הילד לא מפסיק לשקר לכם? 9 דרכים להתמודדות
הורים רבים עומדים חסרי אונים מול ילדיהם שמשקרים להם על ימין ועל שמאל. אך השקר, בעיקר בגילאים הצעירים, דווקא מראה על התפתחות נכונה ואפילו יכולת שכלית גבוהה. אז איך כדאי להתמודד עם השקרים? אלי זוהר ניב מייעצת
השבוע הייתי עדה לשיחה בין שתי אימהות שדיברו על הילדים שלהן. אחת מהן תפסה את בנה משקר במצח נחושה כמה פעמים בשבוע האחרון ונשמעה מאוד מודאגת. הסיפור שלה מצא אוזן קשבת ביותר אצל חברתה, שגם בתה משקרת לא פעם, לא מודה ואפילו מתבצרת יותר ויותר בסיפור הפיקטיבי שלה.
שתי האימהות נשמעו מזועזעות ולא הצליחו להבין למה זה קורה. כל אחת נשבעה שאצלה בבית מאוד מקפידים לומר את האמת, שאלף פעמים הן כבר הסבירו לילדים שאם הם ישקרו הן לא יוכלו להאמין להם ושזה ממש משהו שלא ייעשה. ובכל זאת, הם ממשיכים להמציא סיפורים. "למה הם עושים את זה?", הן תהו בקול, "ומה עוד אפשר לעשות על מנת להכחיד את ההרגל הזה?".
שקר לבן? לא עבור הילדים
אין הורה שלא מתמודד עם הבעיה הזו. ילדים מתחילים לשקר ברגע שהם מבינים שלכל אחד מחשבות שונות ושהוא יכול לגרום למישהו להאמין בדבר מסוים, אפילו שהוא יודע שזה לא באמת נכון. מתוך כך ברור שהיכולת לשקר מעידה על הישג התפתחותי מרשים שאמור לשמח אותנו.ילדים משקרים מגיל שנתיים-שלוש, כשבשלב הראשון השקרים הם מאוד "ילדותיים". חלקם מהולים בסיפורים דמיוניים שהילד לא פעם חווה אותם כמציאות לכל דבר ומוכן להישבע שזה אכן קרה. לפעמים השקר בא לתאר משאלה, פנטזיה שהוא כל כך רוצה שתקרה עד שהוא מאמין, דרך הסיפור שהוא ממציא, שאכן זה שריר וקיים. בהמשך השקרים "משתכללים", הילדים שלנו לומדים להמציא שקרים מוצלחים יותר ומשתמשים בהם לצרכיהם המשתנים.
מאיפה הם לומדים את זה? אם נחשוב טוב-טוב נראה שמי שהביא לידיעתם, לימד אותם ואף הדגים בפניהם את האפשרות לשקר זה אנחנו, ההורים. כל אחד מאיתנו עושה שימוש שגרתי בשקרים: אנחנו "מתחלים" כשלא בא לנו ללכת לעבודה, מתפעלים ממתנה שכלל לא מוצאת חן בעינינו, מופתעים בקול רם מידיעה שכבר שמענו קודם לכן ממקור אחר, משתמשים בילדים כתירוץ כשלא בא לנו לקחת חלק באירועים חברתיים ועוד ועוד דוגמאות אינספור'.
והילדים שלנו? הם שומעים ורושמים. אנחנו קוראים לשקרים האלה בכל מיני שמות חיבה כמו "שקרים לבנים" או "עיגול פינות" אבל בתכל'ס אלו שקרים לכל דבר וכך גם הילדים שלנו, שרואים את העולם באופן חד מימדי של שחור ולבן, מתייחסים אליהם.
בהמשך, ילדינו לומדים, שוב דרכנו, שלפעמים לשקר זה פשוט יותר משתלם. השקר יכול להציל אותם מכעסים, מריבות ועונשים ולשמר דימוי טוב יותר שלהם בעינינו, ההורים. אז מה, אם כן, אנחנו יכולים לעשות נכון וטוב יותר וממה כדאי לנו להימנע כדי להמעיט את השימוש בשקרים?
1. קבלו את השקר כחלק מהחיים
שקרים בגילאים השונים זה דבר נורמטיבי, מוכר ומקובל. כולם עושים את זה במינון משתנה ובדרך כלל זה מתמעט באופן משמעותי אחרי גיל ההתבגרות, עם התפתחות המוסר והפנמת הערכים. זה לא אומר שאנחנו אמורים לחבק את השקר בשתי ידיים ולברך על קיומו, אבל בואו גם לא נזדעזע בצדקנות יתר. גם אנחנו חוטאים לאמת, ולא פעם.
2. קבלו את האמת של הילדים שלכם
ככל שהורים נוקשים, ביקורתיים וקפדניים יותר, ככל שילד יודע שאין לו סיכוי שהוריו יקבלו אותו על מה ומי שהוא, את דרך התנהלותו השונה משלהם - כך הוא יעשה יותר שימוש בשקרים. קחו למשל ילד ששכח להתקשר להוריו כשהגיע לביתו של חבר, למרות שהבטיח שיעשה זאת. הוא יודע שהאמת לא תתקבל ולכן הוא ממציא איזשהו סיפור, שילך וישתכלל עם הזמן והניסיון. רוצים שזה לא יקרה? גלו אמפטיה והבנה אליו ולאמת שלו. רק בשלב הבא דברו על מה אפשר לעשות על מנת שזה לא יקרה שוב.
3. אפשרו משא ומתן על נושאים שנויים במחלוקת
כשאנחנו מתעקשים שדברים ייעשו אך ורק בדרכנו אנחנו מעבירים מסר לילד שהמצב אבוד מראש מבחינתו ושאם הוא רוצה משהו שלא מקובל עלינו נותרה לו רק ברירה אחת: לשקר. פה השקר הוא כבר מכוון, חלק מאסטרטגיה של הישרדות: "כן, כבר התקלחתי", "לא, לא היו שיעורים", "התקשרתי, לא ענית" וכו'.
מה עושים? מוותרים על השליטה המוחלטת שלנו, מחפשים נושאים בהם נקיים משא ומתן עם הילד וניתן גם לו, מדי פעם, לנצח. בדרך זו הוא לא יצטרך לחפש דרכים שקריות להביע את הצורך המאוד טבעי שלו בבחירה, עצמאות ושליטה.
4. הימנעו מאיומים ועונשים
איומים ועונשים מייצרים אווירה של מלחמה בבית - ובמלחמה הכל מותר, גם לשקר. הכל כשר - העיקר לנצח. גם העונש עצמו הוא לא פעם שקר. "אם אתה לא מוציא את הכלב – אין מחשב שבוע". האומנם? הנה שוב אנחנו יורים לעצמנו ברגל. גם מצהירים הצהרות שאנחנו לא עומדים בהן, גם משקרים וגם מפחידים את הילד ובכך "מזמינים" אותו לרמות אותנו שוב.
5. התייחסו פחות לשקר ויותר לבחירה לשקר
מאחורי כל שקר עומד ילד שבוחר לא לומר את האמת. בואו נחשוב למה: האם זה בגלל שהוא הבין ששגה ועכשיו לא יודע איך לגלות לכם את זה? האם המטלה הייתה גדולה עליו? אולי הוא מבקש בדרך זו לקבל יותר תשומת לב? או אולי פשוט שכח? הבירור הזה מזמין אותנו להכיר טוב יותר איך הראש של הילד שלנו עובד, מהן דעותיו ומה עובר עליו. הזדמנות נהדרת לדבר איתו על כל אלו, להגיע להבנה ולחזק את הקשר.
6. פשוט תסבירו
בקצרה, בענייניות, בהתאם לגילו והבנתו של הילד שלכם. הסבירו לו למה זה חשוב לומר את האמת, איך שקר יכול לפגוע בו ובקרובים לו ולאיזה תוצאות לא רצויות זה יכול להוביל. אמרו לו עד כמה אתם לוקחים אותו ואת מה שהוא אומר ברצינות ועד כמה הייתם רוצים לסמוך עליו ולהתייחס אליו באמון.
7. הימנעו מלתייג ילד כשקרן
גם אם גיליתם שאחד מהילדים משקר ללא הרף אל תכתירו אותו כשקרן, אפילו אם זה עומד לכם על קצה הלשון. עשו מאמץ לגלות מה עומד מאחורי השקרים ולתת לכך מענה. ברגע שאנחנו מתייגים ילד הרבה יותר קשה לו לצאת מה"תפקיד". התייחסו לזה כאל משהו זמני בלבד, חפשו הזדמנויות בהן הוא נוהג אחרת וציינו זאת.
8. עודדו את ילדיכם להודות בשקרים
מדי פעם ילדינו מרגישים צורך להודות בפנינו על ששיקרו. התגובה שלנו לאותו "רגע של כנות" תקבע אם הם יעשו זאת שוב. חשוב מאוד לא למעוד ולפצוח בנאום מזועזע, מטיף ודידקטי. נהפוך הוא, בואו נשבח אותם על שבחרו להגיד את האמת, נתפעל בקול רם מאומץ ליבם, היושר והבחירה שלהם לעשות כן, וכמובן נבהיר להם שאנחנו מאוד מעריכים זאת. תגובה מסוג זה בהחלט תחזק אותם ותגרום להם להמשיך ולעשות זאת שוב.
9. גלו מודעות וכנות ביחס לשקרים שלכם
השתדלו מאוד להימנע משקרים לא הכרחיים וכשזה קורה ליד הילדים ספקו הסבר הולם. ככל שגילם עולה כך הם יכולים להבין יותר את מורכבותם של החיים, רגישותם של אחרים ואת הצורך להלך בין הטיפות לפעמים.
הכותבת היא יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
