אני מתמחה, ואתמול התפטרתי

אני בן 36, נשוי, עם ילדה בת 3, אשתי בהריון. יש לי משכנתא ומינוס, כמו לרובכם. ואתמול התפטרתי. אשתי, אמא ואבא שלי בלחץ. אני כועס, מיואש, אבל אני לא מפחד. שיידעו כולם, כולל ד"ר אידלמן.

מתמחים, אנשי המאהל וגולשים כותבים בערוץ הדעות

ולמה התפטרתי? כי אינני מוכן להמשיך לעבוד בתנאי עבדות, אינני מוכן שימרחו אותי עם הסכמים שנראים טוב בתקשורת, אבל משפילים במציאות. אינני מוכן לבצע תורנויות עוד 5 שנים אחרי ההתמחות (או עד גיל 47) לפי ההסכם המתגבש, נראה לכם שבחור/ה בני 21 ילכו ללמוד רפואה כשהם יודעים שלפניהם כמעט 20 שנות עבודה בפרך? אם עכשיו המקצוע בקריסה, אתם לא מבינים מה יקרה בהמשך.

בואו נתחיל במספרים מוחלטים, לידיעת הכלל:

• 7 שנות לימוד במתכונת "משרה מלאה", 08:00-16:00 מדי יום.
• 12 חודשי סטאז'. סיימתי סטאז' לפני כ-3 שנים, הרווחתי 17.5 שקלים לשעה. לא מאמינים? אשלח במייל תלוש סרוק למעוניינים.
• 4-7 שנות התמחות. בתחילת ההתמחות הרווחתי 21 שקלים לשעה. היום, כשאני "ותיק", בשנה השלישית להתמחות, אני מרוויח 29 שקלים לשעה (ברוטו).
• כ-6 תורנויות לחודש בממוצע לפי נתונים רשמיים. לא יודע איפה זה קורה. רוב הרופאים שאני מכיר עושים בממוצע 8 תורנויות לחודש. אתם יודעים כמה שעות חודשיות זה? 320. עבדתם פעם בכמעט שתי משרות לאורך כמה שנים?
• כ- 8,000 שקלים (ברוטו!) משכורת למומחה ברפואה פנימית למשרה מלאה.
• 7,608.58 שקלים פנסיה חודשית למנהל מכון עם ותק של 36 שנה במקצוע, כיוון שרק שכר היסוד שלנו מחושב למטרת פנסיה.
  

רוב המקצועות הרפואיים אינם מאפשרים להרוויח את הסכומים שהכניסו לכם בראש. רוב הרופאים שרוצים להתפרנס יעשו זאת במסגרת מרפאה אחר הצהריים. אתם חושבים שמישהו רוצה אחרי בית החולים ללכת למרפאה במקום ללכת לביתו, למשפחתו? זה כורח המציאות, כי השכר שרופא מקבל במשרה מלאה פלוס מבית החולים הוא מביש. ואתם יכולים להשוות לכל מקצוע.

מערכת רקובה מהיסוד

התחלתי עם הכסף. אתם יודעים מה? זה הכי כואב לנו. אנחנו מרגישים עבדים על ספינה שטובעת - מערכת הבריאות. אין לכם מושג (או שיש לכם, אם לרוע מזלכם אתם או מי מקרוביכם התאשפז לאחרונה) כמה המערכת הזאת חולה. המערכת רקובה מהיסוד.

המחלקות בתפוסה ממוצעת של 98%, ובחודשי החורף עד 150%! (קראו את דו"ח מבקר המדינה. מאז המצב רק החמיר). יחס מספר מיטות האשפוז עבור האוכלוסייה הוא מהנמוכים בעולם המערבי (אנחנו במקום אחרון ב- OECD, לידיעתכם). החולים שוכבים במסדרונות. בתי החולים נראים כמו בשנת 1950. אתם יודעים שאין במחלקות מקלחת לרופא שעובד יותר מ-24 שעות ברציפות? אתם יודעים שלאף מתמחה שאני מכיר אין שולחן או פינה משלו? ה"משרד" שלי במחלקה מסתכם בארונית שרוחבה 30 ס"מ, אה, ואני מתחלק בה עם עוד שתי רופאות.

אתם יודעים שאתם מקבלים תרופות לתוך הווריד או מנותחים על-ידי רופאים שלא נחו לרגע יותר מ-20 שעות? ואם יקרה אסון, מה נאמר למשפחות? שהיינו עייפים? שאנו תשושים? אתם יודעים שאין לנו הסעות אחרי משמרות כאלה ושאנחנו נוהגים עייפים? אתם יודעים שיש לי חבר מתמחה שעשה כבר 3 תאונות אחרי תורנות כי נהג עייף? הוא כבר לא מתקן את האוטו, התייאש. אתם יודעים שלרופאים אין סבלנות לחולים? ניסיתם פעם להיות נחמדים אחרי 24 שעות עבודה, 20 קבלות של חולים חדשים ביממה?

אנחנו לא נסגור את נתב"ג

טוב, אני מקצין. יש המון רופאים נחמדים, אפילו אחרי 24 שעות עבודה. זה בכל זאת מיטב הנוער שגדל כאן, אנשים שיכלו ללמוד כל מה שהם רוצים, בידיעה ברורה שהחמאה לא מרוחה על הצד הזה של הלחם, ובכל זאת הלכו למקצוע הרפואה. בגלל האנושיות, בגלל המסירות, בגלל האכפתיות, בגלל האידיאלים, בגלל העניין האינטלקטואלי. אבל יש גבול. אפילו לאידיאלים הנשגבים הללו יש מחיר.

בדיוק בגלל אותן תכונות שהרגע הזכרתי, אנחנו לא משיגים את מבוקשנו. אנחנו לא יודעים לשבור את הכלים, לסגור את בתי החולים, לא לקבל חולים, לנטוש באמת. זה יוצר מציאות מאוד נוחה לצד המנהל איתך מו"מ. אנחנו הרי לא נסגור את נתב"ג, ולא נוריד את השלטר. אבל זה לא יימשך זמן רב. כ-10% מבוגרי המחזור שלי כבר אינם מתעסקים ברפואה, הטובים מבינינו. המצוינים בורחים לחו"ל. תוך זמן לא רב ייטפלו בכם אנשים אחרים.

אם שמתם לב, אנחנו מנסים בשביתה הנוכחית להילחם לא רק עבור העבדים, אלא גם עבור הספינה הטובעת. משימה שבמדינה מתוקנת מוטלת על שר הבריאות, אה, שכחתי, אין כזה כאן. מישהו מוכן להסביר לי למה במדינת ישראל של 2011 אין שר בריאות? 

אנחנו צריכים אתכם, הציבור. אני פונה אליכם למרות שאני יודע שרובכם כבר איתנו. אנחנו מרגישים את זה במחלקות, ברחוב. עליכם להבין שהמלחמה שלנו היא המלחמה שלכם. לא מדובר כאן רק על העלאת שכר שעה לרופאים. מדובר כאן על הצלת מערכת ציבורית, שבמדינה מתוקנת, היא אולי המערכת החשובה ביותר לאזרח. לצערי, כל אחד מאיתנו יזדקק לשרות רפואי במהלך חייו, ואני מאחל לכולם שלא יזדקקו לו. כשזה יקרה, איש מכם לא יירצה להיות חולה במערכת הבריאות כפי שהיא היום. האמינו לי, לא כדאי לכם להגיע לבית החולים.

לידיעתכם, הורדנו את השלטר. הספירה לאחור החלה.

גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא המאבק החברתי: opinions@y-i.co.i .

ד"ר יניב דותן, מתמחה ברפואה פנימית, המרכז הרפואי בני ציון, חיפה