קרנף בבית הלבן, קרנפה בבית ברל

בשמונה בערב, אחרי נאום אובמה, חשבתי על שר החוץ ליברמן פותח בקבוק שמפניה. בארבע בבוקר, אחרי נאום הניצחון של שלי יחימוביץ', חשבתי על קרנפים. לא ליברמן. הם לא יפציצו את סכר אסואן, הם לא יושיבו שגריר על שרפרף נמוך, הם לא יעבירו את אום אל פחם אל מעבר לגבול. הקרנפים הם לא הרוע. ממש לא. הקרנפים הם המסתגלים לרוע, המתאימים את עצמם לרוע, המאפשרים לרוע להביא אסונות.

נתחיל בקרנפים שלנו. עד עד נאום הניצחון, שלי יחמוביץ' לא אמרה שהיא מחויבת גם לימין וגם לשמאל. היא הלבישה את הפעילים שלה באדום. היא סיפרה להם שהיא "שמאל חברתי". ממתי היא מחויבת גם לימין? ממתי הימין לבוש באדום? מאתמול. מן הרגע שהקרן הקטנה של הקרנף רוצה לגדול, רוצה להסתגל לרוע. 

עד נאום הניצחון שלה, היא לא אמרה שהיא בעד שתי מדינות אבל נגד ההכרה של האו"ם במדינה הפלסטינית. למה היא לא אמרה את זה? כי זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שאומר נתניהו. וכל תינוק יודע שהמשמעות של האמירה הזאת היא סירוב שקרני ומוחלט לכל חלוקה הוגנת של הארץ. כשם שכל פוליטיקאי יודע שהאמירה הזאת היא הכנה לקואליציה עם נתניהו תמורת כמה פירורים של תמחוי חברתי שיחימוביץ' תקרא לו "סוציאל-דמוקרטי". אם נתניהו נתן פירור כזה לש"ס, למה שלא יתן אחד גם לעבודה?

עד שיחימוביץ' נכנסה לפוליטיקה, היא דיברה נגד התנחלויות. אחרי שנכנסה לפוליטיקה היא עשתה צעד ראשון ואמרה שהתנחלויות לא מעניינות אותה. כאשר רצתה להיבחר היא עשתה צעד שני ואמרה שההתנחלויות הן לא פשע. כעת, בבוקר שבו נבחרה היא עושה צעד שלישי אומרת שהיא מחוייבת גם להתנחלויות. קרנף הוא לא תנין שחושף שיניים מיד. קרנף מגדל את הקרן שלו לאט. כל כך לאט שהוא עצמו לא מבחין בה. קרנף בטוח שהוא איילה, שהוא "סוציאל-דמוקרטי", שהוא "שיח חדש", שהוא "צדק חברתי". אבל הקרן, מה לעשות לקרן? היא צומחת. כל יום היא גדולה יותר.

מגדלים קרן, ובסוף ייזרקו. בתמונה: קרנף שלא גר בבית הלבן ולא בבית ברל (צילום: דלית שחם)

על קרנפים של אחרים לא נרחיב. מה איכפת לברק אובמה אם מישהו באתר חדשות ישראלי חושב שהוא התקרנף? מה איכפת למנהיג העולם שהוא מתיישב על הספסל הקטן שהושיב אותו נתניהו ומדקלם את המלים הנבובות של נתניהו? מה איכפת לתקווה הגדולה של אמריקה, השוקעת, מושפלת בחובותיה, ומאבדת מסמכותה הבינלאומית? מה שבאמת איכפת לו זה להיבחר שוב. ואם בשביל להיבחר הוא צריך לגדל קרן - הוא יגדל.

גם הקרנפים ייכחדו 

נחזור אל עצמנו, בחצר הקטנה של המזרח התיכון. מאז הכישלון הנורא של אוסלו, עדרים עדרים של קרנפים מתאימים את עצמם אל הזועה של הכיבוש. חמאס התאים עצמו, כשאמר לרשות הפלסטינית כי מה שלא השיגה - ישיג הוא בטרור. שרון התאים את עצמו כאשר העדיף למסור את עזה בידי יורי-רקטות-על-אזרחים רק כדי שלא יוריד התנחלויות בגדה. ברק התאים את עצמו כאשר הפך לעושה דברו של נתניהו. ושלי יחימוביץ' התחילה את מסע ההתאמה אל הכיבוש כאשר נעשתה לחברת הכנסת שמדברת על הצדק שנעלם מטר אחד אחרי הקו הירוק.

אבל הקרנפים, כל הקרנפים, מתחילים בכך שהם לא רואים את הקרן של עצמם וגומרים בכך שהם רואים רק את הקרן של עצמם. הקרנף מסתגל לרוע, אבל הרוע נשאר שם. והוא הורג אנשים ומרושש אנשים - הורג כל כך ומרושש כל כך שבסופו של דבר בני אדם מתקוממים נגדו. ואז הרוע והקרנפים נעלמים ביחד.

שום קרנפה בבית ברל לא תשנה את העובדה שההשקעה העצומה במדינת הרווחה שבהתנחלויות, ושיחוד החרדים כדי שיתמכו בהתנחלויות, משאירים למדינת הרווחה הישראלית רק פירורים. שום קרנף בעזה לא יחסל באמצעות טילים את זכות ההגדרה העצמית של הישראלים שנקראת ציונות. שום קרנף בירושלים לא ימנע, באמצעות מניפולציה של הפוליטיקה האמריקנית, את זכות ההגדרה העצמית של העם הערבי הפלסטיני ואת חלוקת הארץ לשתי מדינות.

פרופ' נסים קלדרון, מומחה לספרות עברית

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il