שיבא: ידה של בת ה-13 נקטעה חרף סירוב האם
שבוע לאחר פסק הדין שהורה לקטוע את זרועה של בת 13 הסובלת מגידול קטלני, למרות התנגדות אמה לפעולה מצילת החיים, נקטעה אתמול היד בניתוח שנמשך שבע שעות, וכעת הילדה מתאוששת. את האם והילדה מלווה צוות סיעודי ופסיכולוגי
שבוע לאחר שבית המשפט לענייני משפחה הורה לקטוע את זרועה של קטינה לשם הסרת גידול ממאיר, נכרתה הזרוע בבית החולים שיבא תל השומר, בניתוח מורכב שארך שבע שעות. אתמול הורדמה הילדה במחלקה לכירורגיית ילדים בבית החולים ספרא בתל השומר. שלושה צוותי ניתוח של היחידה האורתופדית-אונקולוגית, של המחלקה הווסקולרית ושל המחלקה לכף יד נתבקשו להסיר את הגידול הקטלני שחדר לזרוע, לכתף ולדופן בית החזה. את האם והבת ליווה צוות שהעניק תמיכה פסיכולוגית וסיעודית.
הניתוח, שכאמור נמשך למעלה משבע שעות, הסתיים בהצלחה והגידול נכרת בשלמותו - במחיר של איבוד הגפה העליונה. הילדה מתאוששת כעת מהניתוח, כשהיא בהכרה מלאה ומצבה טוב.
כפי שפורסם ב-ynet, הסתעפה הפרשה ב-17 לאפריל השנה, שעה שבית החולים איכילוב ומשרד הרווחה הגישו לבית המשפט בקשה דחופה להורות על ביצוע הרדמה וניתוח לילדה הסובלת מגידול ממאיר. ללא טיפול פורץ הגידול את העצם, חודר לרקמות הרכות סביבו ומתפשט מקומית. הגידול ידוע כבעל נטייה גבוהה לשליחת גרורות, בעיקר לריאות.
התובעים טענו כי "ללא טיפול, מחלה זו היא קטלנית במאה אחוזים מהחולים. מדובר לרוב בתהליך הדרגתי של החמרה במחלה אשר כרוך בכאבים עזים, סבל רב ועקב הגרורות לריאה קוצר נשימה גובר עד אי ספיקה נשימתית". הרופאים המליצו על תוכנית טיפולית הכוללת בין היתר קטיעה מלאה של היד הנגועה בגידול, והוסיפו כי במתן טיפול משולב קיימת סבירות ריפוי של עד 65 אחוזים. הימנעות מקטיעה, קבעו הרופאים, תוביל את הילדה למוות ודאי.
בדו"ח עובדת סוציאלית שהוגש לבית המשפט נכתב על האם כי היא אישה "קשת יום, עיקשת, גאה, נצמדת לאמונותיה הדתיות ואינה נוטה לשתף ולחלוק בעיותיה. לדבריה את ליבה שופכת בכותל. לתפיסתה, המענה למצבה של הילדה הוא התפילה והצום. לא נראה כי האם מפנימה לגמרי שמדובר במחלה מסכנת חיים".
האם וילדתה זומנו לשיחה עם הרופא האונקולוג והאורותופד האונקולוגי, שבה הוסבר להן שהדבר היחיד שיכול להציל את חייה הוא ניתוח לקטיעת היד. על פי הדו"ח, התגובות היו קשות ביותר, האם הביעה התנגדות נחרצת והתבטאה כי לדעתה "יותר טוב שתמות". הילדה עצמה, למרות ההלם והבכי, אמרה "אני מבינה שאין לי ברירה".
עוד נכתב בדו"ח כי האם עמדה בסירובה לאפשר את הניתוח הנדרש להצלת חייה של ביתה, וכי צוות בית החולים עשה כל שביכולתו כדי להביא את האם להסכים לניתוח, אולם דבר לא הועיל.
בתום הדיון הוסכם כי הילדה ואימה יופנו להיוועצות עם הרב פירר, יו"ר עמותת "עזרה למרפא", ששמו הולך לפניו בהפניית חולים לחוות דעת נוספת מרופאים המומחים בתחומם. בהמשך בוצעו התייעצויות נוספות מבית החולים שיבא, ומסקנת כל הרופאים הייתה כי אין פתרון זולת ניתוח וקטיעת ידה של הילדה, אולם האם נותרה בהתנגדותה הנחרצת.
בפסק הדין כתב השופט יהורם שקד כי "ניכר כי אין חדש תחת השמש, האם ממשיכה לעמוד בסירובה לניתוח ותולה את כל יהבה על חסדי שמים. אין לאף הורה זכות להחליט על ביצוע פעולה או הימנעות מביצוע פעולה שיהיה בהם להביא למותם של ילדם. דווקא הקטינה, למרות גילה הצעיר, מבינה כי יש להעדיף את החיים על פני המוות ולמרות הכאב הרב, היא מוצאת תעצומות נפש ומסכמת את הסוגיה כולה בחמש מילים בלבד: 'אני מבינה שאין לי ברירה'.
"גם אני, בדיוק כמו הקטינה, בדעה כי אין לי ברירה, אלא להורות על ביצוע הניתוח. צר לי מאוד כי האם, אשר אין ספק באהבתה לביתה, ממאנת לראות את המציאות נכוחה ומסרבת לאפשר לביתה סיכוי לחיים, אמנם ללא יד, אולם עם דגש על 'חיים'".
עוד כתב השופט שקדי בפסיקתו כי "בלב כבד ניגש אני לכתוב החלטה זו, החלטה בה ניתן לחוש את כובד האחריות המונח לפתחו של היושב בדין. לא אפריז אם אומר כי החלטות במקרים מעין אלו מדירות שינה מעיניו של השופט, ואולם עם כל הצער והכאב הנלווים להחלטה, בסופו של יום ניכר כי אין ולא יכול להיות כל פתרון זולת קבלת הבקשה. ניכר כי שומה על בית המשפט להעדיף את החיים בכל מחיר ואם תצטרך הקטינה להקריב את ידה להצלת חייה - כך יהיה".
לפנייה לכתב/ת 
