לסדוק את החזית הטורקית

אין להקל ראש בפרסומים אודות עדכון מערכות הזיהוי (לצורך תקיפה) במטוסי ה- F-16 הטורקיים, אולם כדאי לשמור על פרופורציות. לא השינויים הטכנולוגיים האחרונים במערכות הנשק של הטורקים הם אלה שצריכים כרגע להטריד את ישראל. האתגר הטורקי המשמעותי יותר עבור ישראל הוא המאמץ המדיני שטורקיה מרכזת במטרה ליצור חזית בהנהגתה יחד עם מדינות ערביות, כאשר ישראל משמשת מושא להסתה ולהתקפה.

עוד בערוץ הדעות :  

• סופה המחריד של המחאה / יזהר אופלטקה
• ירדן היא המדינה הפלסטינית / חיים משגב
• צאו מהאוהל, בחרו באנשי המחר / חנוך מרמרי
• תנו לטייקונים להסתפר בשקט / שלמה קראוס
  

כחלק ממאמץ זה יש לראות את מסע התעמולה הציני שארדואן ושר החוץ שלו, דבוטאולו, מובילים נגד ישראל במסגרת כינוס הליגה הערבית בקהיר. להתייחס לישראל כאל איום אזורי ומנגד לחבק את הפלסטינים, כולל חמאס, לקראת ההצבעה באו"ם, זו גישה חד-צדדית שרק יכולה לדרדר עוד יותר את חוסר היציבות במזרח התיכון.

במקום להביא לאלתר להפסקת הרצח של ערבים-סורים על ידי משטר אסד, בפרט כאשר הוא מתרחש במדינה ערבית שכנה, טורקיה מעדיפה להביא לדיוני הליגה הערבית נדוניה חדשה-ישנה: את "הבעיה הישראלית". כשאסד מצפצף על טורקיה ועל העולם כולו ובמקביל עולה לסדר היום ההכרה בפלסטינים באו"ם וזוכה לתמיכה במדינות ערב, הדרך הקלה עבור הטורקים לזכות באהדה ולשדרג את מעמדם היא לנופף בדגל הישראלי ולהכתים אותו. לפגיעה בישראל יש השפעה מצטברת: כאשר התהליכים במדינות ערביות בעצם התהוותם וטרם בשלו לכלל יציבות, ההסתה נגד ישראל משולה לזריעת זרעי שנאה באדמה פורייה.

לעזור לארה"ב לעזור לנו

החזית המדינית שטורקיה פתחה נגד ישראל מתוך ציפייה לגרור אחריה מדינות ערביות אינה פוסחת על כוחות איסלאמיים רחבים יותר. למפלגת "הצדק והפיתוח" השלטת בטורקיה יש מכנה משותף עם "האחים המוסלמים" במצרים הנוגע לתפיסת עולם פוליטית-חברתית. הדמיון בין שתי התנועות אינו מסתכם רק בשם של המפלגה החדשה של "האחים המוסלמים" - מפלגת "החירות והצדק". בקבלת הפנים לארדואן בשדה התעופה של קהיר לא נפקד מקומם של "האחים", שכינו אותו "הגיבור המוסלמי" ו"סמל הכבוד והגאווה האסלאמית".

מנהיגיהם הבכירים נפגשו עם ארדואן והביעו בפניו את הערכתם ותודתם. בתוך כך, "האחים" העלו על נס את "עמדתו התקיפה לנוכח היהירות הציונית" ואת "התעקשותה של טורקיה לשבור את המצור על עזה ואת תמיכתה בהקמת מדינת פלסטין".

לנוכח החרפת הטונים של ארדואן כלפי ישראל ולקראת ההצבעה באו"ם בנושא ההכרה בפלסטינים, מעורבותה המדינית של ארה"ב לטובת ישראל נחוצה עתה יותר מתמיד. הדבר מחייב את ישראל לגלות פתיחות רבה יותר לגבי הממשל האמריקני ולשקול בחיוב מה ניתן לעשות כדי "לעזור לו לעזור לנו". יש לא מעט דברים שהאמריקנים מצפים מישראל לעשות מזה תקופה ארוכה, לא כולם אגב בבחינת קווים אדומים עבור ממשלת נתניהו. דווקא עכשיו, לקראת ההצבעה באו"ם הנוגעת לעתידם של הפלסטינים, ניתן ורצוי לבחון צעדים של רצון טוב.

מכיוון שאחת משלוש הדרישות הבסיסיות של ארדואן היא להסיר את הסגר על עזה, ישראל יכולה לבחון דרכים נוספות על מנת להקל על הזרמת סיוע הומניטרי לתוך עזה בצורה שוטפת ותוך כדי פיקוח. הקלה שכזו, שאינה מבטלת את הסגר על עזה, עולה בקנה אחד עם הציפיות של ארה"ב והקהילה הבינלאומית מישראל. מצד אחד לא להיכנע לדרישות הטורקים ומצד שני לאפשר לאמריקנים להיראות כמעצמת העל היחידה שיש לה השפעה מאזנת ומאוזנת באזור, בניגוד לטורקים.

בנוסף, על ישראל לחתור בכל עת לשיקום קשרים דיפלומטיים בדרג הבכיר יותר, כאינטרס עליון, עם מדינות ערביות, דוגמת מצרים וירדן. מאמץ מדיני שכזה אינו יכול לפסוח על ניהול מו"מ ישיר עם הרשות הפלסטינית במטרה להגיע להסדר קבע.

ד"ר ליעד פורת, חוקר תנועות "האחים המוסלמים" בעולם הערבי ועמית מחקר "במכון הכתר ללימודי המזרח התיכון" שבאוניברסיטת ברנדייס, ארה"ב.