הם מ-פ-ח-ד-י-ם משלי יחימוביץ'

בימים האחרונים אנו עדים למתקפה שלוחת רסן מצד השמאל הסהרורי נגד שלי יחימוביץ. דעותיה המדיניות של שלי דווקא יוניות למדי. שתי מדינות לשני עמים בגבולות 67' עם השארת גושי ההתיישבות אצלנו על בסיס מתווה קלינטון, בירושלים - שכונות יהודיות לישראל, שכונות ערביות לפלסטינים. אז נשאלת השאלה, מה בעצם רצו גדעון לוי, פרופ' נסים קלדרון וחבריהם מהשמאל הקיצוני משלי יחימוביץ'. האין זה חלומם משכבר הימים שבראשותה של קואליציית מרכז-שמאל גדולה במדינת ישראל תעמוד מנהיגה שגם אנשי ימין מצביעים עבורה?

התשובה לכך פשוטה, הם מ-פ-ח-ד-י-ם שדרכה הסוציאל-דמוקרטית של ח"כ יחימוביץ' תגנוב להם את השמאל החד-ממדי, הקטן וההזוי שהם כל כך התאהבו בו. בעשורים האחרונים התרגלו לוי, קלדרון ושות' להיות קבוצה שולית וקטנה שעושה הרבה רעש, אך לא משפיעה על המציאות הישראלית. הם התרגלו לכך שחזון השלום הפרטי שלהם מבוסס על שנאת מתנחלים.

עוד בערוץ הדעות :

• יש סיבה למחאה, גם בהסלמה / נועה רז
• מחאת האוהלים - הדבר הכי טוב שקרה לעולים / ויקי אידזינסקי
• צדק חברתי? לא תודה. היה לי מספיק באיראן / מהרן פרהדיאן
• סוף עידן התאצ'ריזם / רוני אלנבלום
  

לפתע עכשיו, אחרי שנים ארוכות שהשמאל עשה הרבה כלום ולא מעט שום דבר, מגיחה לה ברוב "חוצפתה" חברת כנסת אחת, פרקטית ואידיאליסטית גם יחד, שגונבת להם מתחת לאף את הרוב השפוי במדינה, ומחזירה רחמנא לצלן את השיח הסוציאל-דמוקרטי הציוני למרכז הבמה הפוליטית.

יחימוביץ', בשיח פורץ גבולות, מאתגרת את המפה הפוליטית המוכרת והמאוסה שמחלקת בין השמאל שונא המתנחלים, לבין הימין השבוי בחלום ארץ ישראל השלמה. שלי מציעה לנו שילוב ייחודי בין אג'נדה סוציאל-דמוקרטית, ציונות ואהבת מולדת, לבין חתירה להבקעה מדינית. היא מציעה לנו כל מה שאנחנו הצעירים חולמים עליו: מדינת מופת חברתית שתוביל להפחתת הבערות, הגזענות והעוני.

השמאל הקיצוני הרי לא אוהב את שבירת הפרדיגמות המוכרות לו. הם בהיסטריה. לא רק ששלי עוסקת בעיקר בנושאים חברתיים-כלכליים, היא אף "מעזה" להשתמש במונחים שנשכחו אצלם מזמן: ציונות, דגל, יהדות, המנון. העובדה שהיא ציונית לא תיסלח לה אצל אנשי השמאל הקיצוני, ולכן מובן החשש הגדול שלהם מהיבחרותה הצפויה לראשות מפלגת העבודה.

לצערי, אין לי מילות הרגעה לאנשי השמאל הללו. אבל לעומת זאת, לשמאל השפוי, למרכז, ולימין השפוי, יש לי בשורה היסטורית. בעוד כמה שבועות שלי יחימוביץ' תיבחר לראשות מפלגת העבודה. מפלגת העבודה בראשותה תקבל הרבה מנדטים. וזה יהיה רק קצה הקרחון של המהפכה הסוציאל-דמוקרטית הנושבת בימים אלו בישראל. בשנים הקרובות, יתאחדו כל פועלי מדינת ישראל מאחורי שלי בקרב אידיאולוגי מול הקפיטליסט בנימין נתניהו וכנגד כל קשרי ההון והשלטון שנבנו במדינתנו.

שלי תנצח, ותרכיב את הממשלה הסוציאל-דמוקרטית הראשונה זה עשורים רבים. או אז, שלי תבנה כאן ברית חדשה בין המדינה לאזרחיה, תוך התבססות על חזון הצדק החברתי והמוסרי של אבות הציונות ונביאי ישראל. במדינת מופת עתידית שכזו, גם חלום השלום המלא עם שכנינו, שהיום מסונף רק לצד אחד במפה הפוליטית, יהפוך לקונצנזוס. אז יודה השמאל הקיצוני בטעותו בבחינת "מודה ועוזב ירוחם" ומציון תצא תורת הצדק והשלום.

יאיר פינק, סטודנט, ממקימי המאהל הירושלמי, ומראשי המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה.

גולשים מוזמנים להציע טורי דעה: opinions@y-i.co.il