מי תפס את המקלט שלי - ומה אפשר לעשות?

אירועי הימים האחרונים גורמים לרבים לתהות היכן ימצאו את המחסה הבטוח, אם חלילה יכנסו לרדיוס הלחימה הפסיבית שנכפה מדרום על האוכלוסייה האזרחית. כאשר אין ממ"ד בדירה, המרחב המוגן העומד לטובת חלק מהאזרחים הוא המקלט הנמצא בבית המשותף או המקלט הציבורי בשכונה, אך הבעיה מתחילה כאשר רצים למקלט ומגלים כי הוא נעול או תפוס. 

מתקפת טרור בדרום - עדכונים אחרונים:

• בדרום מנסים לחזור לשגרה: "עדיין לא רגועים"
• ו' הכספים: דיון דחוף על מימון מיגון ליישובי הדרום
  

לעיתים אלה השכנים, שהופכים את המקלט המשותף בבניין למחסן, ולעיתים זו הרשות המקומית, שמשאילה את המקלט השכונתי לפעילות ציבורית או פרטית, נניח מועדון אגרוף או בית כנסת. מה עושים במקרים כאלה?

במקרה שמדובר בבית משותף, נציגות הבניין היא האחראית על ניהולו ולכן היא אחראית לתקינותו ולזמינותו של המקלט לשימושו הייעודי לטובת הדיירים. לצורך כך העמיד המחוקק לנציגות הבית שני כלים לפעול כנגד "פולשים" או משתלטים על המקלט.

הכלי הראשון והמהיר יותר, הוא מחלקת הפיקוח של הרשות המקומית. פניה למוקד 106 של הרשות המקומית, תביא בדרך כלל לביקור במקלט ולהפעלת סנקציות כנגד ה"פולש" עד כדי הוצאת דו"ח כנגד זה.

אולם במקרים בהם הרשות המקומית גוררת רגליים ואינה מושיטה את העזרה המצופה, הנציגות יכולה לפנות למפקח על רישום המקרקעין ולבית המשפט, ולהגיש תביעה כנגד הפולש בגין השתלטות על הרכוש ופגיעה בזכויות בעלי הדירות ברכוש המשותף.

נציגות הבית אינה רק גורם שנועד "לחייב" אחרים לעשות. האחריות לניהול הבית יוצרת גם חובות, ביניהן החובה לנהל את הבית. לפיכך, במקרים בהם הנציגות מתרשלת בדאגה למקלט סביר ונגיש לשימוש הדיירים, ודייר ניזוק כתוצאה מהעדר יכולת להשתמש במקלט הבית המשותף, הדבר עשוי להוות עילה להגשת תביעת נזיקין נגד הנציגות. לא מדובר בתביעה אישית כנגד חברי הנציגות, אלא תביעה נגד הארגון המייצג את הבית המשותף וחיובה עלול לגרור תשלום מכיסם של כל בעלי הדירות בבניין.

הרשות מתמהמהת? פנו לביהמ"ש

בהעדר ממ"ד או מקלט בבית המשותף, המקלט הציבורי הוא שעומד בדרך כלל לשימוש הציבור. הרשות המקומית אחראית על זמינות מקלטים או מחסה לטובת ציבור הרחב, ולכן המקלט הציבורי נמצא באחריותה. מתפקידה של הרשות לדאוג לתקינותו ושמישות של המקלט, ולציידו בציוד על פי רשימה מסודררת שנקבעה בתקנות.

הרשות גם אחראית לוודא, כי הגורמים להם השאילה, השכירה או התירה שימוש במקלט, יפתחו אותו לשימוש הציבור הרחב מייד עם מתן הוראה לכך על ידי הרשות המוסמכת. החוק מתיר לרשות המקומית או לרשות מוסמכת ממונה אחרת, לפנות ציוד אישי מן המקלט שלא פונה בעת דרישה, תוך חיוב בעליו בהוצאות הפינוי. 

כאשר אדם סבור כי הרשות אינה פועלת בשיקול דעת נכון בכל הקשור לפתיחת המקלט או להחזקתו הראויה, הוא יכול להגיש עתירה מנהלית נגדה בבית משפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. כפי שניתן לעתור כנגד החלטה שלא לפתוח מקלטים או לא להכשיר אותם לשימוש, כך ניתן לעתור גם כנגד אי קבלת החלטה, בשעה שמצופה מרשות לקבל החלטה. מאחר שסדרי הדין בבית המשפט המנהלי מיוחדים לבית משפט זה, מומלץ כי העתירה תוגש על ידי מי שבקיא בהליכים מסוג זה ולפחות לאחר התייעצות עם עו"ד.

לרשות המקומית יש גם סמכות להורות כי מקלט פרטי ואפילו מתחם פרטי הראוי לשמש מחסה, יעמוד בשעת הצורך לטובת הציבור הרחב, מבלי שבעליו יוכל למנוע זאת באותה עת. בעל רכוש שכזה יכול לעתור כנגד ההחלטה לבית המשפט לעניינים מנהליים, או לדרוש פיצוי מהרשות המקומית על פי חוק ההתגוננות האזרחית.

להנחיות המלאות לאחזקת המקלט והציוד שיש להכניס אליו הקליקו כאן.

עורך דין אופיר מילר הינו שותף בכיר במשרד עורכי דין מילר ושות . הכתבה אינה תחליף לייעוץ משפטי אלא כללית בלבד. בכל הליך משפטי או אחר מומלץ לפנות לעו"ד להתייעצות ולהמשך הטיפול