להביט בפני לוחמי השייטת - ולהתנצל

כיצד נוכל להביט בפניהם של לוחמי השייטת אם נבקש סליחה מטורקיה? שאלו דוברי הממשלה. וליברמן, שר החוץ המזיק לישראל, מוסיף שההחלטה לא להתנצל היתה צריכה להתקבל מוקדם יותר. ממשלת ישראל ממשיכה להתנהל כמו פיל בחנות החרסינה המזרח-תיכונית ומקדמת את כל התהליכים המחלישים את מעמדה ומקומה באזור.

טורקיה בהנהגתה הנוכחית אינה מאוהדותיה הגדולות של ישראל, וצודקים הטוענים שגם אם ראש הממשלה יתנצל, היחסים הפוליטיים לא יחזרו לקדמותם. התקופה הקצרה שבה היחסים בין שתי המדינות עברו את השלב של אינטרסים אזוריים קרים והפכו לידידות של ממש לא תחזור בקרוב. צריך גם להודות שממשלת טורקיה הולכת ומסתמנת כממשלה לא-דמוקרטית המצמצמת את חופש התקשורת, מתעמרת בצבא ומחזקת את האליטות הפרובינציאליות הדתיות.

עוד בערוץ הדעות :

• מצרים - ספינה ללא קברניט / אפי איתם
• אנחנו בהריון חברתי, אסור להפיל / ענבל זידר
• כאן לא סקנדינביה, קפלו את האוהלים / שאול רוזנפלד
• המשטרה הצהובה. על פרשת מרגול / אביגדור פלדמן
  

לשים סוף לפרשה. מראות מהלילה ההוא (צילום: דובר צה"ל)

למרות זאת, הקשר הפוליטי והתיאום עם טורקיה, גם ברמה הבסיסית האפשרית, חיוניים עכשיו יותר מאי-פעם. למי שעדיין לא הבין, בחודשים האחרונים מתנהל במזרח התיכון משחק פוליטי רב משתתפים, שסוריה היא הפרס הגדול בו. במשך שנים ארוכות הציבה איראן את כלי המשחק שלה באזור במטרה לנהל כאן את העניינים כראות עיניה ולחזק את הכוחות התומכים בקו הפוליטי שלה. סוריה ככוח צבאי, כלכלי ודמוגרפי, היתה ונותרה הפרס הגדול במשחק הזה. לצד זה משטרו של בשאר אל-אסד הוא גם עורק החיים הראשי לחיזבאללה בלבנון, התומך העיקרי של חמאס בעזה, ואחד הגורמים החשובים לקשייהם של הכוחות האמריקנים בעיראק.

בחודשים האחרונים נראה שסוריה הולכת ונשמטת מידיה של איראן. ההפגנות המתמשכות, הקושי של המשטר הסורי להחזיק מעמד נוכח זעם האזרחים, המערכת הבינלאומית הפועלת נגדה - כל אלה עלולים להביא בשלב מסוים לקריסת השלטון הסורי ולעליית משטר אחר. לא ברור עדיין איזה אופי יהיה למשטר הזה, אבל דבר אחד כבר ברור לגמרי - הקשרים עם איראן ועם חיזבאללה, המסייעות למשטרו של אסד, יינזקו מאוד. מבחינת איראן זו התמוטטות מוחלטת של האסטרטגיה שנבנתה מאז שנות המהפכה.

במצב הזה צריכים כל הכוחות באזור המתנגדים להשתלטותה של איראן לשתף פעולה כדי לדחוף קדימה את המהלך הזה, ובראשם שתי המעצמות האחרות באזור - ישראל וטורקיה - המזהות היטב את האינטרס הזה. ראש ממשלת ישראל ושר החוץ שלו, בקוצר ראייה מדיני מדהים, מכשילים את המהלך הזה ואת עצמם.

לא לסגור אופציות

ומכאן לעניין ההתנצלות. מבחינת השלטון הטורקי - ונכון, גם הם נהגו בקוצר ראייה מדיני - ההתנצלות הכרחית. הם סינדלו את עצמם בדרישה הזאת. ברור גם לכל מי שאינו חסיד שוטה של ליברמן שקבוצה של משפטנים מוכשרים היתה מנסחת התנצלות שתמנע תביעה נגד לוחמי השייטת. אפשר היה להציב נוסח שממנו ישתמע שישראל מתנצלת על תקלות מבצעיות ולא על עצם המבצע או על הסגר.

אבל גם אם זה בלתי אפשרי, גם אם, כדברי יעלון, הטורקים דורשים התנצלות מובהקת שתחייב הסרת הסגר על עזה, הדבר השגוי ביותר שאפשר להעלות על הדעת כרגע הוא הודעה מיותרת על אי-נכונותה של ישראל להתנצל. ראש הממשלה צריך היה לבקש מפגש שקט עם ארדואן בתיווכה של קלינטון כדי לנסות ולפתור את הדברים בדרג שיכול לחרוג מהכבלים שכל צד כבל בהם את עצמו, ובכל מקרה לא לסגור אופציות.

באזור שלנו, כפי שלמדנו מזמן, דברים קורים כל הזמן. בין אם זו רעידת אדמה אמיתית או פוליטית, בין אם זו הפיכת חצר או תבוסה בבחירות, הכלים על לוח המשחק משתנים כל הזמן. ההחלטה לוותר מראש על קשר עם הטורקים על-ידי הכרזה פומבית על סירוב היא איוולת מדינית. עכשיו, כשההצהרה יצאה מפיו של ראש הממשלה, סתמנו את הגולל על האפשרות למצוא נוסח מתאים. שוב הצלחנו, בניצוחו של שר החוץ ליברמן, שנראה כמו האיש החושב היחיד בממשלה הזאת, לזקוף את קומתנו הלאומית ולהזיק עוד יותר לאינטרסים של עצמנו ושל העולם החופשי כולו.

לוחמי השייטת היו ודאי מודים לממשלה לו הייתה חושבת קצת יותר ומשתדלת לחסוך עוד דם ויזע מהם ומהצבא כולו.

פרופ' דרור זאבי, מרצה בתחום ההיסטוריה של המזרח התיכון

גולשים מוזמנים להציע טורי דעה: opinions@y-i.co.il