הם לא נחמדים
ההמונים נוהים אחר אנרכיסטים שמונעים מעצר מחבלים וזמרים שגורפים הון בהופעות, והכוונה ברורה - להדיח ממשלה נבחרת. זו לא מחאה אותנטית. זו מחאה שכולה דמגוגיה ושנאה
זו מחאה לא נחמדה. וגם אם יספרו לי שהיו שם הרבה מאוד-מאוד אנשים אף אחד לא יצליח לחבב אותה עלי. לא רק בגלל אלה שמובילים אותה, שאת חלקם, לפחות, אני מכיר מהקשרים אחרים לגמרי, הרבה פחות נחמדים, אלא משום שיש בה יותר מדי מרכיבים ריקים מתוכן, נבובים-להכעיס, אנרכיסטיים, כאילו-תמימים.
אפילו עופר עיני לא הצליח לחבב עלי את המחאה. עשרות האוטובוסים שהביאו אלפי עובדים חסרי ישע אל המדשאה הענקית הנמצאת במקום הכי יקר במדינת ישראל בוודאי לא העידו על אותנטיות. לעובדי נמל אשדוד או נמל חיפה או חברת החשמל, שמהם שואב עופר עיני את כוחו, לא היה מה לחפש אמש מול קריית הממשלה בתל-אביב. הם, כידוע, לא סובלים ממצוקה כלשהי. לא הם ולא קרוביהם ולא בני משפחה רחוקים יותר שכולם-כולם מסודרים באותו מקום עבודה.
גולשים, מומחים ופעילי שטח כותבים - בערוץ הדעות
מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet
מדברים על זה בפורום מחאת האוהלים
אבל המחאה הזו לא נחמדה לא רק בגלל עופר עיני. היא לא נחמדה בגלל הדרך שבה נולדה ובגלל המטרה האולטימטיבית המסתתרת מאחוריה. גורמים לא-נחמדים, בעיני לפחות, מפמפמים אותה בססמאות ובכזבים, מרגע לידתה, ברשעות ובזדון, ומתוך כוונה ברורה להדיח ממקומה את הממשלה שנבחרה בקלפי. ארגונים שמסתתרים מאחורי שמות תמימים-לכאורה, כאלה שמקורותיהם הכספיים אף פעם לא היו לגמרי, או בכלל, גלויים, הם אלה שמממנים אותה.
לא יכול לייצג קשי-יום (צילום: הדר כהן)
אוהלי המחאה והשלטים והבמות והתאורה והרמקולים ושאר האביזרים עולים כולם כסף רב מאוד. שום דבר לא נתרם ביד קהל הצועדים שחלקו, לפחות, יכול היה לעשות זאת במקום להתפנק בארוחות בוקר מפוארות במסעדות היוקרה הרבות הנמצאות בשדרות רוטשילד וברחובות הסמוכים. אין לי שום בעיה, כמובן, עם "תרומות" או עם צעירים שיוצאים לאחר שירותם הצבאי לטיולים עתירי-ממון ואחר כך חוזרים אלינו ודורשים את מה שהוריהם אף פעם לא העזו אפילו לחלום עליו, אבל כדאי שהציבור כולו יידע גם את הפרטים הקטנים.
רבים וטובים אמנם מיהרו לנהות אחר המארגנים, שרובם ככולם הגיעו הישר מההפגנות ליד גדר ההפרדה שמציקה, כביכול, לערבים המתגוררים בסביבתה, או ממחסומים של צה"ל, ששם הציקו לחיילים צעירים שבסך הכול מבקשים למנוע ממתאבדים מלבוא בבתי הקפה שלנו, או מלהיכנס לאוטובוסים מלאים ולגרום לעשרות נפגעים. אבל להמונים שנוהים אחר המארגנים לא סיפרו את האמת, או שהלעיטו אותם בדיווחי-כזב, שהיו מתובלים בזמרי-רחוב, על אותנטיות המחאה. שלמה ארצי או יהודית רביץ, שכל אחד מהם גורף עשרות אלפי שקלים להופעה, בוודאי לא יכולים לייצג מחאה אמיתית של אזרחים קשי-יום.
אז נכון שיש לא מעט מצוקות של ממש בחברה הישראלית, כגון אלה של חיילי המילואים, שחלקם, מפקדי הפלוגות והמג"דים בעיקר, משרתים ימים רבים מאוד בכל שנה ביחידותיהם השונות, אבל יש רבות אחרות שעמן אינני יכול להזדהות. קחו לדוגמה את האמהות החד-הוריות. כלום לא הגיעה השעה להסיר את מעטה השקר בנושא זה? הרי לא מדובר באמהות שהתאלמנו מסיבה כלשהי, או בגרושות, אלא בנשים צעירות שמחפץ נפשן ביקשו לעצמם את הסטטוס הזה לאחר שהן הלכו לבנק הזרע, אז למה צריכה החברה כולה לתחזק אותן? מה קרה? מה לנציגה של אלה בהפגנה הלא-נחמדה שהתקיימה אמש?
ואגב, למצוקת הדיור יכול לסייע גם עופר עיני, אם יוותר על מדשאת הענק המונחת לה כאבן שאין לה הופכין לפני בניין רב-מידות - שומם ברוב ימות השנה. בכל המתחם הזה אפשר לבנות אלפי יחידות דיור בנות-השגה במחירים נמוכים במיוחד. אבל מה, הרבה יותר קל להתלהם ולהפיץ כזבים ולהאשים אחרים - ובה בעת לבנות מגדל פאר למגורים בסמוך.
וזה כל העניין במחאות המפומפמות. דמגוגיה ועוד דמגוגיה והפצת שנאת-חינם נגד מעמדות או מגזרים מסויימים, כדרכן של התנועות הניאו-אנרכיסטיות שכל מטרתן היא לקעקע את הסדר הקיים וליצור "עולם חדש", אנרכי, רדיקלי, ליברלי-לכאורה, כמו ברוסיה הסטאליניסטית.
ד"ר חיים משגב, מרצה למשפט במכללה האקדמית נתניה
גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא המאבק החברתי: opinions@y-i.co.i
לפנייה לכתב/ת 
