העם דורש צדק יהודי
אל מול עבודתה של ועדת טרכטנברג, הוציא מכון תורני-ציוני מסמך המציג את עמדת ההלכה והפתרונות היהודיים למשבר החברתי. על הפרק: פיקוח מחירים בשיטת הרמב"ם, וסיוע סלקטיבי לנזקקים על פי השולחן-ערוך
מתוך מגוון הקולות העולים בינות לאוהלים הדורשים צדק חברתי, ניתן לשמוע קריאה לממשלה להתערב יותר בשוק החופשי, על מנת לגרום להורדת יוקר המחיה בכלל, ומחירי הדיור בפרט. קריאות אלו הובילו להקמתה של ועדת טרכטנברג, היושבת בימים אלו על המדוכה בניסיון לתת מענה לדרישות.
עוד ביהדות . קראו:
מכון כת"ר - מכון תורני ציוני, המתעסק מזה כ-15 שנים בממשק שבין ההלכה לחיי הכלכלה המודרניים - נענה לקריאת הוועדה, והגיש נייר עמדה המציג את עמדת ההלכה בכל הנוגע למחאה הנוכחית. כמי שהיה שותף לניסוח המסמך, אנסה להציג בקווים כלליים את ההמלצות והעקרונות.
רבים ישאלו מה להלכה ולמחאה החברתית. מי שמכיר את ארון הספרים היהודי, ובפרט זה העוסק בהלכה - יגלה לתדהמתו כי רוב הספרות ההלכתית עוסקת בדיני ממונות, בכלכלה, במסחר ובדילמות משפטיות מורכבות. דילמות אלו נוגעות במערכות יחסים שבין אדם לחברו, כמו גם בעקרונות לבניית כלכלה צודקת למדינה שלמה. אם רוצים לשמוע את עמדה של היהדות, יש לגשת למקורות אלה ולשאוב משם מלא חופניים הדרכות הלכתיות מפורטות, הנוגעות לצדק ולצדקה, לאחריות חברתית ולהנהגה מוסרית.
חובת המדינה לאיזון השוק
ככלל, התורה וההלכה מתייחסות לעולם שבו כללי המשחק הבסיסיים הם כללי השוק החופשי, והפיקוח בו מינימלי.
עם זאת, ההלכה קובעת כי על השלטון לעמוד על המשמר ולמנוע עליות קיצוניות ביוקר המחיה במוצרים המוגדרים כמוצרי יסוד. בהלכה מופיע שימוש בשני כלים העומדים בידיי השלטון, ההתערבות העקיפה וההתערבות הישירה:
ההתערבות העקיפה נעשית באמצעות שורת פעולות שנועדו לשמור על איזון בין הביקוש להיצע, ובכך למנוע מהמחירים לנסוק כלפי מעלה. חוק ההגבלים העסקיים במדינת ישראל נועד, בין השאר, לממש מטרה זו, ועל המדינה לאכוף אותו ככתבו, כלשונו ובעיקר כרוחו, באופן בלתי מתפשר, ותוך הטלת סנקציות כואבות על הפרתו.
ההתערבות הישירה נעשית באמצעות הצבת פיקוח על מחיריהם של מוצרי בסיס, כפי שנפסק להלכה ברמב"ם (הלכות מכירה, פרק י"ד, הלכה א-ב): "בית דין חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרין לכך, ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה, אלא שתות בלבד (=שישית) יפסקו להם בשכרם. במה דברים אמורים? בדברים שיש בהם חיי נפש..."
מוצרי בסיס, שבלעדיהם לא ייתכנו חיים סבירים בגבול התחתון של הנורמה - חייבים להיות תחת פיקוח. כיום נכון להוסיף לרשימה זו גם מוצרי חלב יסודיים, פירות וירקות העונה, ומוצרי תינוקות בסיסיים. כמו כן, יש לכלול במוצרים אלה גם הוצאות חינוך מהגיל הרך ועד לסוף התיכון, ויש לוודא שעלותם סבירה.
דיור מינימלי, המתאים לגודל המשפחה, נחשב גם הוא למצרך בסיס, ולכן גם בשוק זה צריכה המדינה לדאוג לרמת מחירים סבירה. יחד עם זאת, תחת "דיור מינימלי" אין לכלול - אלא דירות קטנות ובינוניות שייבנו באזורי הפריפריה, ובוודאי שלא דירות באזורים מבוקשים.
חשוב לציין כי ההלכה אינה רואה באדמות הלאום סוג של נדל"ן, אלא פיקדון אשר הופקד בידי המדינה על מנת ליישב בו את אזרחיה. רק לאחר שהמדינה תמלא את חובתה זו, רשאית היא לשווק קרקעות מבוקשות במחירים מפולפלים, ולהגדיל באמצעותן את הכנסותיה.
סיוע אוניברסלי או סיוע סלקטיבי
שיטת הסיוע הנוהגת כיום במדינת ישראל היא השיטה האוניברסלית, על פיה המדינה מספקת סל
שירותים מינימליים לכלל האוכלוסייה. מבלי להיכנס לוויכוח איזו גישה עדיפה מבחינה פרקטית וערכית, ברור שההלכה דוגלת בשיטת הסיוע הסלקטיבי, לפיה רק מי שבאמת זקוק לעזרה יקבל אותה. יתר על כן, למי שאינו זקוק אסור להיעזר באחרים, ובכלל זה במדינה, כפי שנפסק בשולחן ערוך ("יורה דעה", רנ"ה, א'): "לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה ויגלגל עצמו בצער, שלא יצטרך לבריות".
על המדינה להקים מערך יעיל וידידותי לבחינת זכאות. על מנת למנוע את יצירתה של "מלכודת עוני", קובעת ההלכה כי למי אשר יימצא זכאי יש לעזור - כל עוד הוא עוזר לעצמו. כלומר, אין לעזור למי שמסוגל לעבוד ואינו עושה כן.
קו העוני או "סל העוני"
בעולם קיימת מחלוקת האם יש למדוד עוני באופן אובייקטיבי או באופן סובייקטיבי. את ההלכה לא מעניין מהו קו העוני, אלא "מיהו עני?" על שאלה זו עונה ההלכה באמצעות מדד אובייקטיבי, אשר נקבע על פי המינימום הנדרש לחיים סבירים במדינה בה העני חי: תזונה מאוזנת, ביגוד חם, דיור, בריאות וחינוך.
חובת המדינה להגדיר מהו סל העוני הנדרש לקיומה של משפחה, ולדאוג כי לכול משפחה בה בני הזוג עובדים כפי יכולתם, תהיה יכולת להשיג סל זה. את זאת יכולה המדינה להשיג באמצעות הטבות מס ומתן שירותי חינוך ללא תשלום, ואם לא די בכך - אזי באמצעות קצבאות.
חלוקת מיסים צודקת
כל מדינה בעולם גובה מאזרחיה מיסים, על מנת לדאוג לאספקת שירותים סבירים לכלל התושבים - עניים כעשירים.
ההלכה קובעת כי ישנם מיסים הנגבים מכולם באופן אחיד (כגון המע"מ), וישנם מיסים הנגבים על פי המצב הכלכלי. האופן בו נגבה מס הכנסה כיום אינו צודק מספיק, שכן אין הוא מתחשב במצבה הכלכלי של המשפחה, אלא רק בהכנסותיה. על המדינה לבחון את מצבה הכלכלי של המשפחה כולה, וכך לקבוע עבורה את שיעור המס. בכל מקרה, אין לגבות מס ממי שאין לו כדי מחייתו.
התשובה לשאלה מהו "צדק חברתי" נמצאת במקורותינו: בתורה, בחזון הנביאים ובהלכה. אם נאמץ עקרונות אלה, נהפוך לחברה העושה צדק וצדקה בחיים האישיים והציבוריים גם יחד.
- הכותב הוא רב המושב נוב ברמת הגולן, וחוקר במכון כת"ר
לפנייה לכתב/ת 
