שבע הערות על מחאה חברתית

1. מעמד הביניים  

אין מעמד ביניים, יש אנשים ששואפים ליותר.

2. OECD 

כאשר משווים את ישראל לשאר מדינות ה OECD בכלל ולאירופיות בפרט ראוי לתת רגע את הדעת למקור עושרן של אלו האחרונות. הכלכלה האירופית עם יכולתה לנהל תקציבי סעד ורווחה לא נוצרה אשתקד, היא אינה רק תוצר של אנשים מוכשרים עם חליפות, בורסות פורחות והגינות עסקית, אירופה הדמוקרטית והנאורה בעלת האוניברסיטאות המתקדמות, מכוני המחקר והתרבות הגבוהה נטועה הרחק בטרם הקמת ה-OECD ב-1948.

אוצר המדינה של אלו אשר מימנו את התשתיות הלאומיות האירופאיות נבנה במשך מאות שנים של קולוניאליזם אכזרי, סחר בעבדים בהיקף עצום, וגזל רחב ממדים של אוצרות טבע שלוו ברציחתם של עשרות מיליוני בני אדם (הג'נוסייד של ההררו והנאמה בנמיביה על-ידי גרמניה, שלטון לאופולד מלך בלגיה בקונגו ועוד). השלכות מעשים אלו מלוות את מדינות העולם השלישי עד עצם היום הזה.

עוד בערוץ הדעות :  

• אל תגעו לי בדלק ליסינג / מוטי גל
• سنة دراسية موفقة. שנת לימודים מוצלחת / מייסלון מג'לי, מורה לערבית
• הסיבות לא לבוא להפגנה במוצ"ש / שלמה קראוס
• חוק ההסדרים - לב הבעיה החברתית / יהודה שנהב
  

גם לאחר שחרור הקולוניות מעול השליטה האירופית, לא חדלו אלו מניצול כלכלי חסר מעצורים המלווה בתקציבי שוחד ענקיים ונקיטת עמדות פרו-דיקטטוריות, תוך כדי מימון ואספקת נשק לבעלי ברית על מנת לשמר את האינטרסים החיוניים. והכל כדי להמשיך את זרימת המחצבים המממנים בתורם את אירופה וארצות הברית (מבצע Ajax ב-1953 של בריטניה וארה"ב באיראן, מלחמת המפרץ הראשונה ועוד).

דוגמה אחרונה לכך נחשפה לפני שנה על ידי וויקיליקס ביחס לתשלומי השוחד על ידי תאגיד הנפט "של" לבכירים בניגריה. דוגמאות כאלו נמצאות כמובן בכל העולם המערבי ואינן פוסחות גם על ישראל. סעיפי תקציב לשוחד היו בעבר הלא רחוק חלק אינטגרלי בתקציבים השנתיים של חברות רבות העוסקות בסחר באפריקה ובמזרח הרחוק. ניסיונה של ה-OECD לדחוק תופעות אלו מהווה חוכא ואיטלולא, אירופה המעצמתית מצצה את לשדה של אפריקה והודו במשך כל שנות הדמוקרטיה המפוארות שלה וממשיכה כך גם היום.

3. סולידריות 

מדינה סולידרית היא אוקסימורון, המדינה מפולגת מעצם הגדרתה.

4. צמיחה כלכלית 

מכיוון שבלתי אפשרי להפריד בין כלכלת מדינה אחת לרעותה, ראוי לבחון לא רק את שכר המינימום בישראל, אלא את תנאי השכר במדינות שעמן מקיימים קשרי כלכלה, לא רק באירופה ובארצות הברית, אלא גם בסין ובהודו. מי שמבקש "צדק חברתי" ראוי שיבחן את מידת הצדק שהכרתו מייצרת ברחבי העולם כולו. איננו רוצים לקחת אחריות על השלכות הרגלי הצריכה שלנו, כאדון באחוזה פאודלית, כל שמעניין אותנו הוא נתח הבשר וכוס היין, שהעניים כבר יסתדרו, הרי רק בזכותנו הם בכלל בחיים.

רק ב-2004 נכנסו לתוקף הוראות שכר מינימום בסין. פיקוח על השכר, שעות ותנאי התעסוקה אינם מעניינו של איש, מאות מיליוני בני אדם הם עבדים מודרניים להרגלי הצריכה המערביים, לכך קוראים הכלכלנים "מנוע צמיחה".

תאווה כפייתית לאובייקטים. קניות כאידיאולוגיה (צילום: Index Open)

5. שוק חופשי 

מספרים ששוק חופשי הוא המפתח לפיתוח כלכלי, ההנחה שכאשר הממשל מסיר ידיו מחסמים ומאפשר ליזמות עצמאית לצמוח, החברה כולה נהנית מהפירות. כל זה יפה בתיאוריה, אך המציאות אינה חד-סטרית. על מנת לאפשר שוק "חופשי", האדם צריך להיות חופשי. תחת הזייה המונית הנמכרת להמונים כאופיום יקר למדי, הפכנו מבני אדם ל"צרכנים". הזייה זו מורכבת מ"שוק חופשי" שהוא שוק מכורים, חמדנות ללא קץ לאין ספור מוצרים המציפים אותנו בריגוש עז ובהבטחות שווא לאושר. הקפיטליזם הוא ככפפה ליד ההכרה החמדנית, ריקנות הנפש לעולם לא מוצאת שובע. כך, התאווה הכפייתית לאובייקטים משמשת להעלאת הדימוי העצמי והופכת למודל כלכלי עולמי.

6. אינטרנט

האינטרנט משנה אותנו - כשם שמהפכת הדפוס של גוטנברג ניפצה אקסיומות חברתיות והביאה לשינויים מפליגים, כך עתה האינטרנט מטלטל אותנו. הוא משנה את היכולת שלנו להביט דרך מחיצות שבעבר נראו בלתי חדירות, הוא מאפשר לנו להבין מניעים שהיו בעבר עלומים, הוא מאפשר לנו לבחון את הפחד ואת השלכותיו. הוא מאפשר לנו למוטט משטרים, אך הוא נותן לנו את האפשרות לשינוי רדיקלי, הכרתי, פנימי, שינוי אשר גליו ינתצו כל מסגרת פוליטית קיימת.

הוא מאפשר לנו להבחין שאיננו זקוקים לגשרים.

7. שינוי 

כולם רוצים בשינוי, שינוי כלכלי, שינוי פוליטי, שינויים חברתיים, אך תמיד משהו עומד בדרך לאותו שינוי מיוחל: החרדים, המתנחלים, בעלי ההון, הסוציאליסטים, הימנים, השמאלנים, הערבים, היהודים, שרק ישתנו והעולם יהיה טוב יותר. תמיד זה האחר שצריך להשתנות. רק "האני" ימשיך בשלו, על שלל אמונותיו, פחדיו והרגליו.

על מנת להביא לשינוי חייב האדם להשתנות, לא שינוי אידיאולוגי שיעביר אותנו מעגלת הקפיטליזם לסוציאליזם או מעגלת הדתיות לעגלת החילוניות. תמיד יימצא העיוור שימשוך את עגלות הכזבים הללו. על מנת להביא לשינוי מהותי, האדם חייב לוותר על כל רעיון מותנה להבנת המציאות ולהתבונן בה בצורה ישירה, בלתי תלויה. התבוננות זו תביא לשינוי ההכרה מן היסוד.

תמיד יימצאו התירוצים. אין אדם אשר לא יתרץ את המשכיות הכרתו המותנית, אך אם רוצים אנו בכנות להביא לשינוי, לצדק ולשלום -  עלינו לשנות קודם כל את עצמנו.

גולשים מוזמנים להציע טורים: opinions@y-i.co.il