מיפ 2011: המירוץ אחר הפורמט הישראלי

כבר שנים שלכל ישראלי שמכבד את עצמו יש רעיון לסטארטאפ, מגרש בצהלה שהוא כמעט קנה לפני שנים בגרושים (גרושים!) ורעיון לפורמט. גם השכן בן ה-80 שלי יודע לספר ש"בטיפול" נמכרה ל-HBO,  "רמזור" ל-FOX, ו"לעוף על המליון" ל-NBC. המכירה לאמריקנים היא המקבילה, ברמת הפנטזיה, לאקזיט הנחשק.

דוכן "ארמוזה פורמטס" בפסטיבל מיפ השנה. כולם משבחים(צילום: מיקה אלמוג)

אבל לא רק ההצלחות האמריקניות הן מה שהופך את ישראל הקטנה לאימפריית תוכן. הידעתם ש"צחוק מעבודה" מופקת בהצלחה אדירה בגרמניה, נורבגיה, צרפת, רוסיה ועוד? ש"מחוברות" היא הצלחה אדירה שנמכרה ל-11 מדינות? ש"הדור הבא 24/7" נמכרה לשש מדינות ושאפילו פורמטים ישראלים שלא זכו להצלחה בארץ, כובשים מסכים ברחבי העולם?

"החבילה" (עונה נשכחת אחת בארץ) עולה לעונה שביעית בפריים-טיים ביוון ומנצחת ברייטינג של הערב על בסיס קבוע, "הבועה", פורמט שנכשל כליל בארץ, הופק כבר בשבע מדינות, ושודר בהצלחה אפילו ב-BBC.

אפילו פורמט שלא הופק בארץ מעולם, כמו השעשועון "Upgrade", נמכר כבר לשבע מדינות. אחת ההצלחות שלנו בשוק הנוכחי היא "הפרויקט הירוק": תוכנית מערכונים קטנה ומקורית שנוצרה בסניף הישראלי של "קומדי סנטרל", מעוררת התלהבות גדולה ונמצאת בתהליכי מכירה למספר מדינות מרכזיות.

מאיפה זה מגיע?

תוכן טלוויזיוני ישראלי הפך לענף יצוא לכל דבר. יש כאלה בתעשייה שרואים בו גם, בין השאר, שליחות ציונית. רק כאן - בקאן (פעם אחת בכתבה על קאן מותר, נכון?), הבנתי למה הכוונה. זה הרגע להתוודות שאני בתולת מיפ: למרות שמאחוריי כמעט עשור של עשייה טלוויזיונית עשירה, זהו הביקור הראשון שלי בשוק הטלוויזיה החשוב בעולם. אני פוגשת בריטים, נורבגים, הודים, פולנים, גרמנים - וכולם מברכים אותנו על הפורמטים המעולים, משבחים את היצירתיות הישראלית, מנסים להבין מאיפה היא מגיעה.

פסטיבל מיפ בקאן. למה דווקא תוכן ישראלי?

אני מעלה השערות שונות על תכונות ישראליות ומצבים קיומיים שהם לרוב בעוכרינו, אבל דווקא משרתים אותנו בעולם הפורמטים: אנחנו קטנים ומוקפים, ולכן רגילים לעבוד קשה כדי לשרוד. אין לנו כסף, ולכן צריכים למצוא פתרונות יצירתיים וייחודיים כדי לחפות על התקציבים המזעריים.

אנחנו חסרי סבלנות, ולכן יוצרים רעיונות קצביים ועצבניים, ורוצים מיד עוד אחד ועוד אחד. וייתכן שגם המציאות הלחוצה של חיי היומיום בארץ מובילה אותנו לברוח למחוזות הדמיון של וילות שבהן מה שהכי חשוב הוא מי מתאהב במי ומתי. התוצאה היא שפע חסר פרופורציה של יצירה ופורמטים. בני שיחי מקשיבים ומגיבים ובעיקר רוצים עוד. תענוג להיות ישראלי במיפ. ובימינו, על כמה עוד מקומות בעולם אפשר להגיד את המשפט הזה?

הדבר הגדול הבא

המגמה האמיתית היחידה כיום היא שאין מגמה. ההצלחות הכי גדולות מגיעות לפעמים מטוויסט קטן, שהופך את "American Idol" ל-"The Voice". בסופו של דבר שתי התוכניות הן תחרויות זמר, וקשה להאמין שמישהו לפני שנתיים היה מנחש שזה יהיה הפורמט שיסחוף את העולם. עם זאת, טעות לחשוב שזו עבודה קלה. הדרך מ-"Idol" ל-"Voice" עוברת דרך שנים של נסיון, עבודת פיתוח והשקעה של הרבה מאוד זמן וכסף.

הקמת אולפן "The Voice" בישראל. פיתוח והשקעה של הרבה זמן וכסף

בנסיון למצוא את הדבר הגדול הבא, נעשים גם נסיונות להמציא את הגלגל. ואז נתקלים בפורמטים כמו תוכנית שבה אנשים מסכימים שיחטפו אותם לארבעה ימים ללא ידיעת משפחותיהם, ואז ידרשו מהמשפחה כופר. מי שיצליח להפעיל את משפחתו האומללה באופן האפקטיבי ביותר יזכה בסכום נכבד של כסף.

מנגד, יש לא מעט פורמטים שאולי אינם חוצים בדילוגים את גבולות הטעם הטוב מבחינה מוסרית,

אבל בהחלט קופצים בכיף לתוך תהומות של אידיוטיות ופרובוקציה ריקה, כמו אחד כזה בו שימפנזה מנחה תכנית ראיונות.

מדי פעם עולה פורמט שנדמה כאילו היה קיים מאז ומעולם, וזה לרוב סימן טוב. בשוק הזה מוצגת תכנית מערכונים בשם "What If". מה היה קורה אם מוכרים בקצבייה היו מתנהגים כמו כוכבי רוק? שאלת ה"מה אם?" היא הבסיס לכתיבה של כל תוכנית מערכונים ובעצם לכתיבה בכלל, אבל עד עכשיו לא עשו מזה תוכנית מערכונים. לפעמים קורה הדבר הנדיר, ומה שנכון ומקורי מונח לעיני כל, וכל שצריך לעשות - הוא רק להבחין בו.

הערות שוליים רדודות + סטטיסטיקות לא מבוססות

• כל גבר חמישי-שישי הוא בלונדיני. אני קולטת כמה אני לא רגילה לראות זכרים בלונדינים מעל גיל שש.
  

• ממוצע גובה העקב הנשי הוא 12 ס"מ, למרות שאתמול ישבה לידי אשה עם סניקרס. סניקרס של שאנל. בכלל, יש פה נעליים הורסות. הורססססות. מזל שאין לי דקה לשופינג.
  

• במיפ אני אולי בתולה, אבל בבית אני אמא לשלושה, שהקטנה שבהם בת תשעה חודשים ועדיין יונקת. ניסיתי לגמול אותה קצת לקראת הנסיעה, אבל היא לא חשבה שזה רעיון מוצלח במיוחד. כתוצאה, אני כנראה האשה הראשונה בהיסטוריה של מיפ שהעבירה שוק שלם עם עלי כרוב בחזייה. לי זה נשמע כמו פורמט.
  

מיקה אלמוג היא מפתחת פורמטים, עורכת תוכן ותסריטאית, מנהלת הפיתוח של חברת ההפצה "ארמוזה פורמטס"