sliding Away" בסוף השבוע

בשלב הזה הקהל המבוגר יחסית לא נותר אדיש וכולם בקהל זזו ושרו את מילות השירים המוכרות. סיימון כמעט שלא דיבר עם הקהל, חוץ מכמה מילות תודה ועוד משפט הצגה של שיר חדש, אבל התחושה לא הייתה כלל מנוכרת. הוא היה מחויך והאנרגיה החיובית שלו זרמה אל הקהל.

סיימון עם הלהקה. ללא שמות גדולים, אבל עם הרבה כשרון 

לפתע, מוקדם מדי לטעמי, סיימון הביט על השעון ואמר "Well, it's late in the evening"

ונותן גרסה אנרגטית ומרקידה לשיר הכיפי הזה. הקהל כולו על הרגליים ורוקד עם ליין כלי הנשיפה המפורסם של השיר.

לקול תשואות אדירות של הקהל, סיימון ניפנף ארוכות בידיו וירד. אני מביט על האיש הקטן והמבוגר הזה, משתאה על תופעת הטבע ויודע: הוא פשוט לא איבד את זה. החן, הקול, השירים והאישיות עדיין שם. זה האיש שהצליח למלא פעמיים את סנטרל פארק במיליון אנשים שבאו לשמוע אותו. הכל ברור. מדובר במוזיקאי ופרפורמר ענק.

לכל המתלבטים, ולמרות הבעייתיות שבאיצטדיון רמת גן: לכו לראות את האיש המבוגר הזה, שהנפש הצעירה שלו פשוט מסרבת להזדקן איתו.