סקס קדוש: אף אחת לא חייבת לך יחסי מין
הרעיון של "פשוט עשו זאת" ממליץ שלא לחכות לעוררות מינית, אלא לעורר אותה על ידי כך שמסכימים לסקס עם בן הזוג גם אם לא מתחשק. 73% מנשים שענו לסקר אינטרנטי, ציינו שהן עושות סקס גם כשלא מתחשק להן, ואצל כמחצית מהן הסיבה היא שהן יודעות שבסוף הן ייהנו. מה זה קשור לפמיניזם?
בואו לדבר על סקס בזוגיות גם בפייסבוק של ynet יחסים
מהו סקס קדוש?
אלוהים העניש את הסקס של האשה בכך שבעלה "ימשול בך". אכן, עונש נורא. בגלל העונש הזה, או אולי בגלל האבולוציה, תלוי בהשקפת העולם, נשים נידונו לאלפי שנים של דיכוי מיני. במקום לחשוב על עצמן, הן עסוקות במיטה בעיקר בריצוי היצרים של בני זוגן. ארנדט מצטטת, בהקשר זה, מתוך פסק דין של שופט אמריקני שדן בתיק אונס של בעל את אשתו: "אין פסול בכך שבעל הניצב בפני סירובה הראשוני של אשתו לקיים יחסי מין, ינסה בצורה מקובלת לשכנע אותה לשנות את דעתה, אף אם הוא עשוי להידרש לשם כך לטיפול נוקשה מהרגיל".
התנועות לזכויות האשה יצרו בתגובה, אם כי באיחור רב מדי, את הרעיון של סקס קדוש (כאמור, מונח שלי). אשה לא תקיים יחסי מין אלא על פי מודל העונג. סקס הוא לשם הנאה. אשה לא תקיים יחסי מין אלא אם מתחשק לה. אסור לכפות עליה סקס בכל צורה שהיא, כולל בליץ של נימוקים שגורמים לה בסוף להיכנע רק כדי להיפטר לרגע, לפחות עד למחרת בלילה, מבן זוג מטריד. אין להתעצבן עליה כשהיא לא רוצה, אין להשפיע עליה בפרצופים עצובים ובאיומים של למצוא סקס במקום אחר וכיוצא באלה.
ההנאה היא זכות בלתי מעוררת בסקס נשי, בעצם בכלל. סקס הוא לא מעשה רחמים על הבעל, לא התחשבות ביצריו הבלתי נשלטים, ולא מאפרת רקק לזכרותו, אלא דרך להגשמה עצמית, ונישואים לא כוללים חובת סקס אלא אם הסקס מהנה.
סקס קדוש יכול להזיק
ארנדט טוענת שהעיקרון הפמיניסטי הזה יכול גם להזיק. הוא מוביל, בהתבסס על הניסיון הרב שלה בטיפול זוגי ועל היומנים שבידיה, למקרים רבים מדי של מלחמות בלתי פוסקות, לא דווקא אלימות ורודניות, בין בעל שרוצה ואשה שלא רוצה. "כל לילה הוא מתחיל איתי", נכתב באחד היומנים, "במיטה הוא היה שולח אלי יד ואני הייתי זאת שקובעת אם הולכים על זה או לא. בסוף זה נהפך למפלצת איומה שנתקעה בין שנינו".
כאשר האשה מחכה לרגע שהיא רוצה סקס ולפעמים היא לא רוצה הרבה זמן, כפי שקורה בעיקר לזוגות ותיקים, ועד אז אין סקס, היא זורעת הרס וחורבן בתוך הזוגיות. הסקס נהפך למקור של מתח. במקרה הטוב, הגבר מרגיש מתוסכל, האשה סובלת מייסוריי מצפון והמתח הזה הולך ומתעצם ככל שחיים ביחד. סימני ההרס יכולים להתגלות, לפי ארנדט, כבר לאחר שנה ופחות של חיים ביחד.
אחד המחקרים שהיא מציגה, מצא שאצל נשים שחיות בזוגיות לטווח אורך, "מחשבות על סקס, או רעב ספונטני לפעילות מינית עשויים להופיע לעתים נדירות בלבד".
אז מה עושים? חוזרים לעיקרון של "הוא ימשול בך"?
פשוט עשו זאת
ארנדט מציעה לנשים רעיון אחר – "פשוט עשו זאת". לא לחכות לעוררות מינית, אלא לעורר אותה על ידי כך שמסכימים לסקס עם בן הזוג גם אם לא מתחשק. "אתם לא אמורים לשבת ולחכות שהיא תגיע, אתם צריכים לגרום לה לקרות", כותבת מטפלת מינית בעלת ניסיון של שנים רבות. 73% מנשים שענו לסקר אינטרנטי שנערך באוסטרליה, ציינו שהן עושות סקס גם כשלא מתחשק להן, ואצל כמחצית מהן הסיבה היא שהן יודעות שבסוף הן ייהנו.
העיקרון של ארנדט מזכיר את "והוא ימשול בך". הנה, עוד פעם האשה נעתרת לבעל בניגוד לרצונה. אבל, ההבדל משמעותי. סקס, במקרה הזה, אינו כניעה לבעל, אלא דרך לעורר עצמך מבחינה מינית. מודל העונג נשאר. בסך הכל הוא נעשה מורכב יותר, פחות עניין של רוצה או לא רוצה, אלא יותר עניין של דרך מומלצת להגיע לכך שאת רוצה.
הרעיון של "פשוט תעשי את זה" אינו עומד בסתירה לפמיניזם, הוא שונה רק בנקודת ההתחלה. הפמיניזם מצפה מהאשה לא להתחיל בסקס שלא רוצים בו באותו רגע, בעוד שארנדט ממליצה כן להתחיל, בתנאי שהאשה לא סובלת במהלך הסקס ובגלל האפשרות הסבירה להנאה במהלכו.
אשה שפשוט עושה זאת, לטענה של ארנדט, ממשיכה לדאוג לעצמה. היא מרגישה בכך קרובה יותר אל בן זוגה והיא עצמה מרגישה טוב יותר עם עצמה. גם זאת הנאה, לא הנאה שנכפתה עליה אלא הנאה שהיא רוצה בה.
"יבוא לך, אל תדאגי, יבוא לך"
נסיון שכנוע קלאסי - גוטה ודינה ב"מציצים"
יש לי עם זה בכל זאת בעיה. "פשוט תעשי את זה" מזכיר לי יותר מדי את הגישה השוביניסטית של "בסוף תיהני מזה". כמילותיו של גוטה לדינה בסרטו של אורי זוהר "מציצים" – "יבוא לך, אל תדאגי, יבוא לך". האשה לא רוצה, והגבר מנסה לשכנע אותה שהמין שהוא מנסה לכפות עליה יעשה לה בסוף רק טוב. תני לי, הוא אומר, לפרוץ לך את המחסומים ותראי שתגיעי אל השמיים. האשה נתפשת לצורך זה כארכי-שמרנית, או מטומטמת, שלא יודעת מה טוב בשבילה. מכירים את הביטוי המגעיל של "בואי נעשה לך טובה"? זה בערך. הגבר אמנם נהנה, אבל הוא בכל זאת סוג של פילנתרופ.
ארנדט נזהרת שלא ליפול אל תוך המלכודת הזאת. היא מציבה לא מעט תנאים, כמו קירבה מוקדמת, זוגיות מתמשכת, צפי סביר לשיפור הזוגיות, והשארת ההחלטה בידי האשה. ועדיין, החשש הוא שנוצר כאן פתח רחב מדי לניסיונות שכנוע טורדניים שחלקם עלול לגבול בכפייה שבהסכמה, ואולי אף מעבר לכך.
הייתי מרגיש נוח יותר אם, במקביל, הגברים היו מאמצים גישה של "פשוט אל תעשו זאת". אל תנדנדו, אל תטרידו, אל תנסו לשכנע את האשה שבסוף היא תיהנה.
