פרשת שבוע כלכלית: מונופול השלטון במקרא והיום
פרשת "ניצבים" נפתחת בפסוק שמתמצת את מבנה המשטר הרצוי בישראל: משטר מקומי מבוזר העדיף על פני שלטון מרכזי מונופוליסטי. האם החברה הישראלית תתנהל טוב יותר ללא ראש ממשלה ורק עם שופטים ושוטרים בכל עיר? לפי המקרא, התשובה היא בהחלט כן
פרשת השבוע "ניצבים" נפתחת בפסוק "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל" (דברים כט, ט). פסוק זה מתמצת את מבנה המשטר הרצוי. כפי שאסביר להלן, המקרא מעדיף משטר מקומי מבוזר, להבדיל משלטון מרכזי מונופוליסטי.
פרשות השבוע הקודמות:
המשטר הרצוי
ארץ ישראל המקראית נחלקה לשבטים ובראש כל שבט עמד מנהיג עם סמכויות מוגבלות. מעל ההנהגה השבטית לא הייתה סמכות מרכזית. רק במצבים של מלחמה אשר איימה על כולם, השבטים התאחדו.
באנלוגיה לימינו, הניחו כי היינו מבטלים את הממשלה ואת הכנסת, ובמקומם מעניקים סמכויות למשטר מקומי, כמו למועצות מקומיות ועיריות. נראה כי מלבד ניהול מלחמות, העירייות יכולות לבצע את כל הסמכויות בעצמן.
שלטון מרכזי, כמו מונופול בשוק הפרטי, מרכז כוח רב ופועל בחוסר יעילות. ריכוז הכוח והסמכויות יוצר תלות מסוכנת בין השלטון לאזרחים, המהווה קרקע נוחה לצמיחת שחיתות שלטונית. ריכוז הכוח מוביל לכך שהמדינה שודדת כספים מאזרחיה לצורך "חלוקה מחדש של העושר". בנוסף לפגיעה בתמריצים, מדיניות החלוקה מחדש מנוגדת לטבע האנושי האינדיבידואליסטי ואינה מוסרית.
מאידך, משטר מקומי, הנתון בתחרות עם משטרים מקומיים אחרים, מוכרח לפעול ביעילות מרבית. יכולת הפיקוח של האזרחים על המשטר היא גדולה יותר ככל שהשלטון פחות ריכוזי.
שופטים ושוטרים
בהתאם לעמדה הרווחת, המקרא תומך בשלטון מרכזי. עמדה זאת מתבססת על ההוראה במקרא: "שום תשים עליך מלך" (דברים יז, יד), דהיינו שלטון מרכזי שבראשו מלך. אולם, בטור שלי על פרשת שופטים הסברתי דווקא כי המקרא אינו מחייב למנות מלך, שכן ההוראה בפרשה אינה מנוסחת כחוק אלא בדרך של נאום ואזהרה.
המקרא אינו מחייב מינוי מלך או שלטון מרכזי, אלא קובע שיש למנות מספר פונקציות בסיסיות בכל עיר בישראל. במקרא נקבע: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דב' טז יח). המשמעות של הביטוי "שופט" בשפות השמיות הוא דיין, אך גם מנהיג. במזרח הקדמון היה מקובל שהמנהיג היה גם הדיין העליון.
שופטים ושוטרים הם למעשה הפונקציות הבסיסיות ביותר. מטרת הפונקציות האלה היא להגן על חירותם וקניינם הפרטי של האנשים. כל פונקציה שלטונית מעבר לאלה, תגרום לבזבוז משאבים, הלאמת רכוש פרטי באמצעות מסים, ולמתן הטבות לחלק מהעסקים והיחידים על חשבונם של אחרים ושחיתות.
הניסיון המקראי עם השלטון
דרישת המקרא למנות שופטים ושוטרים בוצעה בתקופת השופטים. מאוחר יותר, מונו מלכים, אך תקופת המלכים ידועה לשמצה. המלכים היו מושחתים, ועסקו רוב הזמן בהגדלת הונם הפרטי. אחד ההבדלים המהותיים בין תקופת השופטים לתקופת המלכים, היא שבעוד שאצל המלכים המשרה עברה בירושה מאב לבן, משרת השופט לא עברה מאב לבן.
תקופת השופטים הייתה מוצלחת הרבה יותר מתקופת המלכים. בספר שופטים נאמר: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (כ"א 25; י"ז 6). בניגוד לדעה המקובלת כאילו מדובר בירידה מוסרית, אני טוען כי המשמעות של הפסוק הזה היא בדיוק הפוכה. צריך לקרוא את הפסוק בנימה חיובית. דווקא בגלל שלא היה שלטון מרכזי, אנשים פעלו ביושר. כשאין שלטון מרכזי הכופה התנהגות, אנשים מרגישים אחריות מוסרית גדולה יותר ופועלים ביושר.
הניסיון מאז המקרא ועד היום מוכיח, שריכוז הכוח בשלטון מרכזי מוביל בהכרח לתוצאות שליליות, ואילו דצנטרליזציה (Decentralization) של הכוח פועלת לטובת כולם. אם לשפוט לפי פרשת ניצבים, האינטרס של כל אזרח במדינה הוא להקטין את כוחה של הממשלה, לשאוף להפרטה, לדה-רגולציה ולהפחתת מסים.
הכותב הוא עורך דין המייצג לקוחות מישראל ומהעולם בתחום המיסוי, ובעליו של אתר האינטרנט הישראלי לתכנוני מס בינלאומיים הכולל מאמרים וחדשות מיסוי: http://www.IsraelTaxLaw.com ניתן לפנות אליו במייל
לפנייה לכתב/ת 
