מובי בהופעה: אנרגיות רוקנ'רול ומוזיקה מתוכנתת

ההתחלה של ערב "פיק.ניק" הראשון אמש (ג') לא היתה מבטיחה: כהן @ מושון וקאקי קינג (שתופיע בבארבי תל אביב מחר) הופיעו מול קהל דל יחסית. קרודר ודורפמייסטר, שעלו אחריהם, הופיעו אמנם מול קהל גדול שהלך ותפח, אך ניגנו סט משעמם מאוד. רק כשהם ירדו מהבמה והקהל נאנח לרווחה, אפשר היה לחוש בהתרגשות.

• תמונות נוספות של מובי והאמנים שהופיעו לפניו - בעמוד הפייסבוק שלנו
  

מובי בהופעה אמש. למה מוכרים כאן בשר? (צילומים: ירון ברנר)

ביתן 1 בגני התערוכה היה מלא מאוד, יותר מאשר בהופעה האחרונה של Suede לפני שבועיים. הקהל היה מגוון ביותר: נערות נלהבות לצד מבוגרים סקרנים (גם ישראל אהרוני נצפה בקהל), מכנסי דייגים לצד שמלות הדוקות ומנצנצות, ראסטות לצד קרחות. כולם חיכו להופעה המרכזית: מובי. עד שהוא עלה, הישראלי המכוער דאג לפוצץ עם סיגריות ומפתחות את כדורי הבלון הענקיים שנזרקו לקהל.

נשמע טוב, אבל לא נשמע חי

מובי עלה לבמה בתנופה, אוחז בידו, מכל כלי הנגינה בעולם, גיטרה חשמלית. המוזיקאי, שהתפרסם בכל העולם בזכות השילוב בין אלקטרוניקה קלה לעיכול ודגימות בלוז וסול, רץ לבמה כמו רוקסטאר, פורט במרץ ומחווה לקהל תנועות מלהיבות, אפילו מוגזמות, של רוקנ'רול. אבל המוזיקה נשמעה אלקטרונית לגמרי. הבחירה להופיע עם להקה חיה היא טובה וחכמה, אבל הניסיון לתרגם לכלי נגינה חיים את המוזיקה של מובי, שמבוססת ברובה על לופים ומוזיקה מתוכנתת, לא ממש הצליחה. זה נשמע טוב, אבל זה לא נשמע חי לרגע.

הלהקה נתנה את רוב העוצמה: מתופף קטלני (שנראה בדיוק כמו מובי עצמו) והרכב נשי לגמרי, שנראה קצת כאילו נלקח מקטלוג קלישאות: זמרת סול שחורה (שמנמנה, אלא מה), אסיאתית צנומה (בכינור, אלא מה), בלונדינית תמירה בגיטרה בס (עם מיני, אלא מה) וברונטית מסתורית מאחורי הקלידים.

על חלק מהקטעים הגנריים אפשר היה לוותר

כשהליהוק הבובתי הזה מגיע ממובי, אמן שמקפיד להטיף בחוברות הדיסקים שלו לצמחונות, שוויון וצדק, זה נראה קצת מוזר. גם העובדה שכל דוכני המזון מכרו בשר בהופעה של המוזיקאי שהכי מפורסם בצמחונותו נראתה מוזר, ומובי התייחס לכך באחת ההפסקות בין השירים: "למה מוכרים כאן בשר? כי זה לא המועדון שלי. אולי אחסוך כסף ואקנה את המועדון הזה ואז לא תצטרכו לשאול למה מוכרים כאן בשר".

הקהל קיבל את השירים בהתלהבות גדולה, ומובי דאג לתת לו את מה שהוא רוצה: אוסף להיטי הזהב. השיא הראשון נרשם מוקדם עם "We Are All Made Of Stars", שהזכיר שבנוסף להיותו מפיק ומוזיקאי מצליח, מובי הוא גם זמר לא רע בכלל, עם קול מאומץ שמתאים לאנרגיות הרוקנ'רול שהוא עצמו מביא לבמה.

שיאים נוספים נרשמו עם "Why Does My Heart Feel So Bad", וכמובן עם "Bodyrock"

שהביא את הקהל לקפיצות גבוהות ונמרצות. "זו הפעם הראשונה שאנחנו מנגנים בפסטיבל שלא מתרחש בחוץ", עקץ מובי לפני "Bodyrock", "אז למשך שיר אחד, דמיינו שאתם נמצאים בין 50 אלף איש שקופצים בשדה ענקי". חבל באמת שמופע כזה לא נערך תחת כיפת השמיים, אך הוא התקיים בתוך המבנה מסיבות מובנות (מופעי חוץ יכולים להימשך רק עד 23:00).

אפשר היה לוותר על הביצוע ל-"In This World", שנתן מנוחה למתופף ואת כל הבמה לזמרת, שזעקה את השיר כאילו היא בגמר של אמריקן איידול. גם על חלק מהקטעים הגנריים אפשר היה לוותר, מובי נמצא בשיאו כשהוא משלב מלודיה פשוטה עם מקצב נוח, ובחלק מהקטעים הוא ויתר לגמרי על המלודיה. כך או כך, ההופעה היתה טובה ולעתים טובה הרבה יותר מהמוזיקה עצמה.