ימים נוראים לזקנה במסדרון ולרופא הצעיר

הימים הנוראים הקדימו את זמנם השנה. במערכת הבריאות אלו ימים של כאב, של אכזבה עמוקה ושל חשבון נפש. אנו הרופאים, הפועלים ברציפות ובמסירות למען בריאות הציבור במדינת ישראל, הגענו למקום שלא עמדנו בו מעולם. אנו עומדים בפניכם, אזרחים שטופלו על-ידי המערכת הרפואית ואלו שעוד יזדקקו לה בעתיד ואומרים בקול גדול - לא עוד!

נכון, ההזנחה הפושעת של הבריאות הציבורית לא החלה היום. בקרב הממסד התקבעה במשך עשורים ארוכים התפישה שהרופאים בבתי החולים עובדים ויעבדו שעות מטורפות עבור שכר זעום. באוצר חושבים ששכר ברוטו של 17,000 שקלים עבור 300 שעות עבודה בשבתות, חגים ולילות ללא שינה הוא שכר ראוי. הם משוכנעים שהבטחה לשכר שעה של 40 שקלים בעוד 8 (!!!) שנים היא הצעה הוגנת. הם אפילו מצאו להם שותף לתפישה המעוותת הזו בדמותו של יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר אידלמן. ישבו האנשים הנכבדים בחדרי חדרים ורקחו הסכם משפיל, הסכם מבזה, הסכם שמשאיר את המערכת מוזנחת ומדממת.

רופאים באיכילוב כותבים מכתבי התפטרות (צילום: בן קלמר)

יש בהסכם שתי נקודות אור שחובה לציין אותן: העדפת הפריפריה והעדפת המקצועות במצוקה נכונות וטוב שהגיעו, גם אם באיחור של עשור או שניים. אבל רוב הרופאים אינם עוסקים במקצועות אלו ורוב המטופלים אינם גרים בפריפריה. עבורנו, הרוב הגדול של המערכת המפוארת ההולכת ושוקעת, ההסכם שנחתם מקבע שנים של אטימות והזנחה. שכרנו המשפיל זכה להצמדה למדד בלבד, ההבטחה לתקנים שווה כקליפת השום ולא תחזיק מים (יודעים כמה תקנים הובטחו בעבר ונותרו על הנייר בלבד?); והנורא מכל - אתם תמשיכו לפגוש בבתי החולים רופאים מותשים ושחוקים לאחר תורנויות שאינן נגמרות בעומסים בלתי סבירים.

בתי החולים הציבוריים הם הבית המקצועי שלנו. כאן למדנו את רזי המקצוע המופלא שכל תכליתו עזרה לאדם במצבי קושי וחולי. כאן אנו עוברים את ההתמחות המפרכת וכאן אנו רוצים להישאר כדי לתת לכם את הרפואה הטובה ביותר שאנחנו יכולים. אנו מאמינים ברפואה הציבורית ומבינים היטב את חשיבותה העצומה לחיי כל אזרח בארץ הזו.

יצאנו למאבק הארוך לפני חודשים רבים כי אנו רואים יום יום את מה שעבורכם אלו כותרות בתקשורת. אנחנו המטפלים של הזקנה במסדרון. אנו עדים לאובדן האנושיות וכבוד האדם בסביבה מנוכרת שאינה מעניקה לחולים את התנאים המינימליים המגיעים להם. אין תקציבים, אין תקנים, אין מיטות אשפוז והממשלה שותקת ומצפצת עלינו. לאחר חודשי שביתות ועיצומים, התקווה למתן תמריצים ודם חדש שיציל את הספינה הטובעת פינתה את מקומה לזעם ותסכול. אנו רואים לנגד עיננו כיצד המערכת הציבורית שפעם הייתה שם דבר בעולם נידונה להידרדרות והיום היא צל עלוב של עצמה.

האסימון מסרב ליפול 

דווקא אל מול השבר שבהסכם, אל מול האכזבה למראה נציגינו העושים יד אחת עם גדולי המזניחים והמקצצים, קם ציבור רופאים אחר. הניכור והכוחנות יצרו סולידריות מקצועית וחברתית שלא נצפתה במקומותינו. לנוכח ההזנחה, הופיעו אכפתיות ואחריות עם נכונות לשלם מחיר אישי כבד. למראה הביזיון עולים ממחלקות האשפוז, המרפאות והמכונים בבתי החולים קולות של שינוי, קולות של תקווה. לא נסכים לעבוד יותר בתנאי עבדות! לא נסכים לקחת חלק בהזנחת המטופלים! לא נסכים לעמוד מנגד כאשר אתם דנים את ביתנו המקצועי לכליה!

האם מישהו האמין בחדרי המו"מ שלמשמע עיקרי ההסכמות לפני שלושה חודשים נצא לרחובות להפגנות המוניות? הם המשיכו בשלהם והוציאו צווי מניעה. אפילו עכשיו, כאשר מאות רופאים חתמו בשנית על מכתבי התפטרות אישיים והמחאה ממשיכה ומתעצמת גם בקרב הרופאים הבכירים ומנהלי המחלקות, האסימון מסרב ליפול.

ואני שואל - אתם באמת חושבים שתצליחו להכריח רופאים לעבוד בתנאי עבדות עוד 8 שנים? האם עבודת רופא לא ראויה לשכר ראוי יותר מ-28 שקלים לשעה? האם סביר לעבוד בעומסים מטורפים 27 שעות ברציפות ללא שינה עם אחריות מיידית לחיי אדם 8-10 פעמים בחודש? האם צווי מניעה הם הפתרון לקטסטרופה בה אנו עומדים? ומה תעשו, תביאו רופאים סינים או תאילנדים להחליף אותנו?

הימים הללו הם ימי מאבק, ימים של קושי וזעם. רעידת אדמה גדולה מתחוללת במערכת הבריאות לנגד עיננו, זעזוע של שבר שנצטרך לתקנו. את תוצאות התהליך הדרמטי מוקדם לקבוע אולם דבר אחד ברור - מה שהיה לא יהיה. לצערי הרב, אם לא תקום מנהיגות אמיתית שתראה נכוחה שההסכם אינו תואם את המציאות בשטח, אנו נידונים למאבק ארוך וקשה עוד יותר. בשנה החדשה אני רוצה לחשוב שמגיע לכולנו עתיד טוב יותר של טיפול רפואי. רוצה לקוות שההיגיון והשכל הישר יגברו על הקיפאון והאטימות. רוצה להאמין שדווקא השנה הימים הנוראים יהיו לימים של תקווה. רוצה לאחל לכולנו שנת בריאות שלמה.

ד"ר איתי גת הוא רופא מתמחה (ומתפטר) באגף למיילדות וגניקולוגיה, בית החולים ע"ש שיבא, תל השומר.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il