הפשיטה בדו"ח המשט: "ירי בגב, וללא הבחנה"
אש חיה מתוך מסוקי חיל האוויר, חיילים שירו גם בפצועים והלם מהיקף אלימות השייטת - ועדת פאלמר הקדישה חלק נרחב מהדו"ח לאירועי הדמים על סיפון המרמרה, ולא מיהרה לפסול את טענות הטורקים. גורמי צבא: "הביקורת מנותקת מהמציאות"
דו"ח המשט אמנם נתן גושפנקא חוקית לסגר על עזה, אך מתח גם ביקורת חריפה על ישראל - ובעיקר על אופן ההשתלטות על המרמרה. "החלטת ישראל לעלות על הספינות בכוח כה משמעותי, במרחק כה גדול מאזור הסגר וללא אזהרה מוקדמת אחרונה, היתה מוגזמת ולא הגיונית. אנחנו המומים מרמת האלימות בהשתלטות על המרמרה", נכתב בדו"ח פאלמר, שם התייחסו גם לעובדה כי ההרוגים נורו כמה פעמים, כולל בגבם. בצבא מיהרו להגיב לדברים ואמרו כי "הביקורת נגד לוחמי השייטת מנותקת מהמציאות".
לקריאת הדו"ח המלא של ועדת פאלמר - לחצו כאן
המשט שלא נגמר - כתבות אחרונות:
- זועבי נגד פאלמר: הייתי משתתפת במשט שוב
- ארדואן: רק התנצלות תשפר היחסים
- טורקיה וההתנצלות: ליברמן לוחץ, ברק רוצה זמן
"הכוח פעל בשיקול דעת ומנע תוצאה חמורה בהרבה", אמרו גורמים צבאיים על
הקביעה בדו"ח, ש-150 עמודים נחשפו אמש (יום ה') ב"ניו-יורק טיימס", כי אנשי הקומנדו הימי הפעילו כוח מופרז נגד הפעילים הקיצוניים במהלך ההשתלטות על המשט לעזה. "קל מאוד לנתח אירוע לאחר מעשה ולומר איך ניתן היה לנהוג. צה"ל וחיל הים הפיקו את הלקחים הנדרשים, אבל גם באירוע עתידי שבו תופעל אלימות נגד חיילים, לא ניתן להבטיח שלא יהיו נפגעים בצד השני".
למרות אמירות חד-משמעיות אלה, לא נמסרה כל התייחסות רשמית לדו"ח מצד צה"ל ולשכת שר הביטחון. בצבא נשענים הן על התחקירים הפנימיים והן על דו"ח ועדת טירקל, ומציינים שלא לייחוס כי ללוחמים לא הייתה כל כוונה לעשות שימוש בנשק חם מלכתחילה.
שלושה חיילים נחטפו
בדו"ח פאלמר מוקדש חלק מיוחד להשתלטות על המרמרה, הספינה הגדולה במשט, פשיטה במהלכה נהרגו תשעה אזרחים טורקים. כבר בתחילה הם כותבים כי "לצערנו, לעולם לא ניתן יהיה לקבוע בצורה מלאה מה בדיוק קרה על המרמרה".
הם ציינו את ההבדלים בין החקירה הטורקית לזו הישראלית. "הטורקים קבעו כי נעשה שימוש בירי חי מהמסוקים, עוד לפני נחיתת החיילים לסיפון. הישראלים קבעו שאנשי צה"ל הותקפו כשהחלו לנחות, ושלושה חיילים נלקחו בשבי - מה שדרש שימוש בירי להגנה עצמית".
חברי הוועדה צידדו בחלק מהגרסה הישראלית וכתבו כי אין זה סביר שנורו יריות על ידי החיילים בזמן הירידה מהחבלים, אך לא פסלו את האפשרות כי נעשה ירי בנשק חי מהמסוקים, עם תחילת ההשתלטות.
לגבי הכוונות של הנוסעים, כתבו: "ברור שנעשו הכנות מראש על גבי הספינה על ידי כמה מהם כדי להתנגד לניסיון השתלטות. עדויות מראות כי הוכנו מוטות ברזל, צינורות, מסכות גז, ואפודי מגן". בדו"ח שיוגש לאו"ם הטילו ספק בגירסת מארגני המשט, לפיה שלושת החיילים נלקחו כדי לקבל טיפול רפואי: "אנחנו מקבלים את הגירסה לפיה החיילים נחטפו, טופלו שלא כראוי, והיו בסכנה. לנוכח זאת, אנשי צה"ל נאלצו לפעול להגנת עצמם ושאר החיילים".
"המומים מרמת האלימות"
למרות כל זאת, הטילו בוועדה ביקורת חריפה על אופן הפשיטה: "אנחנו המומים מרמת האלימות שהתרחשה במהלך ההשתלטות. עדים רבים מתארים ירי ללא הבחנה, כולל בפצועים, וחלק מן העדויות מדברות על ירי לעבר מי שניסה להיכנע. למרות החקירה הישראלית, לא קיבלנו הסבר מספק כיצד נהרגו תשעה אנשים. זה מאוד מצער".
פאלמר מרחיב על כך שהישראלים לא הצליחו לספק לוועדה תשובות בנוגע לאופן בו נורו ההרוגים. "הם לא העבירו לנו מידע רב יותר באשר לעובדות הבאות: שבעה מהם נורו כמה פעמים באזורים קריטיים בגוף. חמישה נורו מאחור. שניים נהרגו מכדור אחד: אחד בין העיניים, השני בבסיס הצוואר. לפחות אחד מההרוגים נורה ממרחק קצר ביותר, ולפי פצעיו, יתכן כי כבר שכב כאשר היריה הקלטנית נורתה. צילומי וידאו מראים כי נוסע אחד שהחזיק בצינור נורה מכדור אחד בראשו או בגרונו".
על פי הדו"ח, ישראל לא סיפקה ראיות לכך שמי מן ההרוגים היה חמוש באמצעי לחימה: "הוועדה קובעת כי לא ניתן הסבר מספק למותם של תשעה אנשים, או מדוע נעשה שימוש כה נרחב בכוח - שגרם לפציעות ברמה כה גבוהה". גם בנוגע להשתלטות על שאר הספינות, נמתחת ביקורת על השימוש בכוח. לדברי הוועדה, נעשה שימוש באמצעים כרימוני הלם וכדורי צבע, למרות שנוסעי אותן ספינות לא התנגדו.
בדו"ח נקבע כאמור כי לישראל זכות להטיל סגר, ולאכוף אותו, אך על אופן האכיפה מותח פאלמר ביקורת חריפה. "כדי שישראל תשמור על הסגר עליה לאכוף אותו. זו דרישה חוקית ברורה כדי לשמר סגר. אכיפה כזו ניתנת בלב ים וניתן לבצע אותה בכח. אלא שהצעדים שנעשו מעוררים שאלות רציניות האם האכיפה בוצעה כראוי תחת הנסיבות", נכתב בדו"ח.
מדוע לא בוצע ירי אזהרה?
ועדת פאלמר לא הבינה גם את ההחלטה לפשוט על המרמרה, במקום בו הדבר התבצע. "העלייה לסיפון נעשתה בארבע וחצי בבוקר, לפני עלות השחר. המרחק מאזור הסגר היה משמעותי - 64 מייל ימי.
גם הניסיון לעלות לסיפון נעשה בהפתעה, וללא אזהרה מוקדמת בסמוך לו. האזהרה האחרונה שודרה בין חצות לשתיים בלילה, לפחות שעתיים וחצי לפני הפשיטה. הספינות לא נדרשו לעצור או לאפשר למישהו לעלות על סיפונן. לא נעשה ניסיון לירות ירי אזהרה או ירי סרק, במאמץ לשנות את התנהגות הקברניטים".
בדו"ח נכתב כי ירי אזהרה מופיע בפקודה המבצע הישראלית, אך לא נעשה. "למפקד הכוח רשות לירות פצצות סירחון או ירי מתוך תותחי מים, כדי להכריח את הספינות לשנות את נתיב השיט שלהם. כמו כן, ניתן היה לעצור את הספינות על ידי ספינות אחרות, ירי אזהרה באוויר ואמצעים נוספים. לא נעשה שימוש באמצעים אלה, אלא שהיתה עלייה לספינות ללא אזהרה ישירה בזמן שהספינות היו בתנועה. הוועדה אינה משוכנעת כי היה זה הכרחי או ראוי להמנע מצעדים שהיו בפקודת המבצע".
חברי הוועדה סבורים כי ההחלטה להשתלט ללא אזהרה והשימוש בכוח "כה משמעותי" לדבריהם - קומנדו, ספינות חיל הים וספינות גומי מהירות - נבעה מההתייחסות למשט כאל איום צבאי ממשי. "זה רחוק מן המציאות, ועומד בסתירה לאופי הספינות והנוסעים שלהן, וכן לממצאים הכלולים בדו"ח הישראלי, לפיו לא היתה ציפייה להתנגדות אלימה ממשית לעלייה על הסיפון", נכתב בדו"ח. "התגובה הישראלית היתה תגובה מוגזמת".
אין אלטרנטיבה
ועדת פאלמר כתבה גם כי דרך העלייה על הסיפון היתה מניע רציני למאבק האלים והקטלני על המרמרה. "המבצע היה צריך להיות מתוכנן טוב יותר ומבוצע בצורה שונה. היה צריך לצפות כי עלייה לספינות בדרך שזה נעשה עשויה לעורר התנגדות פיזית מצד הנוסעים. ההתנגדות בה נתקלו החיילים שעלו מסירות הגומי, היה צריך לסגת ולבחון את המצב מחדש. תוכנית אלטרנטיבית היתה מונעת את שהתרחש. מצער מאוד כי המבצע נמשך למרות המצב שנוצר".
הגורמים הצבאיים עדיין בטוחים כי הפעילים הטורקים הם האחראים לתוצאות הפשיטה על המשט. "מי שבחר לסכן את הלוחמים אלה אותם פעילים קיצוניים שלא בחלו בשימוש באמצעים אלימים", אמרו. "רק עקב תפקוד ראוי של החיילים והרבה מזל, לא הסתיימה התקרית באבדות לצד הישראלי. אם היו נהרגים שלושה או ארבעה לוחמים, אז המצב היה בסדר? יש פה צביעות מסוימת ומעין מתן לגטימציה לגורמים שליליים להפר את חוק הבינלאומי, תוך הפגנת אלימות בוטה".
למרות דברי אותם גורמים, הכותרות המרכזיות על הדו"ח גרמו לאי נחת במערכת הביטחון בישראל, לאו דווקא בגלל מה שאירע על הספינה, אלא לאור המתיחות בין ישראל לטורקיה וההבנה כי המסמך צפוי רק להחריף את היחסים. שר הביטחון אהוד ברק, כמו גם בכירים אחרים במערכת הביטחון, הביעו באחרונה רצון להגיע לפשרה בנושא מול הטורקים, לאור חשיבות היחסים בין שתי המדינות, ועל רקע ההבנה כי הדבר עשוי למנוע הגשת תביעות נגד ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
