ברוך שפטרנו מקסמו של זה: שונאי הארי פוטר
מאחורי המעריצים הנרגשים שמלווים בדמעות את הארי פוטר בדרכו האחרונה, מסתתר מועדון שונאיו של הקוסם הצעיר. עכשיו, אחרי שבעה ספרים, שמונה סרטים ומיליארדי דולרים, הגיע תורם לחגוג - בגסויות, בגידופים ובסרטונים מצחיקים
לוגן ספריק מסיאטל כנראה ממש לא אוהב את וולדמורט, המוכר לכולנו כמכשף-על מרושע מסדרת הארי פוטר. "כשיופיע אשלוף את האקדח שלי ואירה בו. נראה אותך משתמש באברה קדברה נגד זה, ביץ'", הוא כותב בפייסבוק. אבל השנאה המתפרצת של הצעיר חובב האנימציה כלפי וולדמורט נובעת מתחושת המיאוס הרבה עוד יותר שהוא חש כלפי הצ'ילבה שלו, הארי פוטר עצמו: "לו הייתי יורה בוולדמורט, זה היה מקצר את הסדרה בחצי".
שונאי הארי פוטר - תופעה עולמית
ובכן, הנער האמריקני לא הצליח להגשים את שאיפתו, וסדרת הסרטים התארכה לכדי שמונה פרקים קולנועיים - כל אחד מהם שובר קופות. אולם עכשיו, עם יציאת החלק השני של "הארי פוטר ואוצרות המוות" ממש ביום הולדתו, הוא יכול להתענג על הרגע. זהו. אין יותר סרטים בקצה מטה הקסמים של הסופרת ג'יי.קיי. רולינג והתסריאטי סטיבן קלובס. הגיע הסוף של פוטר, יום חג עבור לוגן ועבור שאר שונאי הארי פוטר בכל העולם.
עשר סיבות לשנוא את הארי פוטר
רבות דובר על האהדה חובקת העולם לה זכו סדרת הספרים והסרטים של הארי פוטר, אולם כמו כל מותג תרבותי משגשג, גם במקרה הזה קמים להם תאים של שנאה תהומית ממש. הם אולי מפסידים ובגדול בקרב על צרכני התרבות (הכנסות של כ-6.3 מיליארד דולר מהסדרה הן שורה תחתונה די ברורה), אבל הם לא מוותרים על מחאותיהם ועל החתירה המדומיינת לחיסולו של הקוסם הצעיר - כך לפחות עד היום, בו סיים את חייו הקולנועיים.
קיימות סיבות רבות לתיעוב שפיתחו שונאי הארי פוטר לנער הממושקף, שנתפס על ידם כגיק מטופש שנסמך על לחשושי קסם וטריקים מופרכים, ולא הרבה מעבר לזה. לא פעם הם מפגינים יצירתיות ראויה ובדרך כלל משעשעת בקמפיין הכפשתו. אולם בעוד המעריצים האדוקים עוקבים אחר הסרטים שנה אחר שנה, השונאים התעייפו איפשהו באמצע. שנאה מתדלקת מירוצים קצרים, לא מרתון. כך או כך, הם בוודאי שמחים שקו הסיום כבר פה.
סיוטי הארי פוטר. האם אני מאושפז בבית החולים הפסיכיאטרי הוגווטרס?
הפעילות של שונאי פוטר - וכאלה יש בכל העולם: מארצות הברית ועד אפריקה, הודו ואף במגרש הביתי שלו בבריטניה (וגם בישראל) - מתרכזת באופן טבעי באינטרנט. בעבר קמו אתרים ופורומים לא מעטים שריכזו אותם, אך בשנים האחרונות אלו הלכו ודעכו, ולא עמדו בהתמדה של הסדרה והכספים שבצידה.
כיום השונאים עסוקים יותר בהחלפת דחקות בפייסבוק ובטוויטר לצד הפקת סרטוני וידאו פארודיים ביוטיוב, כתיבת טקסטים נוטפי שיקויי ארס ואף עיצוב משחקי פלאש ברשת המאפשרים ללוגן ושכמותו אופציה בדיונית לרצוח את הארי פוטר, או לגרום לו להרוג את עצמו, או במקרה של משחק "Harry Potthead", לעשן עצמו לדעת.
הארי והחיבה לקנביס
הקביעה כי להארי פוטר יש נטיות התמכרות לחומרים אלו או אחרים התחזקה כמובן אחרי הדיווח כי דניאל רדקליף שמגלם אותו בסרטים החל בטיפול גמילה נגד אלכוהול. עם זאת, הקישור בין מריחואנה להארי נובע ממשחק המלים הנוגע לשם הדמות וגם בגלל שלטענת השונאים הוא נוטה לדלוזיות. מצד שני, ישנה הנחה כי סמים לא רלוונטים כאן: פוטר חנון שיודע אולי לכתוש רגלי צפרדע לצורך כישוף, אבל לא לגלגל ג'וינט, ולוולדמורט אין בכלל נחיריים בשביל להסניף באמצעותו שורות.
משקפים ורודים
עוד סוגיה שעולה לדיון בין השונאים וחביבה עליהם מאוד היא זו הנוגעת למיניות של פוטר, שיש מי שטוען שהוצפנה איפשהו באחד הלוקרים בהוגוורטס, לצד המג'יק-סטיק והליפסטיק שלו. "הארי פוטר הוא כנראה הגיבור הכי גיי בכל הזמנים", קובע למשל ניקולאוס קאלידיס, שונא פוטר מיוון. "בכלל כולם שם סיסים עם מקלות, כי הם עלובים מדי בשביל לעשות משהו בידיהם. והמעריצים הם חבורה של לוזרים עלובים, חסרי ביטחון, עצלים וחלשים, בלי חיים".
למי יש יותר גדול? הוגווטרס שלא הכרתם
פליקס תומאס הבריטי עונה לבן בריתו היווני: "הארי פוטר אינו גיי. לרולינג אין ביצים לשלב דמות של הומו בספרים שלה. היא החליטה להוציא מישהו מהארון (פרופ' דמבלור. הסופרת צוטטה כי ראתה בו נטיות חד מיניות ב-2007 - א.ב.) כצעד חסר בושה להשיג תשומת לב ולהגביר את קצב המכירות. האישה הזאת נדושה". קאלידיס מבחינתו נזכר בציטוט אחר של רולינג. "היא סיפרה שהיתה פעם על סף התאבדות. לעזאזל, היינו כל כך קרובים".
דברים אלו הם דוגמאות לביטויי שנאה בוטים ודי קשים כלפי רולינג, הגיבור שלה וסדרת הספרים והסרטים שמגוללים את סיפורו. אין פלא כי הדוברים הם בני נוער וצעירים, שמבקשים לבדל עצמם מנחיל הגיקים לדבריהם שהלך שבי בעקבות פוטר. אולם יש גם גיקים מחונכים, מנומסים ודי מבוגרים, שמוטרדים מדמותו של הקוסם. כך למשל הכומר סטיבן הולמס, מאוניברסיטת סנט אנדרוז בסקוטלנד, שיצא פומבית נגד ספרי רולינג והסרטים שהגיעו בעקבותיהם.
הארי פוטר - סאות'פארק סטייל
"מה אתה צריך כדי להצליח בהוגוורטס? אומץ, הקרבה עצמית, הגיון בריא ואי אנוכיות - רשימה קלאסית של ערכים נוצריים", אמר הולמס והאשים את רולינג כי בעצם אימצה מוטיבים מהתנ"ך וייחסה אותם לגיבור שלה. מוטיבים אלו בולטים במיוחד לדעתו ב"הארי פוטר ואוצרות המוות" (עליו מבוססים שני הסרטים האחרונים). "אתה תחת הרושם שהארי מת ומגלה חיים שלאחר המוות בתחנת קינג'ס קרוס ואז קם לתחייה. זו עלילה נוצרית שאי אפשר שלא לשים אליה לב".
האם אוהבת את הארי, הבת את גאנדלף
אנשי דת נוטים למצוא מוטיבים תנ"כיים בכל טקסט, וכך גם בזה של רולינג, שהתכחשה לכך שמדובר במובאות מכתבי הקודש. אולם יש מי שמאשים אותה בגניבה ספרותית מ"שר הטבעות" של טולקין, ואת יוצרי הסרטים על גניבה קולנועית מהעיבוד של פיטר ג'קסון לספרים אלו. כך למשל הבלוגר האמריקני ג'ון אקוף, שבטוח שדמותו של פוטר מבוססת על המכשף גאנדלף מ"שר הטבעות", רק בלי התובנות הרוחניות.
הארי המזוהם. גנגסטא לא מעדיפים קלצ'ניקוב על מטות קסם
החזית שפתחו מעריצי "שר הטבעות" עם רולינג, מעריציה וגובליניה, מתגמדת ביחס לזו הלוחמנית שמתנהלת בין מעריצי פוטר לאלו של סדרת הפנטזיה "דמדומים". למרות שמדובר בקרב של מעטים מול רבים, הנערים והנערות הצעירים שנשבו בקסמי "דמדומים" מתעקשים לתקוף ולבקר את יריביהם הקוסמים. נראה שכאן אין חצויי דם - זה או זה או זה. וכיאה לערפדים, הם נהנים לשפוך את דמו של הארי בכל הזדמנות ולגמוע אותו בכמויות.
"רולינג הרסה לי את דמות המכשף ובגללה הפסקתי להאמין בהם", מתוודה מעריץ של "דמדומים" באחת מזירות הקרב הרבות ברשת, "גנדאלף הוא מכשף. דמבלדור הוא הומו דביל והארי הוא כלבה מתבכיינת. אני מתחבר יותר ל'דמדומים' כי אני מעדיף להיות ערפד ממכשף משעמם". ובכל מקרה, ברור שעדיף להיות רוברט פטינסון מדניאל רדקליף.
אולי הארי לא כזה גיק? Harvey Putter and the Ridiculous Premise
ויש כאלה ששונאים גם את "הארי פוטר" וגם את "דמדומים", יש כאלה שחושבים שהן במקרה של רולינג והן בזה של מקבילתה האמריקנית, סטפני מאיירס, מדובר בסופרות שממחזרות עלילות פנטזיה ומורחות אותם לכדי סדרה כדי לבלף. זהו מקסם שווא שמטרתו העיקרית היא לעשות כסף - מהספרים, ומהסרטים הרווחיים כל כך שמבוססים עליהם.
כך או כך, מה שברור הוא שלמרות כל הביקורת, ודברי השנאה שמופנים כלפיהם, רולינג, קלובס,
ייטס וכן רדקליף, אמה ווטסון, רופרט גרינט והאחרים יכולים להיות מרוצים אפילו מהתבטאויות השטניות והמרושעות כלפיהם. יתכן שיש כאלה שלא אוהבים אותם בעולם, אבל זה שהם מתאמצים להתוודות על כך קבל עם ועדה ואף ליצור תכנים פארודיים שמופנים נגדם, היא ההוכחה האולטימטיבית להצלחת הסדרה. לא כולם אוהבים אותה, אבל לא ניתן להתעלם ממנה.
זה גם מה שלוגן ספריק מסיאטל למד. הוא אולי קיווה להתנקש בוולדמורט ואיתו גם בסדרה כולה, אבל דווקא תגובות התיעוב והמיאוס שלו מוכיחים שהארי פוטר ניצח. בלי שיקויי כישוף, בלי מטות קסם. הוא היה נוכח בלבם של המונים, מעריצים וגם שונאים. אלו נפרדים ממנו לשלום, אלו אומרים: הארי פוטר, ברוך שפטרנו.
