לא האויב: איך לבנות יחסים תקינים עם המורה?

 בשעה טובה ומוצלחת מתחילה מחר שנת לימודים חדשה. השכם בבוקר יצאו אלפי ילדים מבתיהם, חמושים בילקוטים, מחברות חדשות, קלמר מאובזר וכריך עטוף בקפידה, לעבר המקום בו הם עומדים לבלות מעכשיו, יום-יום (למעט שבתות וחגים), במשך עשרת החודשים הקרובים, מהבוקר ועד לשעות הצהריים. אז אחרי שכבר דיברנו ודיסקסנו לעומק ולרוחב איך להכין את הילדים שלנו לקראת המעבר, איך נוכל להיות שם בשבילם הכי טוב והכי נכון, מה כדאי לעשות וממה עדיף להימנע היום אני רוצה לעסוק בנושא מאוד חשוב ומרכזי בכל ה"סיפור" הזה של בית הספר: הקשר בינינו, ההורים, לבין המורים.

עוד על החזרה ללימודים:

• מסתגלים לגן: איך להקל את הפרידה בבוקר?
• חוזרים לביה"ס: למה חשוב שניתן למורים ללמד?
• אמא, אין לי חברים! איך נעזור לילד להשתלב?
• שלום כיתה א': 10 דרכים להקלת המעבר לביה"ס
• עוברים בי"ס או גן? 10 דרכים לעזור לילד להסתגל
  

לא פעם אני שומעת מהורים שאני פוגשת תלונות על המורה של הילד שלהם: היא לא מספיק אינטליגנטית, היא לא יודעת ללמד, היא לא מבינה את הילד, היא סימנה אותו כבר מתחילת השנה, היא נוקשה מידי, היא רכה מידי ועוד ועוד. נשמע לכם מוכר?

לא קל לנו, ההורים, עם דמויות הסמכות החינוכיות (קרי: גננות ומורות. אגב- אני יודעת שיש גם גננים ומורים, אך מכיוון שהם במיעוט, למרבית הצער, אני מרשה לעצמי לדבר כאן בלשון נקבה). עצם העובדה שהן "לוקחות פיקוד" על הילדים שלנו מייצר עבורנו קושי. למה הדבר דומה? תארו לעצמכם שאתם עובדים במהלך כמה שנים על פיתוח של פרוייקט מאוד משמעותי עבורכם, והנה, יום בהיר אחד, מודיעים לכם שמהיום והלאה מצטרף לניהול הפרוייקט מנהל חדש. מעתה יהיו שני מנכ"לים לעסק הזה. איך הייתם מרגישים עם זה? המנהל החדש מגיע, באפן טבעי, עם דעות ורעיונות משלו, לא בהכרח דומים לשלכם. יש לו שיטות עבודה אחרות וסדר עדיפויות שונה. אתם נחרדים - זה הפרוייקט הכי חשוב שעשיתם בחייכם! השם שלכם רשום עליו, כל המוניטין שלכם מושקע בו, והנה מגיעה יד זרה ומתערבת. קשה, הא?

משהו מעין זה אנחנו מרגישים כשאנו מפקידים את הילדים הכל כך יקרים שלנו בידי המורה. אנחנו בודקים אותה בשבע עיניים. מי היא? איך היא? בראש יש לנו פנטזיה מאוד ברורה. אנחנו רוצים עבור הילד שלנו את המורה המושלמת. מעין מרי פופינס שכזו: יפה, חכמה, טובת לב ועושה קסמים. בדיוק כמו שאנחנו רוצים להיות ההורים המושלמים. אבל מהר מאוד אנחנו מגלים (איך לא) שהיא לא בדיוק תואמת את התסריט שלנו ויש לנו השגות על דברים שהיא עושה (או לחילופין - לא עושה). יש לנו דעות, יש לנו טענות ויש לנו הרבה מאוד ביקורת.

קשר הדוק בין הסמכות ההורית למורית

פעם זה לא היה כך. תשאלו את ההורים והסבים שלכם. הורים היו הולכים להתייעץ עם המורים בסוגיות חינוכיות שהם לא ידעו איך להתמודד איתן ומה שהמורה אמר - כך עשו. המורה היה האוטוריטה, הסמכות. אצלו היה הידע. באותם ימים רחוקים גם הסמכות ההורית הייתה הרבה יותר נוכחת.

מבט אחד של ההורה - והילדים היו "מתיישרים". האם יש קשר בין הדברים?

ובכן, כן. מפתיע? לא ממש.

מסתבר שיש קשר הדוק בין הסמכות המורית לסמכות ההורית. כשאנחנו, ההורים, מקטינים או מבטלים את סמכותה של המורה אנחנו מעבירים מסר מאוד בעייתי לילד שלנו: אין כל ערך וחשיבות בעינינו לסמכות. מבחינתו זה אומר שאפשר לזלזל בה, להתעלם ממנה, "לשים עליה פס". מכאן הדרך שלו לחלוק על הסמכות שלנו היא מאוד קצרה. זה מה שנקרא "גול עצמי" וזה קורה היום הרבה יותר מדי: "אתם לא תגידו לי מה לעשות!". גם זה נשמע לכם מוכר מדי?

לא קל לקיים קשר משולש: הורה, מורה, ילד. יחד עם זאת, המאמץ חשוב ואף משתלם. קחו אחריות ועשו את הכי טוב שאתם יכולים. הילד שלכם יודה לכם על כך בהתנהלותו. יחד עם זאת, אם נראה לכם שהמורה אכן לא מתאימה, שבית הספר לא מיטיב עם הילד שלכם, אל תירדמו בשמירה. בדקו את העניין ביסודיות וברגישות וחפשו את המסגרת הנכונה עבורו. בית ספר יכול וצריך להישמר בזיכרון של ילדינו כחוויה טובה.

הנה מספר כללים לקשר בריא ויעיל ביניכם לבין המורים:

1. כבדו את המורה

אם אנחנו לא מתייחסים אליה כאל אדם ראוי, למה שהילד שלנו ירצה ללמוד אצלה? אם אנחנו מדברים בגנותה בכל הזדמנות עם בן הזוג שלנו, עם החברים, למה שהילדים שלנו ידברו אליה בנימוס? אם אנחנו מציידים את הילד שלנו באישור שקרי על חיסור ("הילד היה חולה"), למה שהוא לא ימשיך וירמה אותה? ובדיוק מאותו מקום זה לא מכבד להתקשר למורה בשעת לילה מאוחרת ולדרוש בתוקפנות הסברים כאן ועכשיו על משהו שקרה היום בכתה. זכרו תמיד שאתם המודל. הילדים שלכם רואים ומעתיקים.

המורה היא קודם כל בת-אדם. חשבתם על זה? מן הסתם יש לה עולם וחיים גם מחוץ לבית הספר. יש לה משפחה, אולי גם ילדים, יש לה תחביבים ותחומי עניין, יכולות וכישרונות, דברים שמצחיקים אותה ודברים שמרגשים אותה, יש לה תכונות טובות יותר וטובות פחות, יש לה ימים שמחים ומוצלחים וגם, מה לעשות, ימים לא משהו. כשאתם מסתכלים עליה ובוחנים אותה נסו לראות בה גם את כל אלו. אתם יודעים, אדם לכל דבר.

2. התייחסו אל המורה כאל שותפה

הילד שלכם מבלה מחצית מחייו בבית הספר ומתוך כך המורה שלו מהווה עבורו, לטוב ולרע, דמות משמעותית ורבת השפעה. בידכם הדבר (באחוזים ניכרים לפחות) להפוך אותה לשותפה מוצלחת. בתור שכזו חשוב לתת לה מקום של כבוד, לשתף אותה בפרטים הקשורים לילד שלכם שחשוב שהיא תכיר, ליידע אותה בשינויים המתרחשים בחייו, להתייעץ איתה סביב דילמות המעסיקות אתכם לגביו, בבית הספר ומחוצה לו, ולנהוג בשיתוף פעולה מירבי.

זכרו כי יש לכם מטרה משותפת והיא טובת הילד שלכם. ככל שאיכות הקשר ביניכם תהיה טובה יותר - כך הוא ירגיש רגוע ושמח יותר. כשאנחנו נגד המורה הילד שלנו מרגיש חצוי ומתקשה לאהוב אותה בפשטות מחשש שהוא בוגד בנו ובדעות שלנו.

3. דמיינו את עצמכם בנעליים של המורה

הנה אתם, עומדים יום יום מול 40 תלמידים תזזיתיים, שואפים לספק מענה טוב ומותאם ל"ים" של רצונות, צרכים, דרישות וקשיים רבים ומגוונים (לימודיים, חברתיים, רגשיים), "מרביצים תורה" ובמקביל מתמודדים עם חוצפה ומרדנות, עם פריצת גבולות והתעלמות מחוקים, וכל זאת בניסיון להיות סבלניים ומכילים. אה, כן,

תוסיפו לזה שכל הדבר הזה מתרחש מול עיניים בוחנות של מנהלת, מפקחת, משרד החינוך ועשרות הורים חשדניים כמוכם.

איך זה מרגיש? הצלחתם? לזה קוראים "אמפטיה". תרגלו אותה בכל פעם שאתם מרגישים שוב תלונתיים וביקורתיים כלפי המורה.

4. הימנעו מלגונן על הילד באופן אוטומטי

כל אחד מאיתנו מכיר את הסיטואציה הבאה: הילד חוזר מבית הספר עם מכתב מהמורה וכולו תלונות וטרוניות. "זה הכל בגלל המורה הזאת! אני שונא אותה!".

בשנייה אחת אנחנו מופעלים. לבנו נחמץ על המלאך הקטן שלנו שנעשה לו כזה עוול. אנחנו מרחמים עליו, מזדהים איתו (אולי גם נזכרים במקרה דומה שקרה לנו כשהיינו בבית הספר), ומוצאים עצמנו כועסים על המורה, מבטאים את התסכול שלנו בקול רם. הנה שוב אנחנו עושים קואליציה עם הילד נגד המורה.

ומה יקרה מחר כשהוא יחזור לכתה? איך הוא יצליח לעשות שלום בנפשו עם המורה? גם כאן עלינו לפעול בתבונה, לא פעם בניגוד לדחף הראשוני שלנו. לעצור רגע, לברר עם הילד מה בדיוק קרה ולנסות לראות איפה האחריות שלו בסיפור ומה הוא יכול לעשות אחרת. בסוף הוא זה שיצטרך לקום מחר בבוקר וללכת שוב לבית הספר.

ומה לגבי המקרים בהם יש לנו תחושה שאכן קרה פה משהו לא תקין? אז צריך למצוא את המקום הנכון, הזמן המתאים והדרך הראויה לברר את העניין עם המורה.

5. קחו חלק בפעילויות בית הספר

אם זה בטיולים של הכתה, בארגון מסיבה או יום כיף. מה שמתחשק לכם. הכל טוב. מפגש עם המורה, הכתה והילד שלכם מחוץ לכותלי בית הספר יזמן לכם זווית ראיה חדשה ואולי גם הזדמנות להעמיק את ההכרות ולחזק את הקשר.

6. מעורבים- לא מתערבים

המורה היא אשת מקצוע. היא אחראית על הכתה והיא עושה זאת על פי הבנתה ויכולותיה. גם אם זה לא נראה לכם, גם אם יש לכם השגות והערות לשיפור, בידקו קודם כל עם המורה איך היא רואה את הדברים ומתוך מה היא פועלת. הזכירו לעצמכם איך אתם הייתם מרגישים אילו היה מגיע מישהו חיצוני ומטיח בכם האשמות על דרך ההתנהלות שלכם, נוזף בכם ונותן לכם עצות לשיפור. זה מצויין להיות מעורבים, אבל אל תתבלבלו – המורה היא האחראית כאן. לשם כך היא למדה ועל זה היא מקבלת שכר.

מאחלת לכולנו שנת לימודים פורייה ומעצימה!

הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים ומנהלת פורום במכללת הורים במנהל החינוך בעיריית ראשון לציון. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן