שתף קטע נבחר
 

חלב מונע אוסטיאופורוזיס? 6 אמיתות ומיתוסים

העובדה שמסת העצם נקבעת בעיקר עד שנות העשרים לחיינו, גורמת לרבים לחשוב שאין אפשרות למנוע אוסטיאופורוזיס בעתיד או לטפל ביעילות רבה יותר במחלה. הבשורה הטובה: מחקרים מוכיחים ההפך. כל האמת שמאחורי התפיסות השגויות

סביב אוסטיאופורוזיס, מחלה נפוצה שממנה סובלים כ-200,000 איש בישראל ומיליונים נוספים בעולם, התפתחו לא מעט מיתוסים הפוגעים במודעות לגורמי הסיכון למחלה ולאפשרויות הטיפול בה. לקראת יום המודעות הבינלאומי לאוסטיאופורוזיס, שחל ב-20 באוקטובר, הנה האמת שמאחורי כמה מהתפיסות הרווחות ביותר:

 

1. המחלה נדירה ופוגעת רק במבוגרות

לא נכון. מדובר במחלה שכיחה המופיעה גם בקרב נשים וגם בקרב גברים, שבמהלכה חלה ירידה בחוזק ובמסת העצם, אשר מעלה את הסיכוי לשברים.

 

ידוע כי שמונה מיליון נשים ושני מיליון גברים בארצות הברית סובלים מאוסטיאופורוזיס, וכן כ-200 אלף איש בישראל. אחת מכל שלוש נשים מעל גיל 50 ואחד מכל שבעה גברים מעל גיל 60 סובלים מאוסטיאופורוזיס, והמחלה עלולה להופיע גם אצל נשים צעירות יותר.

 

השפעת המחלה על תחלואה ותמותה של גברים ונשים זהה, ואף גדולה יותר מהשפעתן של מחלות לב ומחלות ממאירות מסוימות.

 

2. המחלה מתפתחת באיטיות

לא נכון. מדובר במחלה פרוגרסיבית ומהירה, שככל שהיא מחמירה כך גדל הסיכון לשברים.

 

מסת העצם של האדם נקבעת לאורך הילדות ועד העשור השלישי לחיינו, שבו מושגת מסת העצם המרבית. מסת העצם נשארת יציבה עד לעשור הרביעי לחיים, ולאחר מכן מתחילה ירידה הדרגתית.

 

מסת העצם המרבית גבוהה יותר מלכתחילה בקרב גברים לעומת נשים, והירידה בצפיפות העצם לאורך השנים משמעותית יותר אצל נשים - 1% בממוצע בשנה בגברים, לעומת עד כ-5% בשנה בנשים לאחר גיל הבלות.

 

שני תהליכים מקבילים מתרחשים באופן תמידי בעצם: בנייה ופירוק. לאחר גיל 30 חלה האטה בתהליך הבנייה, ולאורך השנים ניתן לראות עלייה בתהליך פירוק העצם. בנקודה זו עולה הסיכון לשברים, והסיכון גדל משמעותית בנשים מעל גיל 50 ובגברים מעל גיל 60.

 

ברגע שמופיע שבר הוא מהווה גורם סיכון משמעותי לשברים נוספים בעתיד. אחת מתוך חמש נשים תחווה שבר נוסף בתום שנה מהשבר הראשון.

 

3. לא ניתן למנוע אוסטיאופורוזיס

לא נכון. מסת העצם המרבית נקבעת על ידי מספר גורמים, כאשר גנטיקה מהווה מרכיב עיקרי בהם (כ-70%). כך, לאדם בעל נטייה משפחתית לאוסטיאופורוזיס סיכוי גדול יותר ללקות במחלה. בנוסף, ידוע כי נשים בהירות ואסייתיות הן בעלות סיכון מוגבר לחלות במחלה לעמת כהות עור, ומסת העצם המרבית שלהן נמוכה מהממוצע.

 

מרכיב גנטי נוסף הוא משקל גוף נמוך. נשים וגברים בעלי משקל גוף נמוך באופן קיצוני, שלהם מדד מסת גוף (BMI) נמוך מ-19, הם בעלי מסת עצם נמוכה מהממוצע ולכן בסיכון מוגבר לפתח את המחלה.

 

גם גורמים סביבתיים משפיעים לרעה על מסת העצם, כמו צריכת אלכוהול מופרזת וצריכה מוגברת של קפאין (יותר משלוש כוסות קפה ביום). בנוסף, מחקרים לאורך השנים מצאו כי קיים קשר בין עישון מסיבי למסת עצם נמוכה, והתופעה בולטת אצל גברים. הפסקת העישון מביאה לשיקום הדרגתי במסת העצם, אך זו אינה חוזרת להיות כזו של אדם שאינו מעשן.

 

גורמים נוספים שלהם השפעה על מסת העצם הם תזונה לקויה, חוסר בפעילות גופנית, פעילות יתר של בלוטת התריס ובלוטת הפאראתירואיד, מחלות דלקתיות במערכת העיכול ומחלות ממאירות.

 

כמו כן, תרופות מסוימות - ובהן סטרואידים - עלולות לגרום לאוסטיאופורוזיס ושברים אפילו כאשר צורכים אותן במינונים נמוכים ובשימוש קצר טווח (שלושה חודשים). תרופות נוספות המשפיעות לרעה על מסת העצם הן תרופות לדילול הדם, תרופות נוגדות התכווצויות ותרופות משתנות.

 

פעילות גופנית קבועה הוכחה כמונעת הידרדרות עצם ומשפרת מהותית את מצבם של החולים. למניעת אובדן מסת העצם מומלץ לבצע פעילות אירובית כמו הליכה, או פעילות אחרת המפעילה עומס משקל על העצמות בזמן ביצועה.

 

שחייה, למשל, איננה פעילות מומלצת לחולי אוסטיאופורוזיס או לנמצאים בסיכון לחלות בה, משום שלא נרשם עומס משקל על עצמות השלד.

 

מחקר שפורסם בכתב העת המוביל בתחום, Bone, סקר 22 מחקרים על השפעתה של פעילות גופנית נושאת משקל בילדים ובמתבגרים בגילאי 17-8. נמצא כי פעילות גופנית משפרת את מסת העצם בעיקר בשלב המוקדם של גיל ההתבגרות.

 

פעילות גופנית קבועה הוכחה כמונעת הידרדרות במסת העצם (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
פעילות גופנית קבועה הוכחה כמונעת הידרדרות במסת העצם(צילום: shutterstock)

 

4. אין קשר בין ויטמין D למחלה

לא נכון. ויטמין D חיוני לשמירה על בריאות העצם, ולכן הכרחי בטיפול באוסטיאופורוזיס. במחקר בינלאומי שחקר רמות של ויטמין D בקרב 2,589 נשים לאחר גיל הבלות הסובלות מאוסטאופורוזיס, נמצא כי 60%-80% מהנשים בגיל המעבר הסובלות מהמחלה סובלות גם ממחסור בוויטמין D.

 

ויטמין D נוצר באופן טבעי באור, בחשיפה לקרני השמש, ויכולת הייצור שלו הולכת ופוחתת עם הגיל. כמו כן, שימוש במסנן קרינה, אפילו בעל מקדם ההגנה הנמוך ביותר, מוריד את ייצור הוויטמין בכ-95%.

 

אף על פי שוויטמין D קיים במספר מזונות, בהם דגים, ביצים ומוצרי חלב, לא ניתן להגיע לרמת הוויטמין היומית הנדרשת לגוף אך ורק באמצעות המזון.

 

ויטמין D מהווה מרכיב קריטי לספיגת סידן במערכת העיכול בגוף, ומכאן השפעתו העיקרית על צפיפות העצם. טיפול בתוספת 800 יחידות ויטמין D הוכח כיעיל בהפחתת הסיכון לשברים בצוואר הירך ובגפיים בכ-30% ובהפחתת נפילות בכ-20%.

 

רמת ויטמין D תקינה בדם משפרת משמעותית את יעילות הטיפול בחולי אוסטיאופורוזיס. במחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי Osteoporosis International התברר כי יעילות הטיפול התרופתי הייתה גבוהה יותר בקרב נשים בעלות רמה תקינה של ויטמין D או גבוהה יחסית, מאשר אצל נשים בעלות רמה נמוכה של הוויטמין. עם זאת, אין די מודעות כיום לחשיבותו הרבה של ויטמין D, ו-60% בלבד מהסובלות מאוסטיאופורוזיס מתמידות בנטילתו.

 

5. אין תרופה לאוסטיאופורוזיס

לא נכון. ישנן כמה אפשרויות לטיפול במחלה. משפחת התרופות העיקרית למניעת אוסטיאופורוזיס ולטיפול בה היא הביספוספונטים. תרופות אלו מונעות את פירוק העצם, ובכך גורמות לשינוי ביחס הכוחות של תהליכי הבנייה והפירוק, לטובת בניית העצם כמובן.

 

הטיפולים הקיימים נבדלים במינונים השונים: יומי, שבועי, חודשי ושנתי. כמו כן ישנם הבדלים בצורת הנטילה.

מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות מצאו כאמור כי ויטמין D משפר את יעילות הטיפול התרופתי, אך רק מעט יחסית נוטלות אותו בקביעות.

 

כיום ניתן גם טיפול משולב המכיל תרופה ממשפחת הביספוספונטים וויטמין D בטבלייה אחת. מדובר בטיפול שבועי, בשימוש נוח המגביר את היענותם של חולים כרוניים לטיפול.

 

אפשרויות נוספות הן טיפול הורמונלי חלופי, שאינו מוגדר כקו ראשון לטיפול באוסטיאופורוזיס, טיפול בתרופה הפועלת על קולטן האסטרוגן, וטיפול בהורמון בלוטת יותרת התריס הניתן בזריקה יומית במשך שלושה חודשים עד שנתיים.

  

6. לא ניתן לאבחן את המחלה, עד שמאוחר מדי

לא נכון. כיום ישנה בדיקה לצפיפות העצם המהווה כלי עיקרי באבחון המחלה. הבדיקה פשוטה ואינה פולשנית, ויש ביכולתה לזהות את קיום המחלה גם בשלביה המוקדמים. בנוסף, באמצעות הבדיקה ניתן להעריך את יעילות הטיפול במחלה אצל אותו אדם.

 

בישראל, כל גבר ואישה מעל גיל 60 זכאים לעבור את הבדיקה אחת לחמש שנים. בקרב נשים בעלות גורמי סיכון ניתן לבצע את הבדיקה אחת לשנתיים החל מגיל 50.


הכותבת היא אנדוקרינולוגית במרפאה האנדוקרינית והמטבולית בבית החולים וולפסון, ומרצה בכירה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א.




 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
הירידה בצפיפות העצם לאורך השנים משמעותית יותר בקרב נשים
צילום: shutterstock
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים