בתוך המחשב האישי של אחי
כמה ימים אחרי שאחיה נהרג בתאונת דרכים, ורד קיבלה ממנו מייל. כלומר, לא בדיוק ממנו, אלא מהספאמרים שהשתלטו על החשבון שלו. הנסיון לקבל את החשבון לידיה הפך למסע בעקבות פרופילי פייסבוק של מתים, אנשים שחיים ברשת אחרי שנפטרו, ואחרי הדברים שאנחנו משאירים מאחורינו ברשת כשאנחנו עוברים לעולם הבא. כתבה ראשונה בסדרה
בעבר מותו של אדם אהוב הביא עמו "רק" התמודדויות מכאיבות עם הנכסים החומריים. היום המוות מביא עמו התמודדויות מכאיבות נוספות, שנוגעות לדברים שנשארו על המחשב האישי ההוא.
גיליתי את זה מקרוב כשאחי, טל שביט, נהרג בשני למרץ 2011. לקחתי על עצמי לעבור על המחשב שלו לפני שהוא עובר לילדיו ומצאתי את עצמי מתחבטת בהמון לבטים. מצד אחד, היה לי ברור שהילדים של אחי ירצו גישה למקסימום מהתכנים שאבא שלהם השאיר אחריו. מצד שני, היה לי ברור באותה מידה של בהירות שכל אדם זכאי לפרטיות שלו ולכך שחייו יקופלו אחריו באופן מכובד.
לקח הרבה זמן עד שיכולתי להכנס למחשב שלו, ועוד הרבה זמן מהרגע שהתחלתי ועד הרגע שסיימתי. אחי הקים אתר חדש, דו"גרי, בסוף השנה שעברה; אריק רוזנבלום, מנהל האתר, ידע שאחי עדכן את האתר כשעה לפני שנהרג. ידעתי שכשאדליק את המחשב, אראה את המסך כפי שאחי ראה אותו רגעים לפני מותו.
בהתחלה המחשב והמסך היו מונחים אצלי בדירה, אפילו לא מורכבים. אחר כך הרכבתי אותם אבל עדיין לא הייתי מסוגלת להיכנס פנימה. הרגשתי שאני נדרשת להיכנס ל"קודש הקודשים", למקום הכי אישי. כשסיימתי, שמתי לב שלא הייתה בזה שום נחמה, בניגוד לנגיעה בחפצים האישיים שלו: להכניס, למשל, את היד שלי לכיס של המעיל שלו. פה הייתה רק הקלה: המטלה הלא נעימה הסתיימה.
אבל זה לא היה הסוף: כמה ימים אחרי שטל נהרג, כולנו קיבלנו ממנו מייל.
לפחות ככה זה נראה: בתיבות הדואר שלנו הופיעה הודעה חדשה, שם השולח היה שמו, והכתובת ממנה נשלחה ההודעה היתה אחת מהכתובות בהן השתמש. ככה גילינו שפרצו לו לחשבון ביאהו והפיצו מכתובתו דואר זבל. זה אף פעם לא נעים כשגורמים עוינים משתלטים לך על החשבון כשאתה חי, אבל אחרי מותך זה הופך לא נעים להרבה מאוד אנשים אחרים.
ניסיתי להיכנס לחשבון שלו ביאהו ולשנות סיסמה כדי להשתלט על החשבון שלו מחדש, בתקווה שעוד יש בו משהו מהתכנים המקוריים שלו. יאהו ענו שעלי לפנות לשירות הלקוחות שלהם.
כתבתי להם כאילו שאני טל, מכתובת מייל אחרת שלו, שלמזלנו יש לנו עדיין את הגישה והסיסמה אליה. במייל האחרון שקיבלתי מיאהו, ב-13 ליוני, הם כתבו שעקב עומס גדול מן הרגיל בפניות אליהם הם יענו תוך יותר מ-24 שעות. מאז עוד לא שמעתי מהם.
חיה וחבר'ה
תיארתי לעצמי שאני לא הראשונה שהייתה צריכה להתמודד עם הפרופילים המקוונים של בן משפחה שמת. דרך עמותת "יד לנקטפים", שתומכת במשפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן בתאונות דרכים, מצאתי את חיה, אם שכולה, שבתה בת ה-21 נהרגה לפני תשע שנים.
"אז לא היה פייסבוק, היה 'חבר'ה'", אמרה לי חיה. כמה חודשים אחרי שבתה נהרגה, ניסתה חיה להכנס לחשבון. אבל החשבון נחסם. "מצד אחד, הרגשתי שנמנע ממני להגיע לעוד חלק ממנה. רציתי לקבל כל פרט שנשאר ממנה. כל דבר שהיתה לה נגיעה בו או היא היתה קשורה אליו, רציתי שתהיה לי נגיעה בו גם, שאהיה קשורה אליו גם. מצד שני, הרגשתי שבמצב רגיל, אם בתי עוד היתה בחיים, לא הייתי מעזה לחדור לה לפרטיות ככה ולהיכנס לה לחשבון. אולי הייתי נחשפת לדברים שהיא לא היתה רוצה שאני אדע? אז אני אומרת שאם זה קרה ככה, אולי עדיף ככה. אולי אני באמת לא צריכה להיכנס לחשבון שלה שם.
"מאז שנהרגה אני כותבת את השם שלה בגוגל, לראות מה עולה. רוצה לקרוא כל מילה שהיא כתבה או שנכתבה עליה. ככה ראיתי שחברה שלה כתבה בפורום של אתר בית הספר התיכון בו למדה, שהיא נהרגה. אבל היא היתה בת 21 כשנהרגה, והכותבים בפורום היו צעירים ממנה ולא הכירו אותה. השם שלה לא אמר להם הרבה, והיתה מעט התייחסות, וזה כאב לי. זה המחיש לי איך העולם ממשיך הלאה. הלב שלי התכווץ".
ליאור וייץ, מנהל אתר חבר'ה, האם אתם מקבלים פניות בעקבות מוות של לקוחות שלכם?
"הפניות הנפוצות ביותר הן בקשות ממשפחה וחברים להוסיף ז"ל לצד שם של מישהו שנפטר. זו בקשה שהאתר לא נעתר לה, באופן גורף. פניות נוספות הן בקשות לסגור את החשבון אחרי מוות. אלו בקשות שהאתר תמיד נענה להן".
האם יש לכם מדיניות טיפול בפניות ממשפחות שכולות שמבקשות להיכנס לחשבון של מי שנפטר/ה?
"אין לנו מדיניות חד משמעית וכמעט לא נתקלנו בפניות כאלו עד היום. אני מעריך שהתשובה תהיה חיובית, אבל אנחנו
נבדוק כל מקרה לגופו: מצד אחד חשוב לנו לשמור על כבוד המת ופרטיותו, ומצד שני עבור המשפחה החשבון הזה יכול להוות זיכרון יקר. קשה לי להאמין שיש אצלנו מידע שחשוב שיישאר נצור באתר - בדרך כלל, סוג ההתכתבויות שיש כאן הוא לא אינטימי".
בעקבות פניית ynet, הסכימו "חבר'ה" לאפשר לחיה גישה לפרופיל של הבת שלה. לא בטוח שזו הצעה שחיה תעשה בה שימוש.
אחרית דבר
כשנכנסתי לפרופיל של אחי בפייסבוק כבר הייתי למודת ניסיון. הדבר הראשון שעשיתי היה לוודא שהוא מופיע כ-"off" בצ'אט.
בכתבה הבאה בסדרה: על החייל המעוטר שמשפחתו תבעה לקבל את חשבון הדואר שלו; ועל נ' וא', שכבר הכינו את המחשבים שלהם לחיים שאחרי המוות.
