כי אין בנו מעשים: תשע"א במוזיקה המזרחית

שערורית השנה 1 - יהורם גאון

איזה סקנדל מפואר זה היה. מסכן חתן פרס ישראל, עשה טובה לעיתון סטודנטים שאף אחד לא קורא ואיבד כמעט מיידית את הכבוד שבנה במו ידיו בעשייה מפוארת של עשרות שנים. גאון, למי שהספיק לשכוח, אמר בסך הכל את דעתו על המוזיקה המזרחית, מילים עדינות ופשוטות כמו "זבל שלא ברא השטן".

הוא, שכל חייו נודע בממלכתיותו, נאלץ לעמוד מול מתקפה משולבת של "בכירי" הז'אנר, שפתאום קידשו את הדבר היחידי שמעולם לא היו - פוליטיקלי קורקט. העיתונות געשה, אבל בניגוד להרבה אמנים אחרים שהיו נקלעים ללינץ' חסר פרופורציות שכזה, גאון הוכיח כי את הגאווה הירושלמית שלו אף אחד לא ייקח וסירב להתנצל.

יהורם גאון. לא מרגיש חובה להתנחמד(צילום: אורן גולן)

אז משה פרץ הקדיש לו את "אלף נשיקות" וירון אילן אמר בתגובה שהמוזיקה של דודו אהרון לא פחות טובה מזו של "הביטלס", אבל לגאון לא רק שזה לא שינה דבר, זה הקנה לו בחזרה את היושרה והגאווה שאבדו בימי הנחמדות המעיקים כשהגיש את תוכניות האירוח בערוץ 1. בימים אלה, גאון מככב בסדרת בורקס ישראלית בערוץ 2 והרייטינג חוגג. איך אומרים אצלנו הספרדים? "סברי מרנן? לחיים!"

שערוריית השנה 2 - מרגלית צנעני 

מה לא נכתב על הפרשה המסוקרת ביותר שידע עולם התרבות הישראלי מזה שנים (לצד פרשת דודו טופז ז"ל)? אין טעם לחזור על כתב האישום הצהוב והתנהגות המשטרה כאילו מרגול היא ראש ארגון פשע, הכל כבר נאמר וסופר. מה שכן, אני לא משפטן, אבל הרשו לי לומר שתחושת הבטן שלי מכל הסיפור העגום היא שכותרות הענק לא יגיעו לכדי אישום בבית המשפט.

כששמענו את הקולות, קראנו את הכותרות הגדולות וראינו את האמזונה החזקה הזאת בין כותלי בית המשפט, היינו בטוחים שמדובר כאן בעבריינית חסרת רחמים. בסופו של דבר, חודש וחצי מאז התפוצצות הפרשה, בואו נעצור רגע ונחשוב - מה באמת היה כאן ועל מה בכלל מאשימים אותה? אסף אטדגי לא באמת נפגע, סמס באמצע תוכנית ריאליטי בה הקהל מחליט לבדו לא מעיד על הונאה' חברוּת עם אנשי עולם תחתון עדיין לא מחוץ לחוק במדינה ורצון לכאורה לפתוח משרד לייצוג פליטי "כוכב נולד" הוא אולי מסריח, אבל עדיין כשר.

אין לי קשר אישי עם מרגול, מעולם לא נפגשתי איתה, דיברתי איתה טלפונית פעמיים ואני ממש לא מנסה להיות מליץ יושר. אני סתם אדם מפוכח שמסרב להיכנע ליחסי ציבור של גורמים שונים בפרשה, ומאמין שלאשה הזאת נעשה עוול ענקי שלא היה קורה לולא הייתה מפורסמת.

השתיקה והמהירות בה ירדה הפרשה מסדר היום לא נראים תמוהים? אולי מישהו כאן מבין שהרסו שם של בנאדם בלי סיבה ממשית ומחפש כעת מפלט. אני לא מקנא באנשים הרבים שמיהרו לחרוץ את גורלה של מרגול ויצטרכו לבקש ממנה בסוף היום סליחה.

זמר השנה ואלבום השנה - ישי לוי 

זו הייתה השנה של ישי לוי, כשהוציא את "האחת שלי" - האלבום הכי טוב שיצא השנה בז'אנר המזרחי. מספיק היה לשמוע את ארבעת השלאגרים שיצאו ממנו כדי להבין למה הפך לאחד האלבומים המצוינים השנה: "האחת שלי", "עננים", "הזונה מרחוב הש"ך" והחידוש ל"מלנכולי", שהצליחו להשכיח מכולם כי מדובר בזמר שהתפרסם מחוץ לז'אנר בעיקר בגלל ההתמכרות לסמים והמעצרים התכופים.

דווקא לוי, מי שהיה הגבר הרע בתעשייה, זה שמפיו ולשונו תרחק, המזרחי הכבד שייצג את כל מה שהציבור הכללי סלד ממנו בז'אנר המזרחי, הוציא אלבום איכותי שכלל לא רק הפקה איכותית אלא מילים אינטליגנטיות שמשתיקות את כל מי שמלעיז שבז'אנר יש רק גועל נפש.

אבל נקודה לרעה: השנה לוי גם הסתכסך עם בנו הבכור שיר, בעקבות ראיון שנתן האחרון לנו, שם חשף שמעולם לא זכה לפרגון מאבא ולראשונה אזר אומץ לפתוח את הפצעים כשזכה השנה להצלחה. בינתיים, לוי האב הצטרף גם הוא לרשימת עצורי רשות המיסים אבל זה באמת כבר לא מרגש כאן אף אחד.

קאמבק השנה וזמרת השנה - זהבה בן

אף אחד לא נתן לה סיכוי לחזור. אמרו שהיא סוס מת, בזבוז של כשרון ענק שנכשל בגלל ניהול לא מקצועי. אבל זהבה בן סתמה השנה את הפה לכולם. היא לקחה את הפלטפורמה ש"לה לה לנד" נתנה לה והוציאה החוצה את כל התסכול שאגרה בתוכה כל השנים.

בזכות הפשטות בה התנהלה, הקשר החם עם בנה היחיד, השפה הבלתי אמצעית, הכנות ויותר מכל - ההומור ההורס שלה, בניגוד גמור לתדמית המיוסרת שדבקה בה, בן חזרה להיות המלכה של הז'אנר הים תיכוני. תוסיפו לזה אלבום לא רע בכלל שיצא לה השנה, ממנו היו כמה להיטים חזקים כמו "מתי חתונה" ו"לילות בבית" והדואטים עם דודו אהרון ומושיק עפיה ותגלו שזאת הייתה השנה שלה.

זהבה בן בקטע מ"לה לה לנד". השנה שלה

כדי להמשיך במומנטום של ההצלחה גם בתשע"ב, היא חייבת להתחיל לעשות מוזיקה יותר ערבית ופחות טרנדית. כלומר,לא "אם תאמין" - הסינגל האחרון שהוציאה - אלא את מה שהיא יודעת הכי טוב, מוזיקה כבדה, לחנים טורקיים, מילים אמוציונליות ועיבודים אוריינטלים. יותר "אהבה אסורה" ו"טיפת מזל" ופחות "אני שטה" או "לטיני בלמבורגיני". רק כך היא תישאר רלוונטית. נכון, יהיו אולי פחות חתונות, אבל עם המוזיקה הנכונה, היא תופיע שוב בבמות הגדולות בעולם.

שיר השנה: יום אחד תבקשי - שיר לוי

במפתיע, מתוך השירים שיצאו השנה, אפשר לספור על יד אחת את הלהיטים שיישארו איתנו גם עוד שלוש שנים. הבולטים מביניהם: "כשאחר" של אייל גולן, בלדה מצוינת ומרגשת; "האחת שלי" של ישי לוי, שעוד יהפוך ל"נשבע" החדש ושיר השנה, "יום אחד תבקשי" של שיר לוי, שכבש את הרדיו וחשף אמן צעיר ואיכותי עם להיט שסימנו כבר בסוף השנה שעברה ועדיין מצליח לא להימאס.

בתעשייה בה יוצאים מדי יום עשרות שירים של אמנים מפורסמים ואנונימיים כאחד, לוי הצעיר הצליח להתבלט ולבסס את עצמו כאמן רגיש עם קול אדיר ואיכויות ווקליות, שמעטים מבני הדור החדש התברכו בהם. השבוע הוציא לוי את אלבומו החדש ומומלץ לשים עליו דגש, כי מעבר ללהיט הענק, יש שם עוד לא מעט שירים מצוינים שחושפים כשרון גדול.

תגלית השנה - ג'ולייטה

למרות שהיא לא מעט שנים בתעשייה, רק השנה עשתה ג'ולייטה את הפריצה הגדולה, גם היא בזכות "חי בלה לה לנד". חוש ההומור, המודעות העצמית, היכולות הווקאליות והמראה החיצוני, אותו היא מגדירה כ"פצצה", כבשו לא רק את הצופים בבית אלא את מה שהיא ייחלה לו יותר מכל - את התעשייה, שעד כה לא נתנה לה צ'אנס וזרקה אותה שוב ושוב מבעד לדלת. בזכות עקשנות ורעב שיש רק לאמנים אמיתיים, היא גרמה לכל אלה שאמרו לה "No, No, No" לחזר אחריה.

צפו: ג'ולייטה עושה איימי וויינהאוס

המבחן של ג'ולייטה מתחיל עכשיו, כשהתוכנית ירדה והבאזז סביבה נגמר. ג'ולייטה ומנהלה גלעד מאסמי צריכים לבנות לה תוכנית עבודה מושכלת כדי להיבנות כטאלנט ולא רק זמרת מזרחית, שכן היא הוכיחה יכולות משחק בטלנובלה. אפשרויות: כיכוב במוזיקל בתיאטרון (אולי כזה המבוסס על סיפור חייה), חיבור עם סגנונות לאו דווקא מהז'אנר המזרחי (כמו החידוש הלא רע שעשתה לאיימי וויינהאוס) וביסוס שיתוף הפעולה שנרקם כעת עם דודו אהרון, שלקח אותה כפרויקט אישי. תחושה שלי היא שחודש מעכשיו תשמעו על דואט בין ג'ולייטה לאביהו שבת. למה? כי מעולם לא היה חיבור מתבקש יותר בתעשייה.

נפילת השנה - קובי פרץ

קובי פרץ זמר ענק. אין אמן בארץ שנותן הופעה כמוהו. יש לו קול מצוין וכמות הלהיטים היפהפיים שלו גדולה מאוד. השנה הוא נעלם. כלומר, הוציא שירים בודדים שלא הפכו את המדינה, פתח הופעה אחת בגני התערוכה שנאמר כי לא זכתה להצלחה גדולה (לא יודע, לא הייתי) וכמות ההזמנות שלו לאירועים פרטיים צנחה. אבל מצטער, אני לא מתכוון להספיד את פרץ. להיפך, אני מעריך אותו מאוד!

פרץ ידע השנה לעשות צעד נבון עבורו. בניגוד לקולגות בז'אנר, הוא לא הוציא שיר חדש כל חודש, אלא הדיר רגליו מאולפן ההקלטות. לא פתח עשרות הופעות בקיסריה, אלא חיכה לחומרים חדשים טובים שיאפשרו לו לפתוח מופע חדש ולא למחזר את עצמו ובעיקר - עשה מה שאף אחד בז'אנר לא עושה מספיק: להימנע מראיונות לתקשורת ולרדת מהרדאר.

קובי פרץ ואשתו. חזרו(צילום: אלירן אביטל)

ההתנהלות הלא אופיינית של פרץ מעידה על חוכמה גדולה וראיה נכונה. כי פרץ לא מכונה, אלא בנאדם. מהיכרות שטחית בלבד איתו, אני בטוח שרצה לקחת הפסקה אחרי שנתיים מהגיהנום שעברו עליו. הוא נפרד מאשתו ואם בנו (וגם חזר אליה, על פי עדויות בשטח), הסתבך עם מס הכנסה, התמודד עם תביעת דיבה הידועה כפרשת ה"שלופים", פרש בצורה מכוערת מ"רוקדים עם כוכבים" וספג על כך קיטונות של בוז.

פרץ עבר תקופה קשה והצורך שלו לברוח מההמולה התקשורת יותר ממובן; הוא בעיקר מכובד ואצילי. עדיף שישב בבית מאשר שיופיע בחוסר חשק וישיר על אהבה כשהלב כבוי. על זה מגיע לו שאפו ענק.

שתדעו, פרץ לא פראייר. יש לו קהל מעריצים אדוק שרק מחכה ללהיט הבא שלו. תסמכו עליו שזה יגיע. ואז, רק עצה קטנה, קובי'לה: כששוב תהפוך לסטאר, זכור דבר אחד, "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו".

אז מה שיר השנה שלכם? איזו תופעה שכחנו? מה לגבי שרית חדד, מושיק עפיה או משה פרץ? טקבקו.