משבר המתמחים: אופטימי בטבריה, פסימי בת"א

אדוני ראש הממשלה, איפה אתה? / פרופ' יוסי לסינג וד"ר זיו צפריר, בית החולים ליס, תל-אביב

אדוני ראש הממשלה,

אם אחד מילדיך או מילדי ידידיך יפנה אליך ויאמר לך כי ברצונו ללמוד רפואה, אמץ אותו אל לבך, חבק אותו, חייך חיוך גדול ועודד אותו לעשות זאת. הבטח לו כי יעסוק כל ימיו בעיסוק שייתכן שאין יפה ממנו, לבטח לא מרתק ממנו, ואמור לו כי חייו יהיו מרתקים, מתחדשים ומלאי עניין.

כאב אחראי, כמנהיג לאומי, חובה עליך להסביר לאותו אדם צעיר מה תהיה דרכו. אמור לו כי חובה עליו להיות מצטיין. אמור לו כי את בית הספר התיכון חובה עליו לסיים עם ממוצע ציונים חריג. אמור לו שבהמשך, חובה עליו לעבור את הבחינה הפסיכומטרית עם ציון גבוה ביותר. וכששני אלה בידיו יעבור הוא, על פי דרישות האוניברסיטאות השונות, מבדקי הערכה שינסו לעמוד על אישיותו. בסוף כל אלה, אולי יתקבל לבית ספר לרפואה בארץ.

עתה לפניו עוד 7 שנות לימוד לא פשוטות, בלשון המעטה. בסוף לימודיו בבית הספר לרפואה, כשמאחוריו 19 שנות לימוד, יתחיל את התמחותו, התמחות שתימשך כ-5 עד 6 שנים. "ומה עכשיו"? ישאל אותך הצעיר הסקרן. הן אני כבן 30, נשוי ואב לילד או שניים. "עכשיו ילדי", תשיב לו מן הסתם, "תתחיל את חייך כרופא. שכרך יהיה דל ושעות עבודתך לפחות כפולות משעות עבודתו של כל שכיר אחר במגזר הצבורי".

עוד בערוץ הדעות :  

• קוטלים ומתגלגלים. מדינה בהדחקה / עמית פרידמן
• סופה המחריד של המחאה / יזהר אופלטקה
• לסדוק את החזית הטורקית / ליעד פורת
• ירדן היא המדינה הפלסטינית / חיים משגב
  

לכשישמע ויפנים האיש הצעיר, בנך או בן ידידך, לבטח ישאל: "אבל אדוני ראש הממשלה, הכיצד?". אתה תאמר לו: "ראה ילדי. אני מפריט הכל. אני לא משקיע. אני גורם לכם, אזרחי, להוציא מכיסכם יותר ויותר. כל אשר למדתם בשיעורי האזרחות אודות תפקיד המדינה לתת לאזרחיה חינוך, בריאות ובטחון בצורה שיוויונית הינם הבל. אתם, אזרחיי, תשלמו עבור החינוך. תשלמו מכיסכם עבור הבריאות, ובלא מעט תחומים תשלמו אף על בטחונכם האישי. אין לי חזון לאומי בהקשרים אלה. איני מאמין ברפואה צבורית ראויה. דרשתי מאנשי האוצר היעילים לנצח בקרב על אי הגדלת ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל. אנשי האוצר, חיילים ממושמעים, עשו כמיטב יכולתם והצליחו".

אדוני ראש הממשלה, משנתך ודרכך הביאו לכך כי מאות רבות של מתמחים, עמוד השדרה של העשייה הרפואית בהווה ובעתיד, התפטרו מעבודתם. אנחנו ניצבים בפני כאוס בבתי החולים, ללא פתרונות קצרי מועד, ללא יכולת להפעיל את המערכת כשמיטב האנשים באים ואומרים: "לא עוד". נורמות העבודה וההעסקה של האתמול לא יכולות להתקיים יותר. העולם הוא גדול ופתוח, נדידת אנשים קיימת, הפיתוי הכלכלי והמדעי לאנשים מצויינים שכאלה הוא עצום. אל תקל ראש בזאת.

מתמחים חותמים על מכתבי ההתפטרות בבית החולים איכילוב (צילום: בן קלמר)

עידן אובדן התמימות הגיע גם אל מחוזות הרפואה. כבודו, מן הסתם, יצליח תוך זמן כזה או אחר, להטליא את הבעיה, אולי תייבא רופאים מחו"ל, ייתכן שתמיין אחרת את הרופאים טרם העסקתם, ייתכן שתגמיש קריטריונים כאלה ואחרים. האם תרצה להיות מטופל רפואית בעולם שכזה?! כבוד ראש הממשלה, אנחנו בטלטלה הזו כחצי שנה וקולך כמנהיג לא נשמע. להזכירך כי מנהיג עמית, נשיא ארה"ב, ברק אובמה, עוסק מזה כשלוש שנים בסוגיית הבריאות הלאומית של ארצו, בגאווה ובתחושת שליחות.

בברכת שנה טובה לך ולבני ביתך.

פרופ' יוסי לסינג, מנהל האגף למיילדות וגינקולוגיה, בית החולים ליס ליולדות, המרכז הרפואי תל-אביב וד"ר זיו צפריר, מתמחה במיילדות וגינקולוגיה בבית החולים ליס, שהגיש התפטרות.

תחילתה של דרך חדשה בפריפריה / ד"ר יעקב פרבשטיין

כששמעתי לראשונה על החלטת ההסתדרות הרפואית לצאת למאבק על עתידה של מערכת הבריאות הציבורית, לא הייתי אופטימי במיוחד. עוד לפני שלמדתי לעומק את יעדי המאבק, קיננה בי התחושה כאילו שוב יעמדו בתי החולים הגדולים והרופאים במרכז הארץ בלב ההתדיינות והמגעים, ומי שלמרבה הצער יידחקו אל קרן זווית יהיו הסוגיות הנוגעות לרפואה בפריפריה.

אחרי כמעט 30 שנות עבודה מקצועית כרופא בפריפריה, הייתי כבר למוד אכזבות ומודע לנטייה הכמעט שגרתית להתעלם ממצוקות הפריפריה במגוון רחב של תחומים. תנאי הפריפריה במרבית הסכמי השכר בעבר לא נדונו, ואם כן - בצורה מינורית. הפערים לטובת בתי החולים הגדולים הלכו והעמיקו. זכרתי היטב כי בבוררויות הקודמות בין הרופאים לאוצר לא ניתנה הזדמנות לנציגי הפריפריה להציג את עמדתם, וחששתי כי שוב תהיה לנו לרועץ העובדה שרוב הרופאים מתגוררים במרכז, נתון המקשה לכאורה על חיזוק הרפואה דווקא בפריפריה.

ככל שעקבתי מקרוב אחר התנהלות המשא ומתן אל מול האוצר, ולמדתי להכיר את יעדי המאבק כפי שהוגדרו על-ידי מוביליו, הבנתי שהפעם יש באמת סיכוי לשינוי. סוגיות הרפואה בפריפריה הוצבו בסדר עדיפות גבוה הן בקרב הנהלת ההסתדרות הרפואית והן בקרב נציגי האוצר, הנהלת משרד הבריאות בראשו של סגן השר יעקב ליצמן, ונציגי נציבות שרות המדינה. סוגיות הפריפריה הפכו לנושא מרכזי ומהותי בשיחות בין הצדדים. ככל שנקפו הימים אימצתי גישה אופטימית יותר באשר לסיכוי לראות סוף-סוף בתחילתו של שינוי המתהווה.

כשנודעו ברבים סעיפי ההסכם שנחתם, חשתי כי האופטימיות שלי לא הייתה לשווא. לראשונה זה עשרות שנים, מצאתי בין עיקרי ההסכם בשורה של ממש לרפואה הציבורית בכלל, ולרפואה בפריפריה בפרט. בפעם הראשונה חשתי שהנה, נפתח השער שיוביל לשינוי מהותי בפניה של הרפואה בפריפריה.

ההסתדרות הרפואית דרשה להוסיף 1,000 תקני רופאים, ואלה אכן יתווספו, תוך מתן עדיפות מובהקת בכל קנה מידה למרכזים הרפואיים בפריפריה. הגידול המשמעותי הזה ייאפשר, בין היתר, גם את הפחתת העומס הבלתי הגיוני המונח כיום על כתפיהם של רופאי הפריפריה, שנאלצים לבצע עד 12 (!) תורנויות בחודש. נזכרתי בשיחה שקיימתי לפני מספר חודשים עם רופא מתמחה מאזור המרכז, בה הצעתי לו להגיע לגליל ולעבוד בבית החולים שלי. הרופא הצעיר השיב לי כי למרות אהבתו הרבה לגליל, לא תהיה לו אפשרות ליהנות מאיכות החיים במקום כי הוא יודע שאת רוב הזמן ישקיע ממילא בתורנויות. עבור המתמחה הזה, כמו עבור רבים מחבריו, מהווה ההישג הזה בשורה חשובה ומשמעותית.

הוסיפו לכך את העובדה כי בהתאם להסכם החדש ישתכר רופא בפריפריה 20 אחוז יותר מעמיתו במרכז, עבור אותם היקפי עבודה, את המענק הנכבד בשיעור של 300 אלף שקל - מנת חלקו של רופא שיבחר לעבור לפריפריה, ואת הקצאת היחידות והמכונים - וקבלו עוד כמה סיבות טובות לאופטימיות.

אני מאמין כי ההסכם החדש יסייע בגיוס לפריפריה של רופאים בכל הדרגות - ממתמחים צעירים ועד למומחים רבי-ותק. הרופאים הללו יגיעו לפריפריה לא רק בגלל תוספות השכר בהווה, אלא בשל האופק לקידום מקצועי הנפתח בפניהם ויאפשר התפתחות וצמיחה בפריפריה עצמה. אף שההסכם שנחתם תחת הובלתו הנחושה, הערכית והמרשימה של ד"ר ליאוניד אידלמן, מהווה הישג משמעותי לרפואה הציבורית במדינת ישראל, ומקפל בחובו אמירה חשובה ואף תקדימית בכל הנוגע לרפואה בפריפריה, אל לנו לטעות ולראות בו חזות הכל או סופה של דרך.

גם בשיחות עם הרופאים בבית החולים שלי, שרובם שבעי רצון מהישגי ההסכם (לראייה - אף לא מכתב התפטרות אחד הוגש מצד רופאי פוריה), אני שב ומדגיש כי דרושים לפריפריה שינויים נוספים שלא יכולים היו לקבל ביטוי בהסכם זה. השינויים הללו יבטיחו שההסכם הוא רק תחילתה של דרך חדשה למערכת הרפואה הציבורית בערי הפריפריה.

ד"ר יעקב פרבשטיין, מנהל המרכז הרפואי ע"ש ברוך פדה, פוריה בטבריה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il