ככה לא עושים מאבק

מאהל הדיור נולד ממצוקה אמיתית, כלכלית ומוראלית של מעמד הביניים. מעמד הביניים נושא בעיקר הנטל של החברה הישראלית. הוא זה שעובד, משלם מסים, משרת בצה"ל ומקים משפחה. בשנים האחרונות הפערים העמיקו כל כך, עד שהתסכול הפך בלתי נסבל - במיוחד משום שהממשלה, כמו בנושאים רבים אחרים, לא יוזמת ולא פועלת בנחישות למציאת פתרונות ישימים ומידיים.

מחאת הנדל"ן - סיקור נרחב ב-ynet

המפגינים מזוהים עם שכבת הצעירים הרווקים והסטודנטים, אך המצוקה האמיתית ניכרת בשכבות רחבות הרבה יותר בחברה הישראלית. מגזרים רבים, בהם העולים, תושבי הפריפריה, הזוגות הצעירים, ורבים נוספים צריכים להצטרף. למעשה, כל אזרח המשתכר עד 15,000 שקלים בחודש צריך וחייב להיות חלק במאבק.

למפגינים אין אג'נדה ממוקדת שניתן להתחבר אליה ולהתארגן סביבה בצורה אפקטיבית. ההתלהמות נגד חברי כנסת המצדדים במאבקם היא ביטוי לתסכול, אך לא לפתרון הבעיה. כדי שמקבלי ההחלטות ידונו ברצינות בפתרונות, על המפגינים להגדיר מהם הצעדים הנדרשים מבחינתם כדי להגיע לפתרון ומהו לוח הזמנים ליישום. למשל: האם פיקוח על מחירי הדירות אפשרי? ואם כן - כיצד ניתן לעשות זאת. למי מיועדת הפחתה במחיר הדיור - לסטודנטים, לזוגות הצעירים, למקבלי השכר הממוצע במשק? האם מיסוי גבוה לדירות של משקיעים ישיג את מטרתו?האם הפתרון בדמות בנייה ציבורית של דיור בר-השגה תוך מספר שנים יענה על דרישתם?

שוקולד למריחה יש. מטרות עדיין אין (צילום: ירון ברנר)

ליזום פעילויות "מחוללות תקשורת"

על מנת למקסם את המאבק, יש לפעול על בסיס שלושה מרכיבים:

1. מענה לצרכים בשטח - ארגון ותפעול אנשי המאבק.
2. ייזום מהלכים - פעילות אל מול התקשורת, הכנסת, הממשלה.
3. תיאום מלא עם הגורמים המקצועיים הנלווים - מומחי נדל"ן, מומחים לנושאי מס, מומחים בנושאים חברתיים וכדומה.
   

תמי שינקמן, יועצת תקשורת ואסטרטגיה מאבקית 

הצעות לטורים בנושא מחאת הדיור יתקבלו בברכה במערכת הדעות - opinions@y-i.co.il