הטרמפיסטים הקטנים ביותר

ידוע שהרחק בלב-ים, במרכזם של שני אוקיינוסים לפחות, בצפון האוקיינוס השקט ובצפון האוקיינוס האטלנטי, מצטברות על פני המים עשרות אלפי פיסות פלסטיק שגודלן כגזרי קונפטי או אף פחות מכך. אלה הם שיירים של שקיות, כוסות, בקבוקים ופסולת אחרת שהושלכה.

קבוצת חוקרים דיווחה ב-2010 בכתב העת Sciene על תעלומה: בסקר בן 22 שנה על הצטברות פלסטיק בצפון-מערב האוקיינוס האטלנטי, לא נרשמה עלייה בכמות הפלסטיק על אף הצמיחה הניכרת בייצור הפלסטיק בשנים האלה: בערך מ-75 ל-245 מיליון טונות בשנה. לאן נעלם כל הפלסטיק הזה? מחקר חדש מלמד שחיידקים ימיים אולי ניזונים מן השיירים האלה.

בהפלגה שנערכה לא מזמן בים סרגסו שבצפון האוקיינוס האטלנטי אספו מדענים מן האגודה לחינוך ימי (SEA) מווּדְס הוֹל שבמסצ'וסטס פיסות פלסטיק שנדמו, למראית עין, חלקות ונקיות באופן יחסי.

מבט קרוב בשבבים שגודלם כסנטימטר באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים גילה עולם חדש. "ראינו שהם ממש מכוסים במיקרובים" מספר טרייסי מינסר מן המכון האוקיינוגרפי וודס הול.

יותר מזה, הוא ראה חיידקים מסוימים ששיקעו את עצמם בפלסטיק והטביעו בו שקערוריות שקוטרן ככפליים מקוטרם. "הם נראים כמו גחלים לוהטים הפוערים חורים בשלג", אומר מינסר. עמיתו של מינסר למחקר הציג את הממצאים בוועידה הבין-לאומית החמישית בנושא פסולת ימית שהתכנסה בהונולולו במארס 2011.

מינסר מסתייג ומזהיר שתצפיות אלה מקדמיות בלבד. אבל אם יימצא להן אישוש, זאת תהיה הראיה הראשונה לכך שחיידקים ימיים מסוגלים לכלות פלסטיק בלב ים.

מינסר מאשר שאמנם ידוע היטב שחיידקים יכולים לעכל פלסטיק בסביבה החמימה ועתירת חומרי המזון של מטמנה יבשתית, אבל פני המים של הים הפתוח נחשבו תמיד עוינים מדי לפירוק ביולוגי כזה. קר וסוער שם, ואין הרבה חומרי מזון, בייחוד בים סרגסו.

המחקר החדש הכרחי להבנת גורלו של הפלסטיק בלב ים, אומרת קארה לבנדר לאו מ-SEA, המחברת הראשית של המאמר שהתפרסם ב-Science ובו דווח לראשונה על היעלמות הפלסטיק. "אם נצליח לברר איך זה מתרחש ברמה המולקולרית, זאת תהיה תגלית חשובה מאוד", היא אומרת.

הכתבה המלאה התפרסמה בגיליון אוגוסט-ספטמבר של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל" בהוצאת אורט.