מחקר: הציבור הישראלי "חברתי" בעמדותיו

המחאה החברתית לא נולדה בחלל ריק: הציבור הישראלי הוא "חברתי" בעמדותיו, דורש מהממשלה יותר ממה שהיא נותנת וגם מוכן לשלם על כך את המחיר בצורת מסים. כך עולה ממחקר עומק של הפקולטה לניהול ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון, שהתבסס על סקרים בסוגיות של מדיניות רווחה, שנערכו בשנים 2008, 2010 ו-2011.

המחאה  - כותרות אחרונות:

• פקחים סולקו מרוטשילד: "נאצים במדי עירייה"
• מובילי מחאת האוהלים: "דרוש תקציב חברתי"
• טרכטנברג וברק נפגשו: תקציב הביטחון יקוצץ?
• המחאה החברתית - סיקור מיוחד ב-ynet
  

המחקר, שערכו הפרופסור שלמה מזרחי, ד"ר פני יובל וד"ר ניסים כהן, מצביע על תמיכה רחבה במדיניות רווחה בציבור הישראלי. ממצאי שלושת הסקרים הראו תוצאות דומות מאוד ומראים כי הציבור עקבי בעמדותיו בנושא. 

העם דורש שירותים חברתיים

במחקר נשאלו 505 ישראלים מערים, שכונות ושכבות סוציואקנומיות שונות. הסוקרים הציגו 62 שאלות זהות, שעליהן התבקשו לתת ציונים לאמירות שונות בין 1 ל-5, כאשר 5 מבטא הסכמה ו-1 מבטא אי-הסכמה. הציון הממוצע לאמירות שביטאו תמיכה במדיניות רווחה היה תמיד גבוה, ואילו הציון לאמירות שיצאו נגד מדיניות רווחה היה נמוך.

הציון הממוצע לאמירה: "המדינה צריכה לדאוג לעזרה הדדית בין האזרחים יותר מאשר להצלחת הפרט" היה 3.96; האמירה: "המדינה אחראית לשירותי בריאות, אסור להשאיר זאת לעמותות", קיבלה ציון 4.45 (מתוך 5);"על המדינה לספק עבודה ולא להטיל זאת על השוק החופשי" - 3.43 נקודות;

האמירה: "המדינה צריכה לדאוג יותר לתנאי החיים של אוכלוסיות חלשות יותר מאשר לשאר האזרחים" קיבלה 3.87 נקודות; "על המדינה לספק לכל אזרח הכנסה מינימלית" - 4.34; "השיקול החברתי צריך לגבור על יעילות כלכלית" - 3.86; "צריך להתעקש ולאלץ את הממשלה לספק שירותים ציבוריים" - 4.46.  

לעומת זאת, האמירה: "המדינה לא אחראית להבטיח את רווחת האזרחים, כל איש לגורלו", קיבלה ציון של 1.96 בלבד; והאמירה: "המדינה לא צריכה לספק שירותים, מוטב שהם יסופקו בידי גופים פרטיים והמדינה תפקח עליהם" - 1.58 בלבד;

האמירה, "האזרח צריך לדאוג יותר לעצמו ולא להסתמך על אחרים" - שאינה יוצאת נגד מדיניות רווחה אלא פונה אל הפרט - קיבלה ציון 3.72.

העם מוכן לשלם על שירותים חברתיים

הסקר לא הסתפק בשאלות כלליות על מה שהאזרחים רוצים שהמדינה תיתן, אלא בדק גם מה האזרחים מוכנים לתת בתמורה, בצורת מסים. גם בבדיקה הזאת, התברר שהציבור "חברתי" יותר ממה שהיה מקובל לחשוב. האמירה: "אני מוכן לשלם יותר מסים על חינוך חינם" קיבלה ציון ממוצע של 4.28. אמירות דומות, שהחלו ב"אני מוכן לשלם יותר מסים" והמשיכו ב - "ביטוח בריאות ממלכתי טוב יותר", "פנסיה גדולה יותר", "דמי אבטלה גדולים יותר", "סיוע בשיכון לזוגות צעירים", "הגדלת קצבאות הילדים", "הגדלת הזכויות הסוציאליות, כמו חופשת מחלה", קיבלו ציון שנע בין 3 ל-4. 

הסקר מראה שגם תקציב הביטחון אינו נחשב עוד לפרה קדושה. הקביעה ש"מוצדק לקצץ בשירותים חברתיים כדי להגדיל את תקציב הביטחון קיבלה בממוצע ציון בינוני - 2.36.

בהמשך, התבקשו הנשאלים לדרג את מדיניותה הכלכלית של הממשלה בין 1 ל-10, ונתנו לה ציון ממוצע של 4.38. השאלה: "באיזו מידה היקף שירותי הבריאות, החינוך, הרווחה והתעסוקה הוא מספק?" קיבלה ציון ממוצע של 3.86. ואילו השאלה: "מה היא תחושת היציבות הכלכלית האישית שלך", קיבלה 5.25 נקודות מתוך 10.

הציבור דורש צדק חברתי(צילום: גילי גוראל)

משתתפי הסקר נשאלו גם אם השירותים החברתיים בישראל טובים יותר או פחות מאשר במדינות אחרות. רבים מהנשאלים אמרו כי אינם יודעים את התשובה, בניגוד לשאלות אחרות שעליהן הגיבו בביטחון, אבל התשובה הממוצעת של אלה שכן ענו הראתה דווקא על בקיאות בנושא: רובם ענו שישראל מספקת שירותים חברתיים טובים יותר מרוסיה ומארצות הברית אבל טובים פחות משבדיה, בריטניה ויפן.

"התסכול של האזרחים התבטא במחאה"

"הסקרים מראים על פער בין המדדים המאקרו-כלכליים הטובים של ישראל בשנים האחרונות לבין תחושתם הסובייקטיבית של האזרחים ומלמד שאזרחים רבים אינם חשים בפירות המדיניות", נכתב בדברי הסבר שצורפו למחקר אחרי פרוץ המחאה, "הוא חושף הבדל ניכר בין היחס למדינת הרווחה באליטה השלטונית והכלכלית של המדינה לבין זו של כל השכבות החברתיות בציבור הרחב, ומסביר את התסכול הרב שבא לידי ביטוי במחאה.

"ראוי לציין שהסקר מראה על היעדר קשר מובהק בין משתנים דמוגרפיים וסוציו-אקונומיים לתשובות שנתנו הנשאלים. התמיכה במדיניות רווחה חוצה מגזרים ומפלגות", נכתב במחקר, "המחקר מפריך לחלוטין את המוסכמה, לפיה הציבור הישראלי, או מגזרים שונים בתוכו (פרט לאליטה השלטונית והכלכלית) אימץ את ערכי הכלכלה הנאו-ליברלית והפנה עורף לערכי מדינת הרווחה".

אם אין שירותים, העם ישלם שוחד?

בנוסף לנושא החברתי, נשאלו משתתפי הסקר של 2011 גם על יחסם למה שהוגדר במחקר בשפה מכובסת כ"שירותים אלטרנטיביים", ובמלים פחות יפות, קומבינות על גבול החוק. גם בנושאים הללו, התבקשו הנשאלים לדרג בסולם שבין 1 ל-5 את יחסם לאמירות שהסוקרים שאלו אותם.

האמירה: "במדינת ישראל אין ברירה, חייבים ללכת לפעמים על גבול החוק כדי להסתדר", קיבלה ציון 3.27 (מתוך 5); האמירה: "בשעת הצורך, אם אוכל, אפעיל קשרים אישיים כדי להעניק לי ולילדיי שירותי בריאות וחינוך מועדפים" קיבלה 3.18; "אם לא אהיה מרוצה מבית הספר, ארשום את ילדיי לבית ספר פרטי גם אם אינו מוכר" - 3.16; "אם אזדקק לטיפול רפואי, אשלם לרופא תשלום מיוחד כדי לקבל תשלום מועדף" - 3.7; "אם המדינה לא מאשרת לאזרח להרחיב בנייה, עליו לקבוע עובדות בשטח" - 2.57.

רק כאשר השאלה התייחסה לעבירות פליליות מובהקות, ניתן ביטוי בתשובות לערכי המוסר וכיבוד החוק. האמירה: "תשלום שוחד לרופא מנוגד לערכים שלי", קיבלה ציון 4.13; האמירה: "אם אזרח נתקל בבעיה מול רשויות הממשלה או העירייה ולא פותר אותה באופן מקובל, כדאי לו לשלם כסף לפקיד שיפתור לו את הבעיה" קיבלה ציון 1.65 בלבד. 

"מכיוון שהממשלה הזניחה את השירותים החברתיים, הציבור נאלץ לפנות לא פעם לערוצים אלטרנטיביים שנמצאים על גבול החוק ומהווים 'שוק אפור' ו'שוק שחור'", נכתב במחקר, "תופעה זאת, ככל שתחלחל, עלולה להשחית את המידות ולהוות איום על שלטון החוק והציות לחוק.