מתי יכול בימ"ש לחייב טיפול רפואי נגד רצון ההורה
בעקבות ההחלטה לקטוע את ידה של בת 13 הסובלת מגידול סרטני קטלני, בניגוד לדעת אמה שגרסה כי עדיף לה למות, מסבירים מומחים לאתיקה רפואית היכן עובר הגבול בין טובת הילד לטובת ההורה ומתי אף יוציאו את הילד מחזקתו
לפני שבוע פסק בית המשפט לענייני משפחה כי יש לקטוע את ידה של ילדה בת 13 הסובלת מגידול סרטני אלים, שיביא למותה אילולא תיקטע היד. האם עמדה בסירובה לקטיעת היד וטענה בבית המשפט, לאחר שהמדינה תבעה אותה, כי "עדיף שהילדה תמות". אין זו הפעם הראשונה שבה נתקל צוות רפואה בפער בין רצון ההורים לטובת הילד ובשאלה מה היא אכן טובת הילד.
מוציאים מחזקת ההורה
מומחים לאתיקה רפואית שעמם שוחחנו תומכים בהחלטת בית המשפט ואומרים כי טובת הילד אינה תמיד עולה בקנה אחד עם טובת ההורים. "אפוטרופסות של הורה על ילדו צריכה להיות לטובת הילד" מסביר פרופ' נועם זוהר, ראש החוג ללימודי ביואתיקה מהמחלקה לפילוסופיה מאוניברסיטת בר אילן. "זוהי נקודת המוצא של האפוטרופוס, ובכל מקרה של סכנת נפשות אין להורה או לאפוטרופוס חזקה על הילד שיוביל למותו".
לדברי פרופ' זוהר, במקרים כאלה יכול הילד להיות מוצא מחזקת ההורה או האפוטרופוס, אם יימצא אכן שאינו פועל לטובת הילד ומסכן אותו.
מקרה יוצא דופן היה זה שניתן בשנת 1993 בנוגע לילדה יעל שפר, שסבלה ממחלה גנטית חשוכת מרפא והיתה נתונה במצב וגטטיבי ("צמח"). הוריה הגישו בקשה שלא להאריך את חייה, אולם בית המשפט דחה את בקשתם.
בפסיקה נכתב כי יעל לא סבלה ולא התייסרה, כבודה נשמר, והיא בוכה כאשר היא רעבה או זקוקה לטיפול שגרתי. "בתנאים אלה ובמציאות זו קדושת חייה של יעל, גם במצבם הסופני, היא הערך הבלעדי והקובע, וכל התערבות בהם עומדת בניגוד מוחלט לערכים של מדינה יהודית ודמוקרטית".
פרופ' זוהר התנגד להחלטת בית המשפט: "הפסיקה והתערבות המדינה בפירוש לא עמדו לטובת הילדה", הוא מסביר, "אלא לטובת איזה ערך מדינתי של קדושת החיים. אינני סבור שזו היתה הראויה מבחינה מוסרית ואישיותית".
הילדה ביקשה להינצל
מנגד, בפסיקה הנוכחית, מסביר פרופ' זוהר, היה נכון להפקיע את אפוטרופסות האם לטובת הילדה. "הורה אינו תמיד רוצה בטובת הילד אלא לעתים בטובתו. לעתים ההורה מושפע מנסיבות חייו או החברה שבה הוא חי. מסיבה זו אולי האם התנגדה לקטיעה, פן תוקע חברתית, בחשיבה שעדיף היה לחיות ללא יד מאשר עם יד. אלא שרצונה של הילדה להינצל כפי שהביעה בבית המשפט, כמו גם הפרוגנוזה הברורה שלפיה אין לה סיכוי לשרוד ללא הקטיעה, מובילים באופן ברור לצורך בטיפול הרפואי כנגד רצון האם הנחושה בהתנגדותה".
"אנו נתקלים לא אחת במקרים שבהם קיימת התנגשות בין רצון ההורים לצורך בטיפול רפואי", מספר פרופ' אבינועם רכס, מומחה לנוירולוגיה ויו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית. "אחד המפורסמים היה זה של בחורה צעירה שסבלה מאנורקסיה נרבוזה ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי בבת ים. הרופאים ומשפחתה ביקשו להאכילה בכוח, והמשמעות היא לקשור אותה למיטה, להחדיר זונדה מאפה עד לקיבתה ולכפות עליה האכלה. היה ברור שברגע שתשחרר את ידיה תמות. בית המשפט פסק שאין להאכילה בכוח, מתוך ידיעה שהיא תמות, והיא אכן מתה".
במקרה אחר, זקנה שסבלה מנמק סוכרתי ואושפזה בצפון הארץ לא הסכימה לעבור ניתוח, בניגוד לעצת רופאיה, שהזהירו כי לולא הניתוח תסבול מזיהום חמור בדם שיביא למותה. בית המשפט תמך בה, והיא אכן מתה מזיהום בדם.
מקרה נוסף היה זה של ילד שסבל מזיהום מסוג אובאיטיס בעינו שבה לא ראה כלל. רופאיו המליצו על עקירת העין בשל הסיכון המשמעותי לפגיעה בעינו השנייה. האב, מתוך תפיסת תרבות של שלמות הגוף, סירב לעקור את עינו של בנו, גם במחיר עיוורון בשתי עיניו. לאחר דין ודברים - ורגע לפני פניה לבית משפט - התרצה האב וכך ניצלה עינו של הילד.
"האמא בגדה בתפקידה"
"לאדם בוגר נותנים את הרשות לבחור אם יטפלו בו או לא", אומר פרופ' רכס, "כפי שלאדם יש את הזכות ליטול את חייו ולהתאבד. בית משפט מכיר בזכות האדם על גופו גם אם הוא בוחר למות. אולם בכל הנוגע לילדים, הגישה שונה לחלוטין".
פרופ' רכס מסביר כי אפוטרופוס מקבל את החזקה על גופו של החסוי כדי לפעול לטובת החסוי. אסור שהחלטותיו ישרתו את השקפת עולמו של האפוטרופוס, של תרבותו או של עמדותיו המוסריות: "אם אנו כחברה רואים שהאפוטרופוס אינו ממלא את תפקידיו כראוי, על בית המשפט להפקיע ממנו את החסות על הילד".
"האם התנגדה לקטיעה כדי לספק את צרכיה ולא את צורכי הילדה, ובכך היא בוגדת בתפקידה כאפוטרופסית. הילדה רצתה לחיות, ברור שאם לא תנותח היא תמות בוודאות ובייסורים גדולים. כשסירוב ההורים אינו מוצדק, על הרופאים לשפוט כאנשי מקצוע באופן מדעי ולא רגשי. ברור שטובת הילד אינה תמיד עומדת לנגד עיני ההורה, ואם לדעת הצוות הרפואי האפוטרופוס אינו פועל לטובת החסוי שעשוי להינזק, יש לפנות לבית משפט שיכריע".
לפנייה לכתב/ת 
