טסים אל המצוק המדיני בספטמבר

התקשורת מדווחת על מברק ששיגר לאחרונה שגריר ישראל לאו''ם לירושלים, המעמיד את המלל שנבע מפי בכירים כסגן שר החוץ, דני איילון, ככלי ריק. השגריר העריך כי לא ניתן לעצור את גל התמיכה הבינלאומי ברעיון המדינה הפלסטינית העצמאית. ביוזמת ספטמבר תקטוף ההנהגה המדינית הפלסטינית את פירות המהלך המדיני היצירתי ביותר שהתרחש מאז שתהליך אוסלו יצא לדרך. בזכות יוזמתה המרשימה, יתרחש שינוי כיוון בניווט העולמי כלפי הסוגיה הפלסטינית. למעשה, העולם צפוי להצביע מחדש על ''תוכנית החלוקה''. אמנם באיחור של 64 שנים, אך במידה לא מבוטלת של הצלחה. יש להודות בכך.

המנטרה הישראלית של ''מו''מ ישיר ללא תנאים מוקדמים'' נמאסה על כולם. ממשלת נתניהו/ליברמן אינה מצליחה ללקט אמון בינלאומי מעבר לגבולות ההשפעה של אייפ''ק. תלישת דגל ישראל בקהיר אינה רק תגובה על מותם של לובשי מדים מצריים בגבול ישראל. היא מבטאת איבה מתקוממת נגד הכיבוש ומראותיו המשפילים זה שנים.

עוד בערוץ הדעות :  

• אדוני המנכ"ל, אתם האופנובנק האמיתי / עודד כרמלי
• נתניהו, אל תעשה שוק משבוי בעזה / בצלאל רז
• ככה לא מצילים את הרפואה בפריפריה / תומר סעד
  

• התנצלות בפני טורקיה - סטירת לחי לשייטת / דני מגנר
  

התבוננות לאחור מלמדת כי הכרעות מדיניות מכוננות נפלו בירושלים רק בעקבות מלחמות שהיו בבחינת ''חרב על הצוואר''. הדרמטית מכולן היא ההכרעה לקבל את תוכנית החלוקה בנובמבר 1947. ברקע עמדה מלחמת העולם השנייה והתבררו המימדים הקטסטרופליים של שואת יהודי אירופה. נוצר צורך קיומי מיידי בבית בטוח לעקורי אירופה ולעולי ארצות המזרח בדמותה של מדינת ישראל, גם אם רק על חציה של ארץ ישראל.

מלחמת העצמאות הותירה אותנו עם שורה ארוכה ארוכה של נופלים, שהגישו לעם את המדינה על מגש של כסף. נחתמו הסכמי רודוס. בקווי הפסקת האש (''הקו הירוק'') נותרו בידי ישראל שטחים נרחבים מאלה שיועדו לנו על פי תוכנית החלוקה, אך לא ארץ ישראל כולה. לימים הפכו אלה ''גבולות 67'' בשיח המדיני המזרח תיכוני.

מלחמת יום הכיפורים - שברו של החלום ''סיני בתחומי ישראל" - הולידה את הסכם השלום עם מצרים. הסכם ''קמפ דיוויד'' הביא לנסיגה הדרגתית של ישראל מכל סיני. אלפים מסרו את נפשם, אלפים פונו מבתיהם. ''ועידת מדריד'' ותהליך ''אוסלו'' היו הניסיון ההיסטורי המעמיק ביותר עד כה לשיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני. הם נולדו על רקע מלחמת המפרץ הראשונה, שכללה תקיפה של ישראל בנשק אסטרטגי מצד עיראק.

תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה וחלקים מהשומרון נולדה במאורעות האינתיפאדה השנייה, במהלכה נהרגו למעלה מאלף ישראלים באירועי טרור רצחניים. בראות רמאללה כי ירושלים שבה לבקש את ארץ ישראל השלימה, היא בחרה לאסור עלינו מלחמה חדשה, ''מלחמת ספטמבר'' המדינית. משלוש בחינות מלחמה זו שונה מכל קודמותיה: מועדה ידוע מראש; היא איננה אלימה; היא איננה מכוונת כלפי העם היושב בציון, אלא כלפי ממשלתו בלבד. תוצאתה ברורה מאליה: מצור מדיני מתהדק על ישראל וחתירה תחת אושיות חברותה במשפחת העמים: ''דרום אפריקניזציה של המאבק''. העולם יחבק את היוזמה.

האם ירושלים תשכיל הפעם לנקוט מהלך מדיני מוביל בטרם המלחמה המדינית? נראה שממשלת נתניהו/ליברמן שוקעת בהכחשה ושיתוק. במקום להפוך את יוזמת ספטמבר להזדמנות מדינית, ישראל נראית כמי שטסה אל המצוק המדיני להתרסקות ודאית. המסקנה: יש להחליף את הממשלה.

אילן ברוך, לשעבר בכיר במשרד החוץ ושגריר ישראל לדרום אפריקה.

גולשים מוזמנים להציע טורי דעה: opinions@y-i.co.il