הפרטה נוסח סין: מעורבות הממשלה נשמרת
בין השנים 1995 ל-2001 ירד מספר החברות הנמצאות בשליטה ממשלתית בסין בשני שליש, מ-1.2 מיליון ל-468 אלף. אולם ההפרטה לא הפסיקה את המעורבות הממשלתית ההדוקה, המלווה בשחיתות ובחוסר יעילות. ללא שינוי, הקפיטליזם הממשלתי של בייג'ין עלול לגבות מחיר יקר מצמיחת המשק
בסין משלמים מחיר, לעתים קטלני, על ההפרטות והקפיטליזם של הממשלה. "האקונומיסט" הבריטי מדווח, כי לאחר תאונת רכבת קטלנית שהתרחשה בחודש יולי האחרון במחוז זג'יאנג, הרשויות שלחו בולדוזרים לקבור את ההריסות. התאונה היתה מקור למבוכה, תזכורת ללהיטות הממשלה לקדם את המודרניזציה במדינה, תוך כדי עיגול פינות, קביעת תקני בטיחות מפוקפקים וכמות עצומה של שחיתות. האסון סתר את הנרטיב הרשמי הממשלתי, לפיו סין הפכה לכלכלה השניה בגודלה בעולם הודות להכוונה הנבונה של המפלגה הקומוניסטית, והממשל הסיני ניסה להעלים את האירוע.
אין פלא שקשה להבין את המודל הכלכלי בסין, המונהג על ידי הממשלה. הפעולות של הממשלה מוסתרות תחת מעטה סודיות, ואי אפשר לאמוד אותן בקלות. אך ניתן לומר ללא ספק, כי חלק מהחברות הסיניות שהופרטו מתפקדות באופן פחות ראוי להערכה מכפי שמקובל לחשוב.
תחת שלטונו של מאו דזדונג, מקים הרפובליקה הסינית העממית, הכל היה פשוט: הממשלה שלטה בכל, אולם הימים ההם חלפו מזמן. מאז 1993 בייג'ינג עודדה "גאיזי" של חברות בבעלות ממשלתית, ביטוי שמשמעו "שינוי המערכת". בין 1995 ל-2001 מספר החברות בבעלות או בשליטה ממשלתית ירד בקרוב לשני שליש, מ-1.2 מיליון ל-468 אלף. אך ה"גאיזי" הוא לא מילה נרדפת ל'הפרטה' - הוא יצר כל מיני סוגים של חברות משולבות בבעלות ממשלתית ופרטית.
סקאלת השליטה הממשלתית
בצידה האחד של הסקאלה נמצאות החברות הענקיות שבשליטת הממשלה בענפים הנחשבים ל"אסטרטגיים", כמו בנקאות, טלקום ותחבורה. חברות שכאלו מכרו אחזקות מיעוט למשקיעים פרטיים, אך הן פועלות פחות או יותר כמשרדים ממשלתיים. בין הדוגמאות נמצאת China Mobile, ספקית סלולרית גדולה.
לאחר מכן מגיעים גופים המשותפים לחברות פרטיות ולישויות ממשלתיות. לרוב חברה זרה מביאה טכנולוגיה והשותפה הסינית שלה מספקת גישה לשוק הסיני. גופים שכאלה נפוצים בתחומים כמו ייצור מכוניות, לוגיסטיקה וחקלאות.
קבוצה שלישית היא החברות הפרטיות לחלוטין, שלממשלה אין אחזקה ישירה בהן כלל. אך גם הן עדיין עומדות בפני התערבות תדירה מצד הממשלה. אם אנשי הממשל מתייחסים אליהן באופן חיובי, בנקים בשליטה ממשלתית יעניקו להם הלוואות זולות ובירוקרטים יפגעו במתחרים הזרים שלהן. התערבות שכזו נפוצה בתחומים כמו אנרגיה ואינטרנט.
סוג רביעי של חברות הוא חברה הנתמכת על ידי רשות מקומית, לרוב באמצעות קרנות משותפות להון מוניציפאלי והון פרטי. קרנות אלו תומכות לרוב בעוסקות בטכנולוגיה ירוקה או מגייסות אנשים מקומיים.
חברות אלו, שהשפעה הממשלה עליהן משתנה, כוללות מספר יתרונות. הן משקיעות בסבלנות ללא הפרעה של דרישה לטווח קצר של השוק. הן עוזרות לממשלה לפעול למען היעדים שלה לטווח הרחוק, כמו למשל מימון חלופות לדלקים מאובנים, סלילת כבישי, והקמת סכרים, נמלים ופסי רכבת, אותם צריכה סין על מנת לתחזק את הצמיחה הכלכלית המהירה שלה.
החברות הפרטיות האמיתיות נדחקות הצידה
אך למעורבות הממשלתית הזו יש גם מחיר. הבעייה הראשונה היא השחיתות הגואה. כשאנשי הממשל המקומי יכולים להעניק חוזים ומכרזים לחברות שהם עצמם שולטים עליהן, השוחד הופך מדבק כמו שפעת העופות. לעיתים חברות קש מקושרות היטב לוקחות לעצמן נתח משמעותי מהעבודה ואז מעבירות את העבודה האמיתית לקבלני משנה, שלא מתייחסים ממש לתקני בטיחות.
הבעיה השניה היא שחברות גדולות בתמיכה ממשלתית דוחקות החוצה את החברות הקטנות והיוזמות. הן נוגסות בהון שהחברות הפרטיות-באמת של סין יכולות להשתמש בו ביעילות גדולה בהרבה. במקביל חברות אלה גם מעמיסות עוד ועוד חובות "רעים" שיגרמו בסופו של דבר לצרות גדולות לסין. הן מרמות במשחק גם בעוד דרכים, כמו השימוש בפריבילגיה של גישה לקרקעות והיתרים.
חברות פרטיות קטנות לרוב אינן בטוחות האם התנהלותן נחשבת לחוקית. העלייה של קרנות הון הסיכון של הממשלות המקומיות יוצרות הזדמנויות נוספות לניצול. חלק מאותן קרנות ישקיעו בחוכמה, אף רבות מהן ירדפו אחרי יעדים לא-מסחריים, מיצירת משרות ועד התעשרות בקרב חבורה מצומצמת של מקורבים.
אף אחת מהבעיות האלו לא עוצרות את הצמיחה המסחררת של סין. אך יש חשיבות גם לאיכות הצמיחה, כפי שהראו המוחים ממעמד הביניים בזג'ינאג שהפגינו השבוע על מעמדם. המנהיגים של סין צריכים להיזהר מהעלויות החבויות של הקפיטליזם הממשלתי.
לפנייה לכתב/ת 
