הרבנית קנייבסקי: תודה לך, אמא התשובה שלי
תודה שהצלת לי את התינוקת למרות תמונת האולטרה סאונד, תודה שלימדת אותי להתפלל, תודה שראית בי נשמה יהודית - גם אם באתי בג'ינס. הרבנית קנייבסקי, אני ממתינה שנלך יד ביד כשהמשיח יגיע, כמו שהבטחת
חשבתם פעם איך נפרדים מרבנית שהיא גם דוגמנית? כן, הרבנית שלי הייתה הדוגמנית שלי - לקחתי ממנה דוגמה. או לפחות ניסיתי.
עוד בערוץ היהדות :
הרבנית בת שבע קנייבסקי הייתה הסלבריטי מספר אחת של העולם החרדי. האישה הכי הארד-קור בקרב הציבור הליטאי. הדמות הנשית הכי חזקה בעמנו, אולי מאז דבורה הנביאה. והיא הלכה לעולמה בשבת.
אשה אחת, שולחן אחד, מקרר אחד בחדר השינה (המטבח פשוט קטן מידי). ללא קו טלפון בבית, או נייד. טפט של ספרי קודש, ותור תמידי של נשים שהיא לא מכירה, אבל מכירות אותה, במורד גרם המדרגות לביתה, בכל שעות היממה. מאות אלפי מעריצות מהארץ ומהעולם: חרדיות, חילוניות, מתנחלות, חסידות - כולן מחכות להשתחל אל דירת 2 חדרים פלוס מרפסת, להחליף מילה עם הרבנית קנייבסקי.
הזוי, בכל קנה מידה. בעיקר בקנה המידה של העולם החילוני בו גדלתי. אז איך היא קשורה אלי בדיוק?
חייכתי לעצמי בין עשרות אלפי הדוסים שפסעו בלילה על פניי ברחוב החזון איש, בדרך לבית החיים. ידעתי שאפילו עכשיו, כשאת כבר לא פה ואי אפשר להתחבק איתך, את קורצת לי "דע מאין באת ולאן אתה הולך". אבל כשההבנה שאת איננה לתמיד מופנמת, אפילו זה לא מנחם בטיפה.
איך אני נפרדת ממך, אמא התשובה שלי?
תינוקת שניצלה
בפעם הראשונה באתי אלייך לפני 15 שנה, מביתנו במתחם בזל, אחרי קפה של בוקר בפינת אשתוריה פרחי. היה לי תינוק בבטן. תמיד רציתי תינוק בבטן. אבל הרופאים המליצו לגרד אותו לפח האשפה של בית החולים בגלל שיקולי אולטרה סאונד. היינו אצל כל המומחים שישראל ידעה להציע בתחום, וגם פקס מרופא אמריקני בבית חולים "מאונט סיני" בניו-יורק, שסבר בדיוק כמותם. כדי להיות בטוחים."לפני שאת הולכת לעשות הפלה, תעברי אצל הרבנית קנייבסקי". זרקה לי חברה "רוחנית".
"מה, הרבנית הזו היא דוקטור?" שאלתי.
"לא", היא ענתה.
"אה, היא בטח פרופסור" הנחתי.
"לא", אמרה.
"טוב, בטח זה עולה מלא כסף", סיכמתי, בטוח יש איזה קומבינה.
"יאללה נו, תפסיקי לנג'ס. תבואי בראש פתוח. וזהו".
הגעתי. הוצאתי מהמושב האחורי שלוש תיקיות עם ההיסטוריה הרפואית שלי ושל ההיריון, כדי להראות לרבנית... חיכינו אולי שעתיים וחצי בתור, ואז נפתחה הדלת.
היא ישבה שם. סתם אישה זקנה. מה היא כבר יכולה לעזור לי זאת? חשבתי.
"מה הבעיה?" היא שאלה.
התחלתי לבכות מהתרגשות, לא הבנתי למה.
אני יודעת לדבר. לא יודעת לא לדבר, ועכשיו לא הצלחתי להגות מילה. התכופפתי כדי להוציא את הבדיקות.
"אין צורך." היא צחקה, "התינוק שיש לך בבטן, הוא בכלל לא תינוק - הוא תינוקת. אני מברכת אותך שתמצאי רופא שיידע להתמודד עם הבעיה הרפואית שלך. בואי אלי פעם בשבוע לספר לי מה שלומך. תקראי את הפרקים האלה והאלה בתהלים ותחזרי לכאן עם התינוקת".
נשיקה.
ביי.
הייתי בשוק, מאיפה לזקנה הזאת יש את האומץ? לא הבנתי בדיוק מאיפה היא הכניסה לי אינפוזיית אומץ, אבל לא הלכתי לבצע את ההפלה. תשעה חודשים אחרי, התינוקת נולדה. בשעה טובה. מדהימה.
יש למה לחכות
בלוויה אתמול עמדה התינוקת לידי, כבר נערה מתבגרת, הזילה דמעה, זמזמה חרישית: ''איפה ישנם עוד אנשים כמו הרבנית הזו, אשר היתה..." ילדה של בעלי תשובה, שבמקום לגמור בפח של בלינסון, קופצת בהפסקות בחבל.
אוי אמא תשובה יקרה שלי,
תודה שהרשת לי לעמוד צמוד אלייך בתפילות. תודה שהראית לי איפה אנחנו בסידור, ואיך מתפללים "תפילת עמידה"
כמו שצריך. תודה על כל הילדים שעזרת לי ללדת, ועל איך שהתמוגגת מהשמות שביקשתי לקרוא להם. תודה שתמיד הגעת לשמחות שלנו. תודה על כל הטריקים שלימדת אותי בנשיות יהודית, כולל לטגן בצל כשהבעל מתקשר שהוא בדרך (כי זה עושה ריח של בית). תודה שנתת לי גפילטע פיש לחג. תודה שראית בי נשמה יהודית ולא דחית אותי כי באתי בג'ינס.
והבטחת לי, שכשהמשיח יבוא נלך יד ביד, ביחד.
אז אני מחכה.
אפרת.
- הכותבת היא בעלת תשובה מזה כ-18 שנה
לפנייה לכתב/ת 
