לא נלחמים על דעת הקהל, אנחנו הקהל
מי צריך ססמאות, מטרות ברורות או דוברים רהוטים? העלגות היא ההוכחה שיד יחצ"נים פסחה עלינו. "יתרתך אינה מאפשרת משיכה" היא הגרסה שלנו ל"חופש, שיוויון, אחווה"
מי שלא מבין את המהפכה הזו ממשיך להעביר את כותרות החדשות מבעד למסננים הישנים. הוא מחפש את המסר האחיד, את רשימת הדרישות. ספינולוגים, קמפיינרים ואסטרטגים מציפים בעצות מועילות: אתם צריכים סיסמה, אתם צריכים דובר רהוט, צריכים מטרות ברורות. הם מתעסקים בשאלה כיצד משתקפת המחאה עבור הצופים בבית, אבל כולם טועים. העצות הללו יעילות כשנלחמים על דעת הקהל, כפי שהתרגלנו לראות עד כה. אבל המאבק שלנו הוא דורי, חוצה סקטורים ומעמדות. אנחנו לא צריכים להילחם על דעת הקהל, כי אנחנו הקהל.
עלוני המהפכה הם מכתבי ההתראה מהבנק, חוזה השכירות הנצלני ותלוש המשכורת המביך. "יתרתך אינה מאפשרת משיכה" היא הגרסה שלנו ל"חופש, שיוויון, אחווה". אנחנו לא זקוקים לתיווך של סלבריטאים או למודעות ענק כדי להוציא אנשים לרחובות - הדלק של המאבק הוא הדם הרותח בוורידים וכל עוד לא יימצא פתרון למצב הנוכחי, הדלק לא יאזל.
מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet
מדברים על זה בפורום מחאת האוהלים
גאוות המאבק היא עילגות הדוברים מול המצלמות, הגמגום מעל בימת העצרת. כל אלה מוכיחים שמדובר באנשים אמיתיים שפסחה עליהם יד יחצ"נים ויועצי תדמית. המאבק אינו נגד חוק זה או אחר, אלא נגד תפישה של סיאוב וחצאי אמיתות. מציאות ממנה מתפרנסים אותם יועצים.
עיתונים כבר לא קובעים דעת הקהל (צילום: ירון ברנר)
ואם אתם חוששים בכל זאת לדעת הקהל, הרשו לי להרגיע - היא כבר לא נקבעת בכותרות העיתונים, אלא במאות אלפי המסרים ברשתות החברתיות. זו התקשורת הבלתי מתווכת שלנו, שנעדרים ממנה הטוקבקיסטים בתשלום ומכונות התעמולה. אתם יכולים להפיץ שמועות שאנחנו שמאלנים, מפונקים או קומץ לא מייצג, אבל מי שצועד ברחובות, רואה את פני ההמון ומבין שמדובר בשקרים. אין לנו צורך בחנופה לאלה המעדיפים להתנמנם מול כוכב נולד. מי שלא מבין מה מתחולל ברחובות, יבין בקרוב, בין אם ירצה ובין אם לאו.
אני טקסט פוליטי ויראלי
אי אפשר שלא להתייחס לטור הקודם ששבר את שיאי הפופולריות ברשת והפך לטקסט הפוליטי הויראלי הראשון (יותר מ-17 אלף שיתופים בפייסבוק, רק אלו שנספרו ב-ynet). התמיכה היתה גורפת, גם בקרב בני הדור המותקף. גם הם זוכרים כיצד ישבו בצד בזמן שחוקים בריאים בוטלו ורפורמות מטעם תפסו את מקומם. גם הם הביטו בדאגה במערכת החינוך המתפוררת מול עיניהם, בשחיקת הרפואה הציבורית ובהפרטת מוסדות החברה.
כל כך הרבה מהלכים גורליים בוצעו כשברקע לא נרשמה ולו מחאה משמעותית אחת משך 30 שנה. מעטים יוכלו לומר כי לא ציפו שזה ייגמר באסון. בין שנות ה-80 לשנות ה-2000, בהנהגתם של בני דור המדינה, עברה הארץ מהפכים העומדים בניגוד גמור לחזון דור החלוץ והתנועה הציונית כולה. לא מדובר רק על פירוק מדינת הרווחה, משום שמשק קפיטליסטי אינו בהכרח שורש כל רע. מדובר על השמדת ערכים מוחלטת, על ביטול הערבות ההדדית.
הדיור הוא רק הדגל, שורש המאבק חברתי (צילום: עופר עמרם)
הדור הקודם עמד ושתק בזמן שקבוצת אינטרסנטים חטפה את המושכות והעלתה לשלטון את האגואיזם כערך עליון. "אל תצא פראייר", "ישראבלוף" ו-"זו לא בעיה שלי" הן אמות המידה שהתבססו בתקופתם והשתרשו עד כי היה נראה שאין אפשרות אחרת. ההפגנות אמנם נושאות את דגל מחירי הדיור ויוקר המחיה, אך שורש המאבק נטוע בשאלת הזהות הדורית - איזו חברה אנו רוצים לבסס, כעת כשהמושכות עוברות לידיים שלנו.
אין זה אומר שבני הדור ההוא אינם חלק מהמאבק, הרי רובם סובלים מניוון הערכים בדיוק כמו הצעירים. הורינו קיוו זמן רב שנתקומם גם עבורם וכעת אנו מגשימים. האמירה שאנו מפנים להנהגה הנוכחית ברורה: עשיתם די. עכשיו אנחנו. שורות המאהלים ברחבי הארץ הן האינקובטור ממנו יפרוץ דור הפוליטיקאים, המנכ"לים והיו"רים הבא וידחוק את התקופה השחורה שהנהגתם אל דפי ההיסטוריה.
זה תהליך ארוך שנים, אך תחילתו ברורה - ב-14 ביולי. תאריך שלעולם ייזכר כיום הבסטיליה הצרפתי, וכיום שבו החברה הישראלית החליטה להקיא מתוכה את הנגע הרע שפשט בה משך דור ולהחזיר את הערכים הבריאים הנדרשים לקיום חברה שוויונית, מודרנית ומשגשגת.
מילה אופטימית לסיכום: אתמול שמעתי משני אנשים שונים ואמינים שבעקבות המחאה בעל/ת הבית שלהם החליט עצמאית להוריד להם את שכר הדירה בכמה מאות שקלים. אז אולי כן אפשר אחרת.
גם ביום שבת הזה נצעד ברחובות ונוכיח שאת הניצחון לא נקבל בחסד, אלא נזכה בו בכח. התעדכנו בפייסבוק על פרטי ההפגנה הקרובה אליכם והצטרפו למהפכה.
שלמה קראוס, עורך ומשורר, מו"ל הוצאת פלונית - מחזורי שירה. ממשתפי מחאת הנדל"ן ויוקר המחיה.
גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא מחאת הדיור ומאבק המתמחים: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
