הכימו לא עבד; חזי מת צעיר מסרטן הערמונית

דצמבר 2008, השעה שתיים בצהריים. בקול ישראל מודיעים שראש הממשלה א.א. ימסור בשעה ארבע הודעה בעניין מצבו הבריאותי. באתרי האינטרנט השונים מתרבות השמועות באשר למצבו של ראש הממשלה. לפי אחד האתרים, נותרו לו רק שנתיים לחיות.

בשעה ארבע נושא ראש הממשלה את דבריו: "אזרחי ישראל, אני עומד כאן בפניכם כדי לעדכן באשר למצבי הבריאותי. על פי ממצאי הבדיקות התקופתיות שנערכו לי לאחרונה, אובחן אצלי סרטן הערמונית. מידת החומרה של הסרטן גבוהה יחסית. אני נמצא בקשר ובייעוץ עם מיטב הרופאים בארץ. אני סומך על הרופאים שמטפלים בי ומתכוון להילחם ולנצח את הסרטן. אמשיך לעדכן אתכם האזרחים בעת הצורך. בינתיים, על כתפיי שליחות כבדה - אני ממשיך במלאכתי כרגיל בשירות העם והמדינה. תודה רבה לכם".

קראו עוד על סרטן הערמונית:

• סרטן הערמונית: המחלה שהורגת ישראלי אחד ביום
• סרטן הערמונית: תמיד מצריך טיפול? 10 עובדות
• האם הבדיקות לגילוי סרטן הערמונית יעילות?
  

במהלך האביב ועד תחילת קיץ 2009 עבר ראש הממשלה כ-40 טיפולי הקרנות לאזור הנגוע. על פי הדיווחים, מצבו מצוין והוא ממשיך לתפקד ולנהל את ענייני המדינה כרגיל. בתחילת הקיץ הוא מסיים את סדרת הטיפולים ונמצא במעקב רפואי. הוא מפרסם הודעה לציבור ובה מודיע: "סיימתי בהצלחה את טיפול ההקרנות. אני מרגיש מצוין".

"הטיפול חדל לפעול"

אולם בשלהי הקיץ משהו משנה את התוכניות והתקוות המוקדמות. ראש הממשלה מתחיל לסבול כאבים בגב וברגליים. החשד הראשוני שלו קשור בפריצת דיסק שממנה סבל כשנתיים קודם לכן. עד מהרה טופחת המציאות על פניו – הסרטן התפשט אל עצמות השלד.

בסוף השנה, בעצת רופאיו, הוא מחליט להתחיל בטיפול כימותרפי. מצבו מורע מיום ליום, הכאבים גוברים והוא נחלש מבחינה גופנית.

בהודעה נוספת שפרסם, הפעם מוקלטת בווידאו, מודיע ראש הממשלה על הישנות הסרטן ביתר שאת. הוא מודיע כי יתחיל בטיפול כימי וכי הוא מעביר את סמכויותיו לממלא מקומו, לפחות למשך מספר שבועות.

במהלך החורף של 2010 הוא מקבל טיפול כימי נגד הסרטן. בזמן זה הוא מאבד ממשקלו מעל 15 קילו. שרים שמגיעים לבקרו מספרים לתקשורת שהוא חלש, רזה ועייף. אולם, הם מוסיפים, א.א. מתכוון לגבור על מחלתו ולשוב לקדמת הבמה הציבורית.

החולה במציאות - אבא שלי

כל מי שקורא את השורות הללו ודאי הבין כבר שמה שתואר עד כה איננו תיאור מציאותי, אלא דומה יותר לתסריט; לא היה ראש ממשלה א.א, אבל היה אדם כזה במציאות – אבא שלי, חזי אבישר. כשהטיפול הכימי הראשון חדל לפעול כל כך מהר, העתיד היה נראה חסר ודאות מתמיד. למעשה, החודשים הבאים - שישה חודשים בלבד, החל מאפריל 2010 - נראים בדיעבד כמו רכבת הרים מטורפת.

אבא התחיל בטיפול כימי נוסף כשבועיים לאחר סיום הטיפול הראשון. לאחר כחודש הטיפול הראה השפעה חיובית, ומצבו הרפואי והגופני השתפר במידה ניכרת. אבל הגורל תעתע פעם נוספת. בתוך כשבועיים, בעקבות אירוע כמו-שבץ-מוחי, התברר שלאבא יש גרורות של סרטן הערמונית גם במוח. הטיפול האפשרי היחידי במצב כזה הוא הקרנות.

לאחר בירור שנמשך שבועות בודדים, תוך כדי התקופה היפה מכל של הצלחת הטיפול הכימותרפי השני, הוצע לו לעבור סדרה של עשר הקרנות לראש, במהלך שבועיים. במקביל, היה על אבא להפסיק את הטיפול הכימי. ושוב, תוך ימים אחדים בלבד מזמן שהפסיק את הטיפול הכימי השני, חלה החמרה במצב: קושי פיזי גובר וכאבים עזים.

ההקרנות האחרונות הגבירו עוד יותר את החולשה והעייפות. ככל שחלפו הימים, גם לאחר ההקרנות, היכולת הגופנית של אבא, במיוחד בהליכה, הלכה ונחלשה. חלפו פחות משבועיים מתום ההקרנות ואבא למעשה השתתק ברגליים. ומכאן – היישר אל בית החולים. האבחנה החדשה: גרורות לוחצות על חוט השדרה ומונעות תפקוד תקין של שרירי הרגליים.

אבא אושפז בשבת, סוף יולי 2010. לאחר סדרת בדיקות שמטרתה פענוח המצב, הוזעק במוצאי אותה שבת צוות תורן אל בית החולים תל השומר, במיוחד כדי לפתוח את מחלקת הקרינה. אבא קיבל עוד באותו הערב קרינה לעמוד השדרה, באזור שבו לוחצות הגרורות.

במשך עוד ארבעה ימים, בעודו מאושפז במחלקה האונקולוגית, קיבל מנות קרינה לעמוד השדרה. מלכתחילה, הסיכויים שהטיפול יחזיר לאבא פעילות רגליים תקינה היו קטנים מאוד. ואכן, הוא נשאר משותק ברגליו כמעט לחלוטין עד יומו האחרון.

מהמחלקה האונקולוגית אבא הועבר למוסד שיקומי במתחם בית החולים, שם ישהה במשך כחודשיים וחצי. חודשיים וחצי אחרונים לחיים. במהלך הזמן הזה לא פסק כמעט לרגע זרם מבקרים, משפחה וחברים. חברים מכל התקופות בחיים ומכל מקום בארץ.

ניסיון ריפוי כנגד כל הסיכויים

בדיעבד היתה זו, לדעתי, חוויה ראויה לסיים בה חיים בנסיבות טרגיות כאלה. חוויה של פעם בחיים. תוך כדי השהות שם אבא לא היה אף רגע אחד לבד (חוץ ממספר לילות), וקיבל את הטיפול והשירות הסיעודי שלהם נזקק. בנוסף, נעשה ניסיון שיקומי, כנגד הסיכויים.

אבא לא ויתר ואפילו דרש עוד טיפול כנגד הסרטן מהרופא שלו. הרופא, שלא יכול היה לסרב, הציע את הטיפול שראה כמתאים בהתחשב בנסיבות. תוך כדי התקופה הלא נתפסת הזו הגיעו החגים. ואת החגים, ראש השנה וסוכות, כמובן שלא עושים בבית חולים, אלא בבית. בפעם האחרונה.

התרופה הכימותרפית השלישית אמנם מיתנה מעט את התקדמות הסרטן, אבל רק לתקופה קצרה. בשלב כלשהו גם היא חדלה לפעול. זו היתה נקודת השבירה האחרונה בהחלט של אבא. מנקודה זו הלהבה הלכה וכבתה. נדרשו לה שלושה שבועות כדי לכבות לגמרי.

בנוסף לכל, הגרורות במוח כנראה שגשגו מחדש בלהט ההתפרצות המחודשת של הסרטן. בעקבות זאת, התקשורת עם אבא נעשתה לפעמים מכבידה יותר. במקביל, הכאבים העזים בעצמות הגוף הלכו והתעצמו עוד יותר. חוסר הנחת ואי השקט הלכו וגברו. בפשטות, קוראים לזה "סבל". וכשהסבל הופך ללא אנושי מגיע תור המורפיום, המרפה והמקל, שבהתחלה ניתן במנות חד-פעמיות על פי הצורך. במהרה, הצורך הופך לצורך רציף.

בימים האחרונים פיתח אבא חום. רמת החמצון בדם הלכה ופחתה ולכן נזקק לעזרת בלון חמצן. ביומיים האחרונים אבא קיבל בווריד, באופן רציף, מורפיום וחומר להשראת שינה. הוא ישן את שנתו האחרונה בהחלט. בשעות האחרונות ממש, נשימתו, שהיתה קודם כבדה מתוך שינה, נרגעה ונחלשה. עד שפסקה.

זהו הסיפור שרוב האנשים לא מכירים על סרטן הערמונית. סרטן הערמונית מוכר, ובצדק, כסרטן של "הזקנים" (או המבוגרים). סרטן שיש לו טיפולים בעלי שיעורי הצלחה גבוהים מאוד. רוב האנשים חיים שנים ארוכות עם סרטן הערמונית, לעתים אפילו בלי צורך בטיפול מכל סוג שהוא.

אולם, קיימים גם המקרים הפחות שכיחים והנדירים ממש. באופן מפתיע, אלו מקרים שאופייניים לגילאים פחות מבוגרים. ועדיין, למרות היותם נדירים, ראוי להיות מודעים להם. אבחון מאוחר וגיל צעיר יחסית הם לא מתכון מוצלח לסרטן ערמונית. אבא אובחן כחולה בסרטן בשלהי 2008. בגיל 54 וחצי. מזמן האבחון נותרו לו פחות משנתיים תמימות לחיים.

ההחלטה על סוג הטיפול לאחר אבחון סרטן ערמונית איננה פשוטה; במיוחד בשל תופעות הלוואי האפשריות. למרות זאת, אבחון מוקדם יכול להציל חיים. לכן, חשוב להתייעץ עם הרופא ואולי גם להיבדק. במציאות. כדי שהחיים שלכם ושל הקרובים לכם לא יהפכו לסרט.

• היום (ה') חל יום המודעות הלאומי לסרטן הערמונית.