ענת קם: השב"כ התקשר, חשבתי שיציע לי עבודה
זה התחיל בשיחה לא מזוהה, נמשך ב-SMS למתקשר האלמוני, ונגמר בחקירה בשב"כ ואישומים בריגול. החיילת שגנבה מאות מסמכים מצה"ל סיפרה בבית המשפט כי בתחילה לא הבינה שנחשפה: "חשבתי שחזרו אליי כי שלחתי פעם קורות חיים"
בעדותה בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שהותרה לפרסום לבקשת ynet ו"ידיעות אחרונות", סיפרה ענת קם, שהורשעה בגניבת מאות מסמכים סודיים מצה"ל, כיצד יצר איתה שירות הביטחון הכללי קשר ראשוני, רגע ששינה לגמרי את מסלול חייה והביא אותה לספסל הנאשמים ולכותרות העיתונים.
עדות קם: "ניסיתי להיות גיבורה ומוסרית בשב"כ"
פרשת קם - כתבות קודמות
אושרה עסקת הטיעון: קם הורשעה במסירת מידע
הקלה לענת קם: תצא מהבית 3 פעמים בשבוע
קם על יוצרו / רון בן-ישי, לאחר פרסום הפרשה
לפי תמליל העדות שהותר לפרסום, קם אישרה כי בדצמבר 2009 קיבלה את שיחת הטלפון המפתיעה מאיש השב"כ: "זה היה מוקדם בבוקר, והתארגנתי לצאת לשיעור באוניברסיטה שאמור היה להתחיל ב-10:00. לפני שיצאתי שלחתי SMS למספר (שממנו התקשרו אליה), ושאלתי מי זה. נעניתי בשם (השם נמחק במקור). לא הכרתי אף אחד בשם הזה, ושאלתי בחזרה 'באיזה עניין?'. הוא כתב לי 'תתקשרי כשאת יכולה'".
קם הודתה בבית המשפט כי הסקרנות הציקה לה, וכי תהתה מה רוצה ממנה אותו אדם. "התקשרתי אליו, והוא אמר לי שמדבר (השם נמחק בתמלול המקורי) מהשב"כ, והוא מעוניין לשוחח איתי על משהו וישמח אם אוכל להגיע למשרדים שלהם בהקדם האפשרי", אמרה. היא סיפרה כי ביקשה מאותו אדם להיפגש במקום ציבורי ובנוכחות אנשים, כיוון שהיא "לא לוקחת סיכונים מסוג זה".
"הוא אמר שאני יכולה לפנות לדוברות השב"כ, ונתן לי את כתובת המשרד שאליו הוא מבקש שאגיע. הוא אמר שאני יכולה לשאול ויאמתו לי שזה משרדים שלהם. שאלתי אותו אם זה בסדר שאגיע לאחר השיעור שמסתיים ב-12:00. הוא אמר שאין בעיה ושאתקשר אם אסתבך בהגעה. הוא לא הסכים לומר לי באיזה עניין מדובר".
קם "סגרה את הפרצה" והודתה: "אני גנבתי"
קם נעצרה בסוף שנת 2009, בחשד שבעת שירותה בלשכת אלוף פיקוד המרכז לשעבר, יאיר נווה, גנבה מלשכתו מאות מסמכים סודיים. בהמשך העבירה אותם לעיתונאי "הארץ", אורי בלאו, שביסס על המסמכים סדרת כתבות שעסקה בין השאר בחיסולים שמבצע צה"ל בשטחים, לכאורה בניגוד להחלטות בג"ץ. דבר מעצרה, בעת שעבדה ככתבת באתר "וואלה", היה אסור לפרסום במשך חודשים, אך דלף לאינטרנט ועורר עניין ציבורי גדול. היא הואשמה תחילה בריגול חמור ובניסיון לפגוע בביטחון המדינה, אך לבסוף הורשעה בעסקת טיעון רק בהחזקת מידע סודי ומסירתו ללא היתר.
בעדותה בבית המשפט המחוזי סיפרה קם כי כשתהתה מדוע זומנה לשיחה בשב"כ, עלו במוחה שלושה גורמים אפשריים. "הראשון היה שמדובר במישהו שקשור למחלקה היהודית, כי ערב לפני כן פרסמנו כתבה ב'וואלה' שנגעה לרב מלומד שהיה קצת בכותרות בהקשר של פעילות ימין קיצוני, סיפור לא מאוד חשוב ומעניין. בגלל שצוטטו בו מקורבים לרב, חשבתי שאולי המחלקה היהודית מבקשת את עזרתי כדי להגיע לגורמים או לאתר מספרי טלפון".
אחר כך נזכרה, לפי עדותה, שקצת אחרי השחרור הגישה קורות חיים לשב"כ. "יש להם עבודות סטודנטים במשמרות שלא מצריכות מסלול ארוך וניתן להגיש להם קורות חיים דרך אתר האינטרנט, וכך עשיתי. חשבתי שאולי מצאו אותם או שקראו עליי בוואלה", סיפרה. לדבריה, האפשרות שהיא מזומנת לחקירה בגלל המסמכים שגנבה מצה"ל הייתה רק השלישית שעלתה בראשה. קם סיפרה בבית המשפט כי ניסתה להתקשר לאורי בלאו כדי לשאול אם הוא יודע על כך משהו, אולם הוא לא היה זמין, ואז גילתה דרך מכר משותף שנסע לחו"ל.
קם סיפרה כי בפגישה עם איש השב"כ הוא אמר לה שמה שחשוב לארגון במסגרת הבדיקה הוא לא להעניש את האחראי להדלפה, אלא לסגור קודם לכן את הפרצה של ביטחון המידע. עם זאת היא אישרה כי הבינה שייתכן שהדברים יגיעו להליך פלילי. קם הצהירה כי שאלה את איש השב"כ על זכותה לייעוץ משפטי, והוסיפה בפניו: "אם אתם רוצים לסגור את הפרצה, אז אני הדלפתי את המסמכים, אני יכולה לתת לך את המחשב שלי".
על האי-דיוקים: "לא שיקרתי - לא זכרתי"
לאחר מכן, סיפרה בעדותה בבית המשפט, "נסענו אליי הביתה לדירה בתל-אביב, נתתי לו, בשלב זה התלוו אלינו שוטרי יאחב"ל". לאחר חיפוש בבית הוריה חוקרי היאחב"ל לקחו אותה לחקירה באזהרה במשרדי היחידה בלוד: "מסרתי הודעה מלאה שתאמה את הדברים שאמרתי בשב"כ". ענת קם סיפרה בעדותה כי שיתפה פעולה מתוך הנחה שהדבר ייזקף לזכותה בהמשך. לדבריה, לא הסתירה בחקירה דבר באופן מכוון. "גיליתי בדיעבד שהיו אי-דיוקים, אך הם נבעו מחוסר זיכרון או תשומת לב, ולא מהטעיה מכוונת".
במהלך עדותה סיפרה קם גם על מה שקרה בין הרגע שבו נתנה לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו את המסמכים הסודיים שהוציאה מצה"ל ועד למעצרה. "הוא סיפר לי שהוא מתכוון להתמקד בנושא של מבצעי הסיכולים הממוקדים, ודיברנו כמה פעמים בטלפון על עניינים טכניים שבמסמכים. זכרתי את המסמכים הקשורים לסיכולים, אך לא בצורה מפורטת ממש. לא הבנתי בזמן אמת את המשמעות שהוא נתן למסמכים. כלומר, כשראיתי אותם בעת השירות הצבאי לא ייחסתי להם משמעות, רק כשהוא התחיל לעבוד על הכתבה הוא סיפר לי לאיזה כיוון הוא לוקח את זה וביקש את עזרתי, בעיקר במינוחים טכניים".
היא סיפרה: "אורי החליט להתמקד בהפרה לכאורה של הנחיות בג"ץ לגבי הסיכולים הממוקדים, כעולה מהמסמכים שהיו בזיכרון הנייד שהעברתי לו. הוא שאל אותי לגבי ראשי תיבות מסוימים שרצה להיות בטוח שהוא צודק לגביהם ושאל אותי לגבי יעדים של אותם מבצעים. באותו זמן זה היה יותר משנה לאחר השחרור, אך הדברים היו זכורים לי, בעיקר כשהוא הציג לי את הדברים. זה היה על המחשב שלי, אך לא התעסקתי בזה. לא דיברנו מעולם כשהמסמכים מול עיניי על גבי המחשב שלי".
"בטוקבקים על מרגול כותבים: קם הבוגדת אוכלת סושי"
קם סיפרה שכשבלאו הציג לה את הדברים, זכרה אותם טוב יותר. "היה שם יעד למבצע, אני זוכרת את זה עכשיו כי ראיתי את הכתבות, היעד היה זיאד מלאישה. אם אורי היה שואל אותי מי הוא פעיל הג'יהאד האיסלאמי הבכיר באזור כלשהו לא הייתי זוכרת את השם, אך כשהוא שאל אותי מי הוא זיאד זה הציף את זכרוני, ויכולתי לומר חלק מהדברים. בנוסף, באותה תקופה, בנובמבר 2008, הייתי אמורה להתחיל ללמוד באוניברסיטה היסטוריה ופילוסופיה, ולצורך כך קניתי מחשב נייד חדש".
היא נשאלה האם כשהכתבה הראשונה שבלאו ביסס על המסמכים שהדליפה זיהתה את העובדה שמסמכיה הם המקור. "הכתבה הראשונה הייתה מקדימה לכתבת המוסף", השיבה, "לא ראיתי באותו יום את העיתון, אורי התקשר ושאל אותי אם
ראיתי ומה דעתי. זה היה בוקר אחד שהייתי במשרד ב'וואלה'. הלכתי לחדר שאליו מגיעים העיתונים, והסתכלתי, אני לא זוכרת מה אמרתי. הוא סיפר לי שדובר צה"ל הוציא ביפר מאוד תקיף בעקבות הכתבה שלו, אבל זה היה בעניין טכני, בגלל שזה היה כתבה מקדימה לא פורסמה תגובת דובר צה"ל במלואה אלא הייתה כתבה חלקית ותגובה חלקית".
כשנשאלה קם על נושא הצנזורה, הדגישה כי ידעה שאורי עובד בעיתון רציני ומכובד וכי הוא אינו חדש במקצוע, כך שהיה
"די ברור" לה שיעביר את הנושא לצנזורה. "לכן העברתי לו את המסמכים ולא עשיתי בהם שימוש אחר שלא היה מכפיף את זה לצנזורה", אמרה.
קם התייחסה גם לסיקור התקשורתי של הפרשה, ולהחלטתה להתראיין לא פעם. "מה שאני יכולה לעשות זה להציג את גרסתי ולנסות לצמצם במעט את הנזק שנגרם לי בתודעת הציבור, שמורגש עד היום. ברוח התקופה, בתגובות לכתבות על מרגלית צנעני, כותבים למה הבוגדת ענת קם אוכלת סושי בתל-אביב ומרגול במעצר. היה לי חשוב להראות כמה שאפשר שאני לא הבוגדת והמרגלת שחשבו שאני".
לפנייה לכתב/ת 
