הביטוח לא שילם - חשבון משפחת הפצוע עוקל

ילד קטן נפגע קשה בתאונת דרכים. הילד היה הולך רגל. המכונית שפגעה בו היתה מבוטחת בחברת הביטוח כלל. הילד נשלח על ידי מומחה רפואי לבדיקת MRI בבית החולים הדסה עין כרם. חברת הביטוח כלל, חויבה בצו של שופט לשלם עבור הבדיקה.

צדק חברתי ופוליסות הביטוח - מה חלקם של השופטים?

אז מה אם הביטוח ריק מתוכן? בזכותו ישנת בשקט

אולם כאן התחילה שרשרת של טעויות. יש שיאמרו, טעויות רשלניות. הטעויות הסתיימו בהכתמת שמה הטוב של משפחת הילד. אולם, כנהוג במקומותינו, הטעויות של הגופים הגדולים הן טעויות משמיים. לא כלל ולא הדסה לקחו אחריות עליהן.

למה לא להפיל את הטעות על הילד?

כאמור, כלל חויבה בצו לשלם עבור הבדיקה. אולם היא לא שילמה אותה מיד. כלל נתנה רק אישור בכתב כי היא תשלם בעתיד עבור הבדיקה. האישור סיפק את הדסה והילד עבר את הבדיקה. חלף זמן. כאשר אנשי מחלקת הגבייה בהדסה התפנו לגבות את מחיר הבדיקה, התברר כי האישור חל רק על בדיקה ללא חומר ניגוד. לעומת זאת, הילד עבר בדיקה עם חומר ניגוד, שמחירה כפול.

אנשי הגבייה בהדסה פנו אל מסלקי התביעות בכלל וביקשו את המחיר המלא. בהדסה קיוו כי נציגי כלל לא ינצלו את הטעות. אולם נציגי כלל התעקשו לשלם רק את מחצית הבדיקה.

ניתן היה לצפות, כי נציגי הדסה ינסו לשכנע את נציגי כלל להגיע עמם לפשרה, או שיוותרו על הפרש המחיר. הרי אנשי הדסה הם אלה שלא הבחינו בטעות מבעוד מועד. דבר מאלה לא קרה. למה לא לנצל טעות, חשבו בכלל. למה לקחת אחריות, הרהרו בהדסה. אולי אפשר להפיל את הטעות על הילד והוריו?

בקיצור, אנשי הגבייה בהדסה פעלו נגד משפחת הילד. נקטו נגדם בהליכים משפטיים, פתחו תיק הוצאה לפועל והטילו עיקול על חשבונות הבנק של בני המשפחה. העיקולים נפלו על הורי הילד כרעם ביום בהיר. הם לא קיבלו כל התראה. הצער ועוגמת הנפש היו כפולים ומכופלים מאחר והדבר נעשה סמוך לחג.

בין לבין, נציגי הדסה וכלל הגיעו סוף סוף להסכמה על סילוק החוב. הדסה ויתרה על משהו וכלל שילמה את ההפרש. תיק ההוצאה לפועל נסגר. הילד והוריו לא שילמו דבר. אולם הבושה, הצער ועגמת נפש שנגרמו להם סתם כך, לא נתנו להם מנוח. הם החליטו לא לוותר והגישו תביעה על רשלנות ולשון הרע נגד כלל ונגד הדסה.

השופט: כולם צודקים

מה רוצים מאתנו, אמרו נציגי כלל לשופט גד ארנברג מבית משפט השלום בירושלים. לא אנחנו ביישנו את המשפחה. אנחנו לא נקטנו בשום הליך משפטי נגדם. שהדסה תשלם.

ואנחנו, שאלו נציגי הדסה את השופט ארנברג, מה אנחנו אשמים? אנחנו ביצענו בדיקה. ברור שמגיע לנו כסף עבורה. לאחר שהתברר לנו כי כלל לא מוכנה לשאת בהפרש, העברנו את החומר לגביה אצל גובה חיצוני. שכלל תשלם להורים. ההתחמקות שלהם מתשלום, היא שגרמה למשפחת הילד בושה.

והשופט ארנברג מה הוא פסק? השופט החליט שכולם צודקים. כלל צודקת, כי לא היא זו שפתחה בהליכי הוצאה לפועל נגד משפחת הילד. לא היא עיקלה את חשבונות הבנק שלהם וביישה אותם. לדעתו, אין גם רשלנות כלשהי בכך שכלל לא שילמה את מחיר הבדיקה. השופט לא הבין במה חטאה כלל. היא נתנה אישור על תשלום בדיקה ללא חומר ניגוד. לפיכך, כאשר שילמה רק את מחצית מחיר הבדיקה, היא פעלה כדין, כך כלשונו.

גם הדסה היתה בסדר גמור, המשיך השופט. יכול להיות שיש רשלנות בכך שנציגי הדסה לא הבחינו בכך שהאישור של כלל לא מכסה את כל מחיר הבדיקה. אבל בהפעלת הליכי ההוצאה לפועל כחוק "יש כדי לשלול את הקשר הסיבתי שבין הטלת העיקול לבין הרשלנות באי בדיקת ההתחייבות".

מה עם מודעות לצדק חברתי?

לסיכום, אף אחד משני הגופים האלה לא אשם בבושה ובעוגמת הנפש שנגרמו למשפחת הילד. בהתנהגותם לא נפל כל רבב.

השופט דוחה אם כן את תביעת הרשלנות ולשון הרע של הילד והוריו. הם והם בלבד אשמים בבושה שנגרמה להם. אולם השופט עושה עמם חסד. "מאחר ולא קיבלו את מכתבי הדרישה או את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל ולכן לא נקטו בהליכים קודמים להסרת העיקול או למניעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדם, אינני עושה צו להוצאות".

כאן, לדעתי, עולה כמובן שאלה מטרידה. ברור כי האחראית הבלעדית לתשלום הבדיקה היא כלל. ברור שכלל התחמקה מתשלום החוב. ברור שלהדסה לא הייתה כל עילת תביעה נגד משפחת הילד. בכל אלה, בעצם גם השופט מודה. לכן, מה זה משנה אם כלל לא פתחה פורמאלית בהליכי הוצאה לפועל. מה זה משנה שהליכי ההוצאה לפועל היו פורמלית תקינים. החשוב הוא שהתחמקות כלל ורשלנות הדסה גרמו בושה למשפחה מוכת אסון שלא דבק בה רבב.

לכן, לדעתי, השופט היה צריך לקבל את התביעה, משום שהורתם של ההליכים המשפטיים שננקטו נגדם הייתה בחטא, בוודאי ברשלנות. בחוק יש בסיס מוצק להטיל פיצויים במקרה זה לטובת משפחת הילד.

הנה עוד דוגמא לכך, שבלי שופטים עם מודעות לצדק חברתי, אין כל סיכוי לאזרחים מול הגופים הגדולים, הרומסים ומביישים אותם בעזרת הפעלה מתוחכמת של מערכת הצדק.