היום שאחרי האחים עופר: אימפריה במים סוערים
מותו של יולי עופר, שלושה חודשים לאחר אחיו סמי, התרחש בתקופה בה האימפריה המשפחתית נמצאת בתקופה לא קלה. בין אם מדובר בשאלה מי ינקה את ים המלח או כמה כסף יוזרם לבנק המזרחי - ההיסטוריה הוכיחה שמבחינה עסקית הדברים ייפתרו. בעיית התדמית בעיני החברה הישראלית זה כבר סיפור אחר
עוד בחייהם חילקו השניים את רוב העסקים בין ילדיהם, אבל חלוקת הירושה הסופית טרם הסתיימה. בחודשים הקרובים ייקבע מה וכמה יקבל כל אחד מבני הדור השני, מי מהם ינהל איזה חלק של הקבוצה, עד כמה יהיה קשר ביניהם בעתיד ומה הכיוון שבו תלך הקבוצה כולה. אייל, עידן, ליאורה ודורון כבר ניהלו את העסקים בפועל יותר מיולי ומסמי, אך האחריות המלאה נפלה על כתפיהם רק אמש ואיתה כמות בלתי נתפסת של כוח ועוצמה, לצד לא מעט המון צרות.
אימפריה עסקית חובקת עולם
סמי ויולי החלו כספקי מזון בנמל חיפה ובנו את עסקיהם במו ידיהם במשך 50 שנה. ברשותם של בני המשפחה המורחבת מספר רב של אחזקות, שרובן כבר הופרדו וחולקו לפני מות שני האחים (כפי שיפורט בהמשך). אחזקות המשפחה כולה כוללות את חברת הספנות הבינלאומית עופר ספנות, חברות ספנות בינלאומיות נוספות וכן חברת הספנות הישראלית צים; חברת התשתיות OPC המקימה תחנת כוח פרטית במישור רותם שבנגב; כרבע ממניות בנק מזרחי-טפחות; כרבע מכימיקלים לישראל, בעלת מפעלי ים המלח ומפעלי הברום והמגנזיום בנגב; חברת הנדל"ן מליסרון, החברה הבת שלה, קניוני בריטיש-ישראל, ונדל"ן רב נוסף בישראל ובחו"ל.
אחזקות נוספות שברשותם, הן בבית הזיקוק בחיפה, בחברת החומרה טאואר סמיקונדוקטור, במפעל הכימיה כרמל אולפינים, במיזם בטר פלייס ובזכיינית הטלוויזיה רשת ועוד. במלים אחרות: המשפחה החזיקה בחלק משמעותי מהמשק הישראלי ובאימפריה עסקית חובקת עולם שחלשה על המון כסף.
חלוקת האימפריה בין האחים ובין ילדיהם, החלה עוד במהלך חייהם, כשכל אחד לקח לעצמו את התחומים שעניינו אותו יותר, היה מעורב יותר בניהולם וקיבל לידיו נתח גדול יותר מהמניות. סמי ובניו הלכו יותר לכיוון הספנות והתעשייה, ואילו יולי וילדיו נמשכו יותר לעסקי הבנקאות והנדל"ן.
הצוואה לא פורסמה
ב-2002 הופרדו מרבית עסקי המשפחה אלה מאלה ולמעשה רוב הירושה חולקה מראש. יולי מכר לסמי את חלקו בחברה לישראל, השולטת בכי"ל, בז"ן, צים, טאואר ואו.פי.סי. סמי הוריש את השליטה המלאה בחברה לעידן והוא מחזיק בה לבדו. גם עופר ספנות הועברה לדור הבא: כיום 50% ממנה מוחזק בידי עידן עופר ו-50% בידי אודי אנג'ל. עופר ספנות מנוהלת בידי אורי אנג'ל, נכדו של יולי עופר ובנם של ליאורה עופר ואודי אנג'ל.
במשפחה סירבו לפרסם את צוואתו של סמי. ההערכה היא שאייל, שהיה מעורב יותר בעסקי הספנות הבינלאומיים עד כה, אמור לרשת חלק מעסקי הספנות הבינלאומיים והנדל"ן הבינלאומי, אך לא ידוע אם הירושה הזאת כבר התבצעה. חלק מהנדל"ן נמצא בבעלות משותפת של שני האחים, עידן ואייל.
יולי נשאר בעל האחזקות העיקרי בבנק ובנדל"ן. הבנק נמצא בשליטה משותפת של מוזי ורטהיים, המחזיק 22.3% ממנו, ושל חברת עופר השקעות, המחזיקה 19.7%. יולי החזיק לפני מותו 36.7% מעופר השקעות. הוא הוריש בעודו בחייו 15% נוספים לדורון, ו-15% לליאורה. 33% נוספים הועברו לידיו של איל. איל החזיק בנוסף גם 5.7% ממניות הבנק באופן אישי, מחוץ לאחזקות עופר השקעות.
עופר השקעות החזיקה גם בבעלות כמעט מלאה במליסרון. יולי החזיק גם נדל"ן פרטי משלו, בעיקר במזרח אירופה. לאייל ולדורון היו עסקי נדל"ן ענפים משלהם, לאייל בעיקר בארה"ב ולדורון בעיקר במערב אירופה. ההערכה היא שעסקי הנדל"ן הפרטיים של דורון שווים מאות מיליוני דולרים.
דרישה מבנק ישראל: להפריד בין הנכסים
העובדה שעופר השקעות מחזיקה גם בבנק וגם בנדל"ן יצרה לאחרונה תסבוכת. בנק ישראל דרש מהמשפחה להפריד בין שני הנכסים. במכתב ששלח דוד זקן, המפקח על הבנקים, ליולי, ליאורה, אייל ודורון עופר, נכתב כי: "לחברה ניתן היתר לרכישת השליטה בבנק מזרחי טפחות, שהותנה בכך שההון יהווה 40% ממקורותיה להשקעה בבנק (כלומר, ש-40% מאחזקות החברה בבנק יתבססו על הונה העצמי ורק 60% מהלוואות, ת.ג)".
המכתב מציין כי החברה קיבלה אישור זמני באוגוסט 2009 להוריד את שיעור ההון ל-30% מהאחזקות בלבד, אך תוקף האישור הסתיים.
במלים אחרות: הבנק טוען שהתיר למשפחה להקטין את ההון שהיא משקיעה בבנק כדי להשתמש בו למיזוג בין שתי חברות הנדל"ן שלה, מליסרון ובריטיש-ישראל. המיזוג בוצע, אבל בבנק לא בטוחים שההון הוחזר לבנק.
מחלוקת בתוך המשפחה
דרישות הבנק יצרו מחלוקת בתוך המשפחה: יולי, ליאורה ואייל קיבלו את הדרישה להפריד בין הבנק והנדל"ן, ואילו דורון, טוענים מקורבי המשפחה, לא קיבל אותן. הבנק ניהל את התכתובת עם המשפחה בנושא מול שני עורכי דין נפרדים: אלקס הרטמן ייצג את דורון עופר, צבי אפרת ייצג את כל השאר. מקורבי יולי עופר אומרים שאינם יודעים מדוע דורון סירב לתוכנית ההפרדה.
בכתבות שהתפרסמו בחודש האחרון בתקשורת נטען שמאחורי המחלוקת הזאת עומדת תוכנית להפרדה בין נכסיהם של ליאורה ודורון. ליאורה אמורה לקבל את שני הנכסים - הבנק ומליסרון - תמורת מאות מיליוני דולרים שישולמו לדורון במזומן ובנדל"ן, בדומה לאופן שבו החברה לישראל ועסקי הספנות נמכרו מיולי לסמי.
בכתבות נטען כי החברה המשפחתית הייתה זקוקה למזומנים כדי לקנות את חלקו של דורון, ולכן היא הסכימה להפרדת הנכסים שבנק ישראל דרש ממנה לבצע, ואילו דורון, שלא היה שלם עם תוכנית הירושה, התנגד להפרדה. כך או כך, מקורביו של יולי עופר מכחישים את כל הטענות הללו ואומרים כי לא הייתה שום תוכנית להוצאת דורון מהחברה המשפחתית.
אדם נוסף שכאמור זכה לנתח מהירושה הוא, למעשה, אודי אנג'ל, בעלה לשעבר של ליאורה. אודי וליאורה התגרשו ב-1995, אבל אודי נותר מקורב למשפחה, בעיקר לסמי ועידן. האחזקות ברשת ובעופר ספנות חולקו בין עידן לאודי שמונה גם ליו"ר עופר ספנות ובנו אורי, כאמור, מונה למנכ"ל עופר ספנות.
תקופה קשה לעסקי הספנות
תהא אשר תהא חלוקת הנכסים הסופית בין היורשים, הם מקבלים לידיהם יחד עם הכסף והכוח לא מעט קשיים וכאבי ראש. בנק מזרחי, אמנם, נמצא במצב מצוין: בשנת 2010 הוא רשם רווח נקי של 804 מיליון שקל והמשיך להרוויח מאות מיליוני שקלים ברבעון גם השנה, אך שאחזקות המשפחה בבנק, כאמור, ממונפות, וכרוכות באחזקותיהם בנדל"ן, וזה נמצא במצב יציב הרבה פחות. הנדל"ן בעולם המערבי ובמזרח אירופה נמצא כבר שנים במשבר וכעת נראה כי תקופת הגאות בנדל"ן הישראלי חלפה גם היא.
גם בצד של אייל ועידן עופר יש לא מעט קשיים: כי"ל נהנית מגאות אדירה בשוקי הסחורות ובז"ן נהנית מעליית מחירי הנפט והדלק, אבל עסקי הספנות נמצאים בתקופה קשה. כל אלה הן בעיות עסקיות ומשפחת עופר כבר הוכיחה כי היא יודעת לנווט בהצלחה בסערות של האוקיינוס העסקי. הבעיה הקשה ביותר של המשפחה אינה עסקית אלא תדמיתית וחברתית: מערכת היחסים הקשה שלה עם החברה הישראלית.
רכישת נכסים מהממשלה
האחים עופר בנו חלק גדול מהאימפריה שלהם מנכסים שנרכשו בעבר מממשלת ישראל: בנק מזרחי, כי"ל, צים, בז"ן וחלק מהנדל"ן. המשפחה קיבלה סיוע רב ממרכז ההשקעות במשרד התמ"ת. חלק מהעסקאות בין המשפחה והמדינה נעשו באופן שנוי במחלוקת וזכו לקיתונות של ביקורת ציבורית, בשל הטענה שהממשלה העניקה למשפחה יותר מדי.
בנושא זה זכורה בעיקר עסקת הפרטת צים, שזכתה לכינוי "עסקת השקשוקה", והארכת זיכיון החברה לישראל, שבה ויתרה המדינה למשפחה על חצי מיליארד שקל. כי"ל ובתי הזיקוק מעוררות תרעומת נוספת עקב טענות על זיהום סביבתי, העסקת עובדי קבלן ותשלום תמלוגים נמוך מדי תמורת השימוש באוצרות הטבע של המדינה.
את הביקורת הציבורית ליבו שתי תוכניות מתוקשרות נגד המשפחה: תחקיר של תוכנית הטלוויזיה "עובדה" שעסק בעובדי הקבלן במפעלי ים המלח ו"שיטת השקשוקה", סרטו של התחקירן מיקי רוזנטל שעסק ברכישת נכסי המדינה ובזיהום הסביבתי. החברה לישראל הגישה תביעת דיבה נגד רוזנטל, שהסתיימה בפשרה.
הזעם על המשפחה התעורר הרבה לפני המחאה החברתית של הקיץ הנוכחי והמחאה ליבתה אותו עוד יותר. תרומות נדיבות של המשפחה לבתי חולים ולמוסדות בריאות, חינוך ורווחה, והתנאים הטובים שהעניקה לעובדים המאוגדים, לא הצליחו לשקם את תדמיתה ואולי אף השיגו את המטרה ההפוכה.
האחים עופר לא הצליחו ליצור קשרים טובים בתקשורת כמו טייקונים אחרים, וכעת נראה כי הפוליטיקאים והפקידים הבכירים, שבעבר התחרו ביניהם מי יצליח להתיידד יותר עם המשפחה, מתחרים מי מפגין מולה יד קשה יותר.
בנוסף לתכתובת מול בנק ישראל בנוגע לבנק מזרחי, מנהלת המשפחה ויכוחים סבוכים עם הממשלה בנוגע לתמלוגים שכי"ל משלמת ולשאלה מי צריך לממן את הצלת ים המלח, שכנראה יגיעו לטיפולה של ועדת טרכטנברג. כל אלה הם כסף קטן ליד הצרות שעשויות להיגרם לעסקי המשפחה עם פרסום המלצותיה של ועדת הריכוזיות, שראש הממשלה, בנימין נתניהו, כינס עוד לפני תחילת המחאה כדי לבדוק אם המשפחות הגדולות במשק לא צברו בידיהן כוח חזק מדי.
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה
לפנייה לכתב/ת 
