סתיו של תקווה

בנימין נתניהו ראוי למלוא הקרדיט על קבלת ההחלטה לחתום על העסקה לשחרורו של גלעד שליט. כפי שנשא עד כה באחריות לגרירת הרגליים במשא ומתן לשחרורו ולהמשך ישיבתו בשבי, במהלך יותר ממחצית כהונתו הנוכחית, ראוי נתניהו לשבח על גילוי המנהיגות ועל ההחלטה הכואבת והנכונה שקיבל.

הסיכונים בעסקה הזו סבירים, שכן התוספת של מאות מחבלים משוחררים לאותם אלפים חופשיים ובעלי יכולת להפעיל טרור נגדנו, לא מגדילה משמעותית את האיום הביטחוני הקיים. ברור לכל כי רק באמצעותה אפשר היה להבטיח את החזרתו של גלעד בחיים.

עוד בערוץ הדעות:

חזרנו ארצה לרפא במערכת חולה / אשת מומחה ששב מארה"ב

בואו נשחרר את כל האסירים / עדי מינץ

מה מחכה לאמנה מונא בעזה? / יורם שוייצר

הפרשנים נוטים לתמצת את ההישג לכותרות קצרות: "ניצחון מוחץ", "כישלון מהדהד", "אובדן ההרתעה", "הפסד בנקודות", "נוק אאוט" או "חציית קו-אדום". הסופרלטיבים האלה מיוחסים על פי הצורך לנו, להנהגת חמאס או לרשות הפלסטינית. אלא שאין כאן מנצחים ואין מנוצחים. שני הצדדים הגיע לחתימת ההסכם כשהם מותשים ומבינים שלא ניתן עוד למתוח את ההליכה על הסף, מבלי להמיט אסון על עמיהם.

אין מנצחים ואין מנוצחים. נועם שליט על גג ביתו (צילום: אביהו שפירא)

כשם שחמאס יכול לרשום לעצמו הישג בקרב בו הצליח לחטוף את גלעד שליט ובהצלחה להחזיקו בידיו עד היום, תוך סיכול אפשרויות לחילוצו במבצע צבאי - כך יכולה ממשלת ישראל להתברך בהצלחתה להחזירו הביתה במשא ומתן עקבי, עיקש וממוקד. לא פחות חשוב הוא ההישג שבשיקום האמון של כל חייל ומשפחתו בכך שמדינה ששולחת אותו למשימה, תעשה הכל כדי להחזירו ממנה בשלום.

להפיק לקחים

מעל לכל, יש להוקיר את משפחת שליט על הובלת המאבק הציבורי הבלתי נלאה, בדרכה העדינה והמאופקת. רבים סברו כי ללא מאבק קולני או אלים, המשפחה לא תשיג את שחרור בנה. הנה, מתברר כי הדרך שהתוו אביבה ונועם שליט - מאבק עיקש ונעים הליכות - היא הדרך הנכונה. כל זה לא היה קורה ללא עוצמת ההזדהות המלאה והתומכת של הציבור הישראלי על כל רבדיו ומגזריו עם המשפחה ועם כאבה - וגילויי הנכונות לשלם כל מחיר כדי לראות את הבן חוזר לעמו ולמשפחתו.

עכשיו, כשפרשת שליט מגיעה לסיומה הטוב ותרד מראש סדר יומנו, יש לקוות כי לקחיה יופקו גם בנוגע לתחומים חיוניים אחרים בחיינו. הנה (שוב) מתברר שבשעת משבר, אנו יודעים לנהל משא ומתן עם הגרועים שבאויבינו. האם את מה שעשינו למען חייל אחד, לא נוכל לעשות למען אומה שלמה?

הנה מתברר כי ראש הממשלה ושר הביטחון יודעים לקבל החלטות נכונות, גם אם כואבות. ואם כך, למה לא ליישם את אותם כישורי מנהיגות בהפשרת הקיפאון המדיני וביצירת הסכמה (חיונית, גם אם כואבת) בינינו לבין שכנינו. למה לא ליישם ערכים אלה ביצירת סדר עדיפויות חדשות בתחומי הפנים המוזנחים שלנו? בסדר היום החברתי, בחינוך, בבריאות, ברווחה, ובסדר היום הכלכלי, בחלוקה צודקת של הנטל הציבורי, ולא פחות מזה בחלוקה נכונה של המשאבים הלאומיים לרווחת הציבור כולו.

סתיו 2011 הוא סתיו של תקווה, סתיו של "שבו בנים לגבולם". הבה נקווה שייחרת בלבנו כתקופה מכוננת, תקופה של ממשלה שמחליטה להחליט, תקופה של נכונות לשינוי בסדרי עדיפויות, תקופה של קריאה לצדק חברתי ומהלכים נועזים ליישומו. חג שמחת תורה עם גלעד במצפה הילה מצית בי ניצוץ של תקווה לשחרור החסמים, לעתיד טוב יותר למשפחת שליט ולכולנו.

תת-אלוף במיל' גיורא ענבר, איש עסקים, בעבר מפקד עוצבת לבנון

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il